קהלת ב:ח מדרש: פסיקתא דרב כהנא, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ושיר השירים רבה

[ג] תוחלת ממושכה מחלה לב וג' (משלי יג:יב). ר' חייא בר בא פתח תוחלת ממושכה מחלה לב, זה הוא מארש אשה ונוטלה לאחר זמן. ועץ חיים תאוה באה (שם), זה שמארש אשה ונוטלה מיד. ד"א תוחלת ממושכה מחלה לב, זה דוד שנמשח ומלך לאחר שתי שנים. ועץ חיים תאוה באה, זה שאול שנמשח ומלך מיד. בזכות מה, בזכות מעשים טובים שהיו בידו, שהיה עניו ושפל רוח, ושהיה אוכל חולים בטהרה, ושהיה מבזבז את ממונו בשביל לחוס על ממונן של ישר', וששקל כבוד עבדו ככבוד עצמו. יהוד' בר נחמן בשם ר' שמע' בן לקיש שהיה בן תורה, בי שרים ישורו (משלי ח:טז), בי מלכים ימלוכו (שם ח:טו). תני ר' ישמע' עד שלא יחטא אדם נותנין לו אימה ויראה, וכיון שהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה. כך עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע את הקול אימירון, כיון שחטא היה שומע את הקול אגריון. עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע את הקול ועומד לו על רגליו, וישמעו את קול אלהים מתהלך בגן לרוח היום (בראשית ג:ח), וכיון שחטא היה שומע את הקול ומתחבא, ויתחבא האדם ואשתו וג' (שם). א"ר אייבו באותה שעה גוועה קומתו של אדם הראשון ונעשת של מאה אמה. עד שלא חטאו ישר' מה כת' ומראה כבוד י"י כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל (שמות כד:יז). א"ר אבא בר כהנא שבע מחיצות של אש היו כוססות זו בזו והיו ישר' רואין ולא מתיראין ולא מתפחדין, וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור לא היו יכולין להסתכל ה"ה דכת' וירא אהרן וכל בני ישראל את משה וג' (שמות לד:ל). ר' פנחס בר אבון בשם ר' חנין אף הסרסור הרגיש בעביר'. מלכי צבאות ידודון ידודון (תהלים סח:יג), ר' יודן בש' ר' אייבו או' מלאכי צבאות אין כתיב כן, אלא מלכי צבאות, מלכיהן דמלאכיין, אפילו מיכאל, אפילו גבריאל, לא היו יכולין להסתכל בפניו של משה, וכיון שחטאו ישר' אפי' פני הגוליירין לא היה משה יכול להסתכל, כי יגורתי מפני האף והחמה (דברים ט:יט). עד שלא אירע אותו המעשה לדוד מה כת', לדוד י"י אורי וישעי ממי אירא וג' (תהלים כז:א), וכיון שאירע אותו המעשה לדוד מה כת' בו, ואבא אליו והוא יגע ורפה ידים (שמואל ב' יז:ב). עד שלא חטא שלמה היה רודה בשידים ובשידות, הד"ה דכת' עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שידה ושידות (קהלת ב:ח). מהו שידה ושידות, שהיה רודה בשידים ובשידות, וכיון שחטא הבי' ששים גיבורים והיו משמרים את מיטתו, הד"ה דכת' הנה מטתו שלשלמה ששים גיבורים סביב לה וג' כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה וג' (שה"ש ג:ז, ח). עד שלא חטא שאול מה כת' בו, ושאול לכד המלוכה על ישראל וגו' (שמואל א' יד:מז), מה הוא ירשיע (שם), נצח, וכיון שחטא מה כת' בו, וירא שאול את מחנה פלשתים ויירא וג' (שם כח:ה). ד"א תוחלת ממושכה מחלה לב (משלי יג:יב). א"ר חייא בר אבא אילו ישר' עד שלא נגאלו, את מוצא כיון שבא משה אצל ישר' ואמ' להן אמ' לי הקב"ה לך אמור לישר', פקד פקדתי אתכם (שמות ג:טז), אמרו לו, רבינו משה, עדיין פקידה, מה כחי כי אייחל ומה קיצי כי אאריך נפשי, אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש (איוב ו:יא, יב), אם כוחן של אבנים הוא כוחינו, אם בשרינו של נחשת הוא. וכיון שאמ' להם החדש הזה אתם ניגאלין אמרין, והא סימן טב, ועץ חיים תאוה באה (משלי שם), החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות יב:ב).

(קהלת ב ח) עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות. שרים ושרות אלו מיני זמר ותענוגות בני האדם אלו ברכות ומרחצאות שדה ושדות הכא תרגימו שדה ושדין במערבא אמרי שידתא. א״ר יוחנן ש׳ מיני שדים היו בשיחין ושידה עצמה איני יודע מה היא אמר מר הכי תרגימו שדה ושדתין שדה ושדתין למאי איבעי׳ ליה דכתיב (מ״א ו ז) והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה וגו׳ אמר להו לרבנן היכי אעביד אמרו ליה איכא שמירא דאייתי משה לאבני אפוד אמר להו היכי אשתכח אמר ליה אייתי שדה ושדתין כבשינהו אהדדי אפשר דידעי ומגלו לך אייתי שדה ושדתין כבשינהו אהדדי אמרי אנן לא ידעינן דילמא אשמדאי מלכא דשידי ידע אמר להו היכי איתיה אמרי ליה איתיה בטורא פלן כריא ליה בירא ומליא ליה מיא ומכסיא בטינרא והתימא בגושפנקי׳ וכל יומא סליק לרקיעא וגמר מתיבתא דרקיעא ונחית לארעא וגמר מתיבתא דארעא ואתי סייר ליה לגושפנקיה ומגלי ליה ושתי ומכסי לית וחתים ליה ואזיל:

מד "עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם, שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת". (קהלת ב׳:ח׳) "שָׁרִים וְשָׁרוֹת", אֵלּוּ מִינֵי זֶמֶר. "וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם", אֵלוּ בְּרֵכוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת. "שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת", הָכָא תַּרְגִימוּ שֵׁידָה וְשִׁידָתִין. בְּמַעֲרָבָא אַמְרֵי: שִׁידְתָא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִינֵי שֵׁדִים הָיוּ בְּשִׁיחִין, וְשִׁידָה עַצְמָהּ, אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הִיא. אָמַר מַר: הָכָא תַּרְגִּימוּ: "שִׁידָה וְשִׁידְתִין". שִׁידָה וְשִׁידָתִין, לְמַאי אִיבָּעִי לֵיהּ? דִּכְתִיב: (מלכים א ו׳:ו׳-ז׳) "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ, אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה" וְגוֹ'. אָמַר לְהוּ לְרַבָּנָן: הֵיכִי אִיעָבִיד? (אמר) אַמְרֵי] לֵיהּ: אִיכָּא שָׁמִירָא דְּאַיְתִּי מֹשֶׁה לְאַבְנֵי אֵפוֹד. אָמַר לְהוּ: הֵיכִי אִשְׁתַּכַּח? אַמְרֵי לֵיהּ: אַיְתִּי שִׁידָה וְשִׁידָתִין, כַּבְשִׁינְהוּ אַהֲדָדֵי, אֶפְשָׁר דְּיַדְעֵי וּמְגַלוּ לָךָ. אַיְתִּי שִׁידָה וְשִׁידָתִין, כַּבְשִׁינְהוּ אַהֲדָדֵי, אַמְרֵי: אַנָן לָא יַדְעִינָן, דִּילְמָא אַשְׁמְדַאי מַלְכָּא דְּשֵׁידֵי יָדַע. אָמַר לְהוּ: הֵיכָא אִיתֵיהּ? אַמְרֵי לֵיהּ: אִיתֵיהּ בְּטוּרָא פְּלָן. כַּרְיָא לֵיהּ בִּירָא וּמַלְיָא לֵיהּ מַיָּא וּמִכַסְיָא בְּטִינְרָא וַחֲתִימָא בְּגוּשְׁפַּנְקֵיהּ, וְכָל יוֹמָא סָלִיק לִרְקִיעָא, וְגָמַר מְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא, וְנָחִית לְאַרְעָא וְגָמַר מְתִיבְתָּא דְּאַרְעָא, וְאַתִּי סַיָיר לֵיהּ לְגוּשְׁפַּנְקֵיהּ, וּמְגַלִּי לֵיהּ וְשָׁתִי וּמְכַסִּי לֵיהּ וְחָתִים לֵיהּ וְאָזִיל.