וּפָנִ֤יתִֽי אֲנִי֙ לִרְא֣וֹת חָכְמָ֔ה וְהוֹלֵל֖וֹת וְסִכְל֑וּת כִּ֣י ׀ מֶ֣ה הָאָדָ֗ם שֶׁיָּבוֹא֙ אַחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֥ת אֲשֶׁר־כְּבָ֖ר עָשֽׂוּהוּ׃
שמות רבה
וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם אל יצחק - הדא הוא דכתיב: (קהלת ב, יב): ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו הפסוק הזה נאמר על שלמה ועל משה. על שלמה כיצד? כשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל, נתן בה מצות עשה ומצות לא תעשה, ונתן למלך מקצת מצות, שנאמר ( דברים יז, טז): לא ירבה לו סוסים וכסף וזהב וגו' ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו. עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקדוש ברוך הוא ואמר: למה אמר הקדוש ברוך הוא: לא ירבה לו נשים, לא בשביל שלא יסור לבבו, אני ארבה ולבי לא יסור! אמרו רבותינו: באותה שעה עלתה יו"ד שב'ירבה', ונשתטחה לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה: רבון העולמים! לא כך אמרת: אין אות בטלה מן התורה לעולם! הרי שלמה עומד ומבטל אותי, ושמא היום יבטל אחת ולמחר אחרת, עד שתתבטל כל התורה כולה! אמר לה הקדוש ברוך הוא: שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצה ממך איני מבטל! ומנין שבטל אותה מן התורה וחזר לתורה? שנאמר (בראשית יז, טו): שרי אשתך לא תקרא שמה שרי, כי שרה שמה. והיכן חזר? (במדבר יג, טז): ויקרא משה להושע בן נון, יהושע. ושלמה, שהרהר לבטל אות מן התורה, מה כתיב בו (משלי ל, א): דברי אגור בן יקא, שאיגר דברי תורה והקיאן. נאם הגבר לאיתיאל דבר זה שאמר הקדוש ברוך הוא: לא ירבה לו נשים, לא אמר לו, אלא בשביל לא יסור לבבו (שם שם, שם): לאיתיאל שאמר אתי אל ואוכל מה כתיב ביה (מ"א יא, ד): ויהי לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את לבבו. אמר רבי שמעון בן יוחאי: נוח לו לשלמה, שיהא גורף ביבין, שלא נכתב עליו המקרא הזה, ולכך אמר שלמה על עצמו: ופניתי אני לראות חכמה ודעת הוללות וסכלות. אמר שלמה: מה שהייתי מחכים על דברי תורה, והייתי מראה לעצמי, שאני יודע דעת התורה, ואותו הבינה ואותו הדעת של הוללות וסכלות היו. למה? כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו, מי הוא שיהיה רשאי להרהר אחר מדותיו וגזרותיו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, דברים אשר הם חצובים מלפניו, שכל דבר ודבר שיוצא מלפניו, טרם הוא נמלך בפמליא של מעלה ומודיע להם הדבר, כדי שידעו ויעידו כולן, כי דינו דין אמת, וגזירותיו אמת, וכל דבריו בהשכל. וכן הוא אומר (משלי שם, ה): כל אמרת אלוה צרופה. ואומר (דניאל ד, יד): בגזירת עירין פתגמא. שלפי שהרהרתי אחר מעשיו נכשלתי. כיצד נאמר על משה? לפי שכבר הודיע הקדוש ברוך הוא למשה, שלא יניח אותם פרעה לילך, שנאמר (שמות ג, יט): ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, ואני אחזק את לבו, ומשה לא שמר את הדבר הזה, אלא בא להתחכם על גזירתו של הקדוש ברוך הוא, והתחיל אומר: ה' למה הרעות לעם הזה. התחיל לדון לפניו (כמו שכתוב למעלה), ועל זה נאמר, שאותה חכמה ודעת של משה, של הוללות וסכלות היו, כי מה האדם שיבא אחרי המלך, וכי מה היה לו להרהר אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, את אשר כבר עשוהו, מה שכבר גילה לו, שהוא עתיד לחזק את לבו, בעבור לעשות לו דין תחת אשר העבידם בעבודה קשה. ועל דבר זה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, הדא הוא דכתיב: וידבר אלהים אל משה, ולפי שנסתכל הקדוש ברוך הוא, שבשביל צער ישראל דבר כן, חזר ונהג עמו במדת רחמים, הדא הוא דכתיב: ויאמר אליו אני ה':
קוהלת רבה
וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה. וּפָנִיתִי, וּפִנִּיתִי, כַּסֵּפֶל הַזֶּה שֶׁנִּתְמַלֵּא בִּשְׁעָתוֹ וְנִשְׁפַּךְ בִּשְׁעָתוֹ, כָּךְ לָמַד שְׁלֹמֹה תּוֹרָה בִּשְׁעָתוֹ וּשְׁכֵחָהּ בִּשְׁעָתוֹ. לִרְאוֹת חָכְמָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אוֹמֵר: הוֹלֵלוֹת, זֶה הוֹלֵלָה שֶׁל מַלְכוּת. וְסִכְלוּת, זוֹ הַטַּרְחוּת. רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר: הוֹלֵלוֹת, זוֹ הוֹלֵלָה שֶׁל מִינוּת. וְסִכְלוּת, זוֹ הַטִּפְּשׁוּת. כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ וגו', אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם יָכוֹל אֲנִי לַעֲמֹד עַל מַשְׁתִּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֱמֹר לוֹ אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אִי אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד, אַחַר מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד. רַבִּי נַחְמָן אָמַר תַּרְתֵּי לַחֲרִישַׁת הַקָּנִים שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְהִכָּנֵס לְתוֹכָהּ, מֶה עָשָׂה פִּקֵּחַ אֶחָד, כִּסַּח וְנִכְנַס כִּסַּח וְנִכְנַס דֶּרֶךְ הַכִּסּוּחַ וְיָצָא דֶּרֶךְ הַכִּסּוּחַ. רַבִּי נַחְמָן אָמַר חוֹרֵי, לְפָלָטִין גְּדוֹלָה שֶׁהָיָה לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה, וְכָל מִי שֶׁנִּכְנַס לְתוֹכָהּ טוֹעֶה, הָיָה שָׁם פִּקֵּחַ אֶחָד נִכְנַס וְנָטַל פְּקִיעַת גֶּמִי וּקְשָׁרָהּ נֶגֶד הַפֶּתַח, הַכֹּל נִכְנָסִין אֵצֶל הַפְּקַעַת וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁבָּנָה פָּלָטִין וְכָל הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים נִכְנָסִים לְתוֹכוֹ, וְאָמְרוּ אִלּוּ הָיוּ עַמּוּדֶיהָ גְּבוֹהִים הָיְתָה נָאָה, אִלּוּ הָיוּ כָּתְלֶיהָ גְּבוֹהִים הָיְתָה נָאָה, אִלּוּ הָיְתָה תִּקְרָתָהּ גָּבוֹהַּ הָיְתָה נָאָה. שֶׁמָּא יָבוֹא אִישׁ וְיֹאמַר אִלּוּ הָיוּ לִי שָׁלשׁ יָדַיִם אוֹ שָׁלשׁ עֵינַיִם אוֹ שְׁלשָׁה אָזְנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה רַגְלַיִם, הָיִיתִי נָאֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר: אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ, אֵין כְּתִיב כָּאן עָשָׂהוּ, אֶלָּא עָשׂוּהוּ, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ עֲשָׂאוּהוּ, נִמְנִים עַל כָּל אֵבָר וְאֵבָר מִשֶּׁלְּךָ וּמַעֲמִידְךָ עַל תִּקּוּנְךָ. וְאִם תֹּאמַר שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת הֵן, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (דברים לב, ו): הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חַיְתָא, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין, אִם נָתַן בִּיבָהּ עַל פִּתְחָהּ אֵינָהּ נָאָה וְאֵינָהּ מְשֻׁבַּחַת, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם וְנָתַן בִּיבוֹ עַל פִּתְחוֹ, וְאֵיזֶה זֶה, זֶה בֵּית חָטְמוֹ, וְהוּא נוֹאוֹ וְהוּא שִׁבְחוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן, כְּתִיב (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר יָצַר, אֶלָּא הַצּוּר הוּא צַיָּר נָאֶה, כִּבְיָכוֹל מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָמוֹ וְאוֹמֵר רְאוּ בְּרִיָה שֶׁבָּרָאתִי וְצוּרָה שֶׁצִּיַּרְתִּי. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן (בראשית ב, ד): אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, הוּא בְּרָאָן וְהוּא מְשַׁבְּחָן, וּמִי מְגַנָּן, בּוֹרְאָן מְקַלְסָן, מִי נוֹתֵן בָּהֶן דֹּפִי, אֶלָּא הֵם נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: בְּהִבָּרְאָם, בְּהֵ״א בְּרָאָם.
בראשית רבה
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. כתיב: (איוב כו): הן אלה קצות דרכיו וגו'. אמר רבי הונא: כל מה שאתה רואה קצות דרכיו של הקב"ה הן (שם): הן אלה קצות דרכיו, ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורותיו מי יתבונן? אמר רבי הונא: הרעם הזה בשעה שיוצא כתיקונו, אין כל בריה יכולה לעמוד עליו, נתבונן אין כתיב כאן, אלא יתבונן. הפקחים, יודעין רמוזו והגיונו. אמר רבי הונא: אם על סדרו של רעם אין אתה יכול לעמוד, על סדר של עולם על אחת כמה וכמה אתמהא?! ואם יאמר לך אדם: יכול אני לעמוד על סדורו של עולם! אמור לו: אחרי מלך בשר ודם אי אתה יכול לעמוד, אחרי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אתה יכול לעמוד אתמהא?! אמר רבי נחמן: משל לחרישת קנים שלא היה יכול אדם להכנס בתוכה, שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה תועה. מה עשה פקח אחד? כסח ונכנס, כסח ונכנס, נכנס דרך הכסוח, ויצא דרך הכסוח, התחילו הכל מתכנסין ויוצאין דרך כסוח. רב נחמן אמר: חורי. משל לפלטין גדולה שהיו לו פתחין הרבה, שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה תועה, מה עשה פקח אחד? נטל פקעת של גמי וקשרה כנגד הפתח, ונכנס דרך הפקעת ויצא דרך הפקעת, התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת. אר"ש בן יוחאי: משל למלך בשר ודם שבנה פלטין והבריות נכנסין לתוכה ואומרים: אילו היה העמודים גבוהין, היתה נאה. אילו היו הכותלים גבוהין, היתה נאה, אילו היתה תקרה גבוהה היתה נאה, שמא יבוא אדם ויאמר: אילו היו לי שלוש עינים, אילו היו לי שלוש רגלים היה יפה לי אתמהא?! (קהלת ב) את אשר כבר עשהו לא נאמר כאן, אלא את אשר כבר עשוהו, כביכול מלך מלכי המלכים הקב"ה ובית דינו, נמנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על מכונך, שנאמר: (דברים לב): הלה' תגמלו זאת, עם נבל ולא חכם, הלא הוא אביך קנך, הוא עשך ויכוננך. אמר רבי לוי בר חיתא: מלך בשר ודם בונה פלטין, ואם נתן ביבה על פתחה אינו נאה. מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ברא האדם הזה, ונתן ביבו על פתחו והוא נאה והוא שבחו. אמר רבי יצחק בר מריון: כתיב, וייצר ה' אלהים את האדם. ומה ת"ל אשר יצר? כביכול הקב"ה מתגאה בעולמו ואומר: ראו בריה שבראתי וצורה שצרתי. אמר רבי יצחק בר מריון: כתיב, (בראשית ב): אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בוראן משבחן. ומי מגנן, בוראן מקלסן? ומי נותן בהם דופי? אלא גאין הן, ומשובחין הם, שנאמר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים: