קהלת ה:י מדרש: מדרש לקח טוב, עין יעקב, פרקי דרבי אליעזר ואגדת בראשית

ברבות הטובה רבו אוכליה. שאדם שיש לו מאכלים רבים מזמן עמו אורחים לאכלם. ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו כשם שנהנה מן הטעם כן נהנה מן הראיה. וכן הוא אומ' ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל.

גְּמָרָא. אָמַר רַבִּי זֵירָא: מַאי קְרָא? (קהלת ה׳:י״א) "מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל". רַב אַדָא בַּר אַהֲבָה אָמַר: מֵהָכָא: (קהלת ה׳:י׳) "בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ, וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלֶיהָ, כִּי אִם רְאוּת עֵינָיו". תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי: בּוֹא וּרְאֵה מַה כְּתִיב בְּפָרָשַׁת קָרְבָּנוֹת, שֶׁלֹּא נֶּאֱמַר בָּהֶם: לֹא 'אֵל', וְלֹא 'אֱלֹהִים', אֶלָּא 'לַהַשֵּׁם'. שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל הַדִּין לַחֲלֹק. נֶאֱמַר בַּשּׁוֹר הַגַּס: (ויקרא א׳:ט׳) "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ". וּבָעוֹף הַדַּק: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ", וּבְמִנְחָה: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ" לוֹמַר לְךָ: אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: לַאֲכִילָה הוּא צָרִיךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר: (תהילים נ׳:י״ג) "אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ וְגוֹ', הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים" וְגוֹ'. לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם: זִבְחוּ כְּדֵי שֶׁתֹּאמַר, אֶעֱשֶׂה רְצוֹנוֹ וְיַעֲשֶׂה רְצוֹנִי, וְלֹא לִרְצוֹנִי אַתֶּם זוֹבְחִים, אֶלָּא לִרְצוֹנְכֶם [אַתֶּם זוֹבְחִים], שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא י״ט:ה׳) "לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ".

שְׁלֹשָׁה אֲהוּבִים יֵשׁ לוֹ לָאָדָם בְּחַיָּיו, וְאֵלּוּ הֵן: בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ וּמָמוֹנוֹ וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וּבְשָׁעַת פְּטִירָתוֹ מִן הָעוֹלָם קוֹרֵא לְבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ וְאוֹמֵר לָהֶם: ״בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, הוֹצִיאוּנִי מִדִּין הַמָּוֶת הָרַע הַזֶּה!״ וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: ״וַהֲלֹא שָׁמַעְתָּ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת? וְלֹא כָּךְ כָּתוּב 'אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ'?״ וַאֲפִלּוּ מָמוֹנוֹ שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִפְדּוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ״. לָמָּה? ״וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם״. מִדָּבָר זֶה לְעוֹלָם אֶלָּא ״לֵךְ לְשָׁלוֹם, תָּנוּחַ עַל מִשְׁכָּבְךָ וְתַעֲמֹד לְגוֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין, וִיהֵא חֶלְקְךָ עִם חֲסִידֵי עוֹלָם״. וּכְשֶׁהוּא רוֹאֶה כֵּן, מַכְנִיס אֶת מָמוֹנוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: ״הַרְבֵּה טָרַחְתִּי עָלֶיךָ לַיְלָה וָיוֹם, בַּמִּישׁוֹר וּבֶהָרִים. בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, פְּדֵנִי מִן הַמָּוֶת הַזֶּה וְהַצִּילֵנִי מִן הַמִּיתָה!״ וְהוּא מְשִׁיבוֹ: ״וַהֲלֹא שָׁמַעְתָּ 'לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה'?״ אַחֲרֵי כֵן הוּא מַכְנִיס מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְאוֹמֵר לָהֶם: ״בּוֹאוּ וְהַצִּילוּנִי מִן הַמָּוֶת הַזֶּה, וְתִחְזְקוּ עִמִּי וְאַל תַּנִּיחוּנִי לָצֵאת מִן הָעוֹלָם, שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לָכֶם תּוֹחֶלֶת עָלַי אִם אִנָּצֵל״. וְכֵן מְשִׁיבִים לוֹ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים: ״לֵךְ לְשָׁלוֹם, עַד שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ לְשָׁם אָנוּ מַקְדִּימִין אוֹתְךָ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ״.