קהלת ד:ח מדרש: דברים רבה, מדרש לקח טוב, אגדת בראשית ופרקי דרבי אליעזר

דָּבָר אַחֵר, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כד, כא): יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ וגו', מַהוּ וָמֶלֶךְ, אַבְרָהָם, שֶׁיָּרֵא אוֹתִי לֹא הִמְלַכְתִּיו בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יז): אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. יוֹסֵף שֶׁיָּרֵא אוֹתִי, דִּכְתִיב (בראשית מב, יח): אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא, לֹא הִמְלַכְתִּיו בָּעוֹלָם (בראשית מב, ו): וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ. דָּבָר אַחֵר, יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ, וּמְלֹךְ עַל יִצְרֶךָ. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר שֶׁהָלַךְ לְעִיר אַחַת בַּדָּרוֹם וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְשָׁאַל לְסוֹפֵר אָמַר לוֹ בְּחַיֶּיךָ יֵשׁ כָּאן יַיִן לִמְכֹּר, אָמַר לוֹ רַבִּי הָעִיר הַזֹּאת שֶׁל כּוּתִים וְאֵין עוֹשִׂין אֶת הַיַּיִן בְּטָהֳרָה כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ אֲבוֹתַי עוֹשִׂין אוֹתוֹ. אֲמַר אִית אַנְתְּ לְנַפְשָׁךְ מֻתָּר, תֵּן לִי וַאֲנִי לוֹקֵחַ לָךְ, אָמַר וְאַנְתְּ אִם מָרָא דְּנַפְשָׁךְ אַתְּ אַל תִּטְעֹם יָתֵיהּ. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אֲנָא מָרֵי דְנַפְשִׁי אֲנָא, הֱוֵי וָמֶלֶךְ, וּמְלֹךְ עַל יִצְרְךָ. דָּבָר אַחֵר, יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ, מַהוּ וָמֶלֶךְ, וְאַל לַמֹּלֶךְ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח, כא): וּמִזַרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ, דָּבָר אַחֵר, מַהוּ וָמֶלֶךְ, הַמְלִיכֵהוּ עָלֶיךָ. (משלי כד, כא): עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב, עִם אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים יֵשׁ אֱלוֹהַּ שֵׁנִי, אַל תִּתְעָרָב. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן (זכריה יג, ח): וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה' פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ. הַפִּיּוֹת שֶׁאוֹמְרִים שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת הֵן יִכָּרְתוּ וְיִגְוָעוּ, וּמִי עָתִיד לִהְיוֹת קַיָּם (זכריה יג, ח): וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ שָׁלִישִׁין, שֶׁהֵם מְשֻׁלָּשִׁין, כֹּהֲנִים, לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, שֶׁהֵן מִשְּׁלשָׁה אָבוֹת, אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב. דָּבָר אַחֵר, שֶׁהֵן מְקַלְּסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁלשׁ קְדֻשּׁוֹת (ישעיה ו, ג): קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, אָמַר רַב אַחָא כָּעַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל שְׁלֹמֹה כְּשֶׁאָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה, אָמַר לוֹ דָּבָר שֶׁל קֹדֶשׁ שֶׁמָּא הָיִיתָ אוֹמְרוֹ בִּלְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן וְעִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב, מִיָּד חָזַר וּפֵרַשׁ אֶת הַדָּבָר (קהלת ד, ח): יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין לוֹ. אֵין לוֹ לֹא אָח וְלֹא בֵּן אֶלָּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.

יש אחד ואין שני. פשוטו של פסוק כך הוא יש ענין רע אחד ואין שני כמוהו. גם בן ואח אין לו כלומ' אדם שהוא עשיר ולא חסר כלום על כל זה גם בן ואח אין לו לירש אותו ואין לכל עמלו קץ שיגע ועמל גם עינו לא תשבע עושר ואינו עושה צדקות. ולמי אני עמל. ואינו משים בדעתו לומר ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה מן המצות ומטובה של גן עדן הלא גם זה הבל וענין רע הוא שיאן לו. ס"א על יצר הרע יש אחת שהוא מתעה את הבריות כענין שנ' ובאחת יבערו ויכסלו. ואין שני אין לו שותף בעבירה גם בן ואח אין לו לא למטה הימנו ולא בדומה לו. ולא עוד אלא שגורם לאדם שלא יהיה לו בן. וגורם לו שלא יהיה לו אח וריע מפני עונותיו. ואין קץ לכל עמלו. לעבירות עבר יצר הרע אין קץ. גם עינו של יצר הרע לא תשבע עושר לא תשבע מן העבירה ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה. אם אין צדיקים וכובשין את יצר הרע מפני יצר טוב. הלא גם זה הבל ורעות רוח.

[ג] ד"א והאלהים נסה. זש"ה חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך (תהלים קיט ס), זה אברהם שהיה הולך במהרה, לא כשם שהיה לוט בן אחיו, [שכתוב בו] ויתמהמה וגו' (בראשית יט טז). אבל אברהם חשתי ולא התמהתי וגו', כיון שאמ' לו קח נא (שם כב ב), מיד השכים אברהם בבקר והיה מהלך, ולא ראה כלום יום א' והלך וישב לו, שוב השכים יום ב' ולא ראה כלום, (משאמר) [מה שאמר] לו על אחד ההרים (האלה) אשר וגו' (שם שם), בשלישי ראה לשכינה עומדת בהר, שנ' ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק (שם שם ד), נאמר כאן מרחוק ונאמר להלן מרחוק ה' נראה לי וגו' (ירמי' לא ב), ולמה ביום השלישי ולא מיד, אלא אמר הקב"ה כדי שלא יאמרו אומות העולם מפני יראה הקריב אברהם את בנו, כשנגלה הקב"ה לו, מיראתו נטל דעתו הימנו והלך והקריב את בנו, שאילו איחר שעה אחת היה חוזר בו, לפיכך אמר הקב"ה יעשה שלשה ימים מצטער, ומבקש את המקום, כדי שידעו הכל שבדעתו ובאהבה הקריבו ולא חזר בו, הה"ד ביום השלישי וגו', כיון שבא לשוחטו מיד נכמרו רחמיו של הקב"ה, וצווח אל תשלח ידך וגו' (בראשית כב יב). א"ר אבין בשם רבי חלקיה, טפש לבם של שקרנין, שהן אומרים יש לו בן להב"ה, ומה אם בנו של אברהם כשראה שבא לשוחטו ולא יכול לראותו בצער, אלא מיד צווח אל תשלח ידך אל הנער וגו' (שם שם), ואילו היה לו בן, היה מניחו, ולא היה הוא הופך את העולם ועושה אותו תהו ובהו, לפיכך שלמה אומר יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו (קהלת ד ח) ומפני חיבתן של ישראל קרא אותן בנים שנאמר בני בכורי ישראל (שמות ד כב).