קהלת ה:יח מדרש: קוהלת רבה, מדרש שכל טוב, מדרש לקח טוב ואגדת בראשית

כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ, שִׁבְעָה דְבָרִים מְכֻסִּים מִבְּנֵי אָדָם, וְאֵלּוּ הֵם: יוֹם הַמִּיתָה, וְיוֹם הַנֶּחָמָה, וְעֹמֶק הַדִּין, וּבַמֶּה הוּא מִשְׂתַּכֵּר, וּמַה בְּלִבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וּמַה בְּעִבּוּרָהּ שֶׁל אִשָּׁה, וּמַלְכוּת זוֹ שֶׁל אֱדוֹם אֵימָתַי נוֹפֶלֶת. יוֹם הַמִּיתָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט, יב): לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, יוֹם הַנֶּחָמָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, כב): אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה. וְעֹמֶק הַדִּין מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א, יז): כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא. בַּמֶּה הוּא מִשְׂתַּכֵּר מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ה, יח): זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא. וּמַה בְּלִבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, י): אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב, וּמַה בְּעִבּוּרָהּ שֶׁל אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה. מַלְכוּת הָרְשָׁעָה זוֹ שֶׁל אֱדוֹם אֵימָתַי נוֹפֶלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, ד): כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי.

לא ידעתי יום מותי. תני ז' דברים מכוסים מבני אדם, עת המיתה, שנא' [כי גם] לא ידע האדם את עתו וגו' (קהלת ט יב), ומה שבלב חבירו, שנאמ' כי המשפט לאלהים הוא (דברים א יז). ואיזה דרך הרוח לגוף, הוולד במעי אמו, [שנאמ'] כאשר אינך יודע (איזה) [מה] דרך הרוח (בעצמים) [כעצמים] בבטן המלאה (קהלת יא ה), ובמה אתה משתכר, [שנאמר] (זו) [זה] מתת אלהים היא (שם ה יח), ומתי שיכלה מלכות הרשעה, שנ' יום נקם בלבי (ישעיה סג ד), ומתי גאולה באה שנ' בעתה אחישנה (שם ס כב):

גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עושר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את חלקו. שיהיה לו לעולם הבא ארוחה מן הממון שיש לו לעולם הזה ולשמוח לעולם הבא בעמלו שיעמל בעולם הזה. זו מתת אלהים היא. אמ"ר פינחס אין המדה הזו נתנת אלא מן הקב"ה.