קהלת ח:ו מדרש: אגדת בראשית, מדרש לקח טוב, במדבר רבה ותנחומא בובר

פרק א' תורה.
[א] וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ (בראשית ו ה). זש"ה כי לכל חפץ יש עת ומשפט כי רעת האדם רבה עליו (קהלת ח ו). לפי שהרשעים מכעיסים את הקב"ה, ואומרים נשבע הקב"ה שלא יביא מבול לעולם, אנו עושין כל מה שאנו מבקשים. ומניין שנשבע הקב"ה שלא יביא מבול לעולם, שנאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ (ישעי' נד ט), וכביכול רואה את הרשעים שמכעיסים אותו, והוא תוהה שנשבע, ואומר מה עשיתי שנשבעתי שאיני מביא מבול לעולם. וכן ישעיה אומר ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל (ישעי' נט טו), וירא ה' (שם שם), כי אין צדיק בעולם שמתפלל לפניו לפייס ממנו להם. וירע בעיניו כי אין משפט, (שם שם), לעשות למעשיהם דין. אמר להם הקב"ה לרשעים כן אתם אומרים שנשבעתי שאיני מביא מבול לעולם עוד, חייכם נכונו ללצים שפטים ומהלומות לגו כסילים (משלי יט כט), מהלומות מהולמות, אם נשבעתי שאיני מביא מבול של מים, אני מביא מבול של אש וגפרית ואבנים, שנאמר וה' המטיר על סדום ועמורה גפרית ואש, (בראשית יט כד). וכשבאו האמוריים על יהושע הביא עליהם מבול של אבנים, שנא' הם במורד בית חורון וה' המטיר עליהם אבנים גדולות מן השמים עד עזקה וימותו (יהושע י יא). ואף פרעה הרשע נתיעץ עם יועציו ואמר לא מצינו דבר שנשבע הקב"ה בו אלא מבול של מים, ובה אנו מטביעים אותם וימותו, שנא' כל הבן הילוד היאורה תשליכהו, (שמות א כב). אמר לו הקב"ה תדע לך שיש לי כח במידה זו לדון אותך. כמו שכתוב וניער פרעה וחילו בים סוף, (תהלים קלו טו). וכשבא סיסרא על ישראל לא שפטו אלא באש ובמים, שנא' מן (השמים) [שמים] נלחמו הכוכבים וגו' (שופטים ה כ), וכתי' נחל קישון גרפם (שם שם כא). וכן סנחריב כשבא על ירושלים לא שפטו הקב"ה אלא במבול של אש, שנא' (ויבא) [ויצא] מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה (ושמונים) [שמונים] וחמשה אלף. (מ"ב יט לה) ואף כל הדורות אם אדם יחטא ידין אותו מעין חטאו, אם דינו בסקילה נופל מן הגג, או מן החומה, או מן האילן, או מן הבהמה, או נופל עליו מפולת. ואם דינו בשריפה נופל באש, או נופלין עליו מים רותחין. ואם דינו בהריגה יקדים לו הקב"ה מי שיהרוג אותו, או יפול עליו סכין, או סייף, או יפול הוא עליו. ואם דינו בחנק יפול בים או בנהר, או בבור, לכך אמר שלמה כי לכל חפץ יש עת ומשפט (קהלת ח ו), מי גרם לכל אלו, כי רעת האדם רבה עליו (שם שם).

כי לכל אשר עושה אדם כחפצו יש עת ומשפט וכן הוא אומ' ועת לכל חפץ וכן הוא אומ' עת לעשות לי"י הפרו תורתך. לעשות בכל עוברי רצונו כי דעת האדם רבה עליו שיצר לב האדם ומחשבות לבו רק רע כל היום. לפיכ' נתן לו הקב"ה עת ומשפט לגבות ממנו למען ישוב בו בעודנו חי. ס"א באשר דבר המלך שלטון שהוא שליט בעולמו וממית ומחיה ומי יאמר לו מה תעשה. שומר מצוה שצוה הקב"ה עליו לא ידע דבר רע ינצל מן דין גיהנם שנקרא רע שנ' וגם רשע ליום רעה. ועת ומשפט ליום הדין ידע לב שהוא חכם וישים אל לבו כי לכל חפץ יש עת ועת לכל חפץ. כי רעת האדם רבה עליו. זו (היא) איבה ותחרות ושנאת חנם.

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ח, ב): אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹר וגו', אִם יֹאמַר לְךָ הַמֶּלֶךְ שֶׁיְהֵא מוֹרָאוֹ עָלֶיךָ וְתִשְׁמֹר גְּזֵרָתוֹ, שְׁמֹר גְּזֵרַת פִּיו, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים יז, טו): שוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, שֶׁיְהֵא מוֹרָאוֹ עָלֶיךָ, וְאוֹמֵר (יהושע א, יח): כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וגו', וְאֵין אֲנִי הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא אֵימַת מַלְכוּת, כְּשֵׁם שֶׁאָמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מא, מד): וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וגו', מַהוּ אֲנִי פַרְעֹה, כָּךְ אָמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף אַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ (בראשית מא, מ): אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וגו', שֶׁעֲשִׂיתִיךָ מֶלֶךְ עַל כֻּלָּם, הִזָּהֵר שֶׁתִּנְהֹג בִּי כָּבוֹד וְהַמְלִיכֵנִי עָלֶיךָ, לְכָךְ אָמַר אֲנִי פַרְעֹה, כְּלוֹמַר שֶׁתְּהֵא אֵימַת מַלְכוּתִי עָלֶיךָ, וְדִכְוָתֵיהּ (שמות ו, ב): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה', לָמָּה צָרִיךְ כָּאן לוֹמַר אֲנִי ה', אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אַף עַל פִּי שֶׁעֲשִׂיתִיךָ אֱלוֹהוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, כְּמָה דְּתֵימָא (שמות ז, א): רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה, הִזָּהֵר לִהְיוֹת אֱלָהוּתִי עָלֶיךָ, שֶׁלֹא עֲשִׂיתִיךָ אֱלוֹהַּ כִּי אִם לְפַרְעֹה לְבַדּוֹ, הֱוֵי: אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹר, הָאֲנִי שֶׁיֹּאמַר לְךָ פִּי הַמֶּלֶךְ, שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ, שְׁמֹר שֶׁלֹא תִּמְרֹד עַל צִוּוּיוֹ, יָכוֹל אֲפִלּוּ יֹאמַר לְךָ לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי הַמָּקוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר (קהלת ח, ב): וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים, בָּא הַכָּתוּב לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁדִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים יִהְיֶה עֶלְיוֹן עַל צִוּוּי בָּשָׂר וָדָם, שֶׁתְּבַטֵל רְצוֹן בָּשָׂר וָדָם מִפְּנֵי רָצוֹן אֱלֹהִים וּתְקַיֵּם כָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁנִּכְנַסְתָּ בִּשְׁבוּעָה עֲלֵיהֶם לְקַיְּמָן, כְּמָא דְתֵימָא (דברים כט, יא): לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ וגו', וְאוֹמֵר (דברים כז, כו): אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אֹתָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. וְדִכְוָתֵיהּ (ויקרא יט, ג): אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וגו', יָכוֹל אֲפִלּוּ אָמַר לוֹ אָבִיו שְׁחֹט לִי וּבַשֵּׁל לִי בַּשַּׁבָּת יִשְׁמַע לוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא יט, ג): וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, כֻּלְּכֶם חַיָּבִים בִּכְבוֹדִי, אַף כָּאן הוּא אוֹמֵר: עַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים, שֶׁלְּמַעְלָה מִן מַאֲמָר הַמֶּלֶךְ שְׁמֹר דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים. (קהלת ח, ג): אַל תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ וגו', אִם יִכְעֹס עָלֶיךָ בָּשָׂר וָדָם כְּדֵי לְהַעֲבִירְךָ עַל חֻקֵּי הַתּוֹרָה, אַל תִּתְבַּהֵל מִכַּעֲסוֹ כְּדֵי שֶׁתֵּלֵךְ בַּעֲצָתוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים א, א): אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וְאֵין פָּנָיו אֶלָּא כַּעֲסוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל ג, יט): וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אֶשְׁתַּנִּי, הֱוֵי: מִפָּנָיו תֵּלֵךְ. (קהלת ח, ג): אַל תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע, שֶׁלֹא תַעֲמֹד בְּדַרְכוֹ לָלֶכֶת בָּהּ, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים א, א): וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, מַהוּ בְּדָבָר, שֶׁלֹא תִּתְיָרֵא מֵאוֹתוֹ דָּבָר רָע, שֶׁיֹּאמַר לְךָ שֶׁיִּשְׂרָפְךָ וְיַהֲרָגְךָ וְיַעֲשֶׂה לְךָ יִסּוּרִים קָשִׁים אִם לֹא תִּתְקַיֵּם גְּזֵרָתוֹ, וְיַפְחִידְךָ שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ בָּעוֹלָם שֶׁיּוּכַל לְהַצִּילְךָ מִיָּדוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב אַחֲרָיו (קהלת ח, ג): כִּי כֹל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲשֶׂה. כְּמוֹ שֶׁאָמַר נְבוּכַדְנֶצַּר לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה (דניאל ג, טו): בַּהּ שַׁעֲתָא תִּתְרְמוֹן לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקֵדְתָּא וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי. (קהלת ח, ד): בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וגו', אִם מָסַרְתָּ עַצְמְךָ עַל הַמִּצְווֹת לְקַיֵם גְּזֵרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְבַטֵּל גְּזֵרוֹת בָּשָׂר וָדָם, מַה שְֹּׂכָרְךָ, בְּעֵת שֶׁיִּגְזֹר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא פֻּרְעָנֻיּוֹת לָעוֹלָם, שֶׁהוּא מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם וְשַׁלִּיט בַּכֹּל לַעֲשׂוֹת כְּכָל חֶפְצוֹ וְאֵין מִי שֶׁיְּמַחֶה בְּיָדוֹ (איוב כג, יג): וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְתָה וַיָּעַשׂ, אַתָּה תַעֲמֹד וּתְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַגְּזֵרָה לְבַטְּלָהּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא לְךָ פָנִים וְהוּא מְבַטְּלָהּ בִּזְכוּתְךָ, לְפִי שֶׁבִּטַּלְתָּ גְּזֵרַת בָּשָׂר וָדָם לְקַיֵּם גְּזֵרָתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּעֵת שֶׁיְדַבֵּר דָּבָר לְהָבִיא לָעוֹלָם לְהוֹדִיעַ שֻׁלְטָנוּתוֹ בָּעוֹלָם, כְּמָה דְתֵימָא (קהלת ג, יד): וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו, תֵּדַע מִי יְמַחֶה עַל גְּזֵרָתוֹ וְיֹאמַר לוֹ לָמָּה תַעֲשֶׂה כָךְ, שׁוֹמֵר מִצְוָה. לְכָךְ נֶאֱמַר (קהלת ח, ד): וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה, מִי הוּא שֶׁיֹּאמַר לוֹ לָמָּה תַעֲשֶׂה לִבְרִיּוֹתֶיךָ, נַחֵת עִמָּהֶם בְּמִדַּת רַחֲמִים, זֶהוּ שׁוֹמֵר מִצְוֹתָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ח, ה): שׁוֹמֵר מִצְוָה וגו'. וּמַהוּ (קהלת ח, ה): לֹא יֵדָע דָּבָר רָע, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, הוּא לֹא עָמַד בְּדָבָר רָע, לְכָךְ לֹא יֵדַע דָּבָר רָע. (קהלת ח, ה): וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם, שֶׁיֶּשְׁנוֹ חֲכַם לֵב רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד וּמְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ, וְהוּא מֵשִׂים אֶל לִבּוֹ אִם הַיּוֹם אֶעֱבֹר עַל הַמִּצְווֹת וְיֵשׁ לִי עֵת לַעֲשׂוֹת חֶפְצִי, וְאֵין מִי שֶׁיְּמַחֶה בְּיָדִי, לְמָחָר יָבוֹא עֵת שֶׁיַּעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹ מִשְׁפָּט עַל שֶׁעָבַר עַל תּוֹרָתוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (קהלת ב, יד): הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל וגו', וְאוֹמֵר (קהלת י, ב): לֵב חָכָם לִימִינוֹ וגו', וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם, מִי שֶׁלִּבּוֹ חָכָם יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאִם יַעֲבֹר עַל הַמִּצְווֹת יָבוֹא הָעֵת שֶׁיַּעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁפָּט בּוֹ, וְהוּא פּוֹרֵשׁ מִן הָעֲבֵרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב אַחֲרָיו (קהלת ח, ו): כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט וגו', בְּכָל דָּבָר שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם חֶפְצוֹ וִיבַטֵּל חֵפֶץ הַמָּקוֹם, יָדוּעַ יִהְיֶה לוֹ שֶׁעָתִיד לִתֵּן הַדִּין, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ מִיָּד, אַל יַחְשֹׁב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְוַתֵּר לוֹ עַל עֲוֹנוֹ, אֶלָּא מַאֲרִיךְ רוּחֵיהּ וְגָבֵי דִילֵיהּ, וְאֵימָתַי פּוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ לִכְשֶׁיִּמָּלֵא הַהִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (איוב כ, כב): בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ יֵצֶר לוֹ וגו', לְכָךְ נֶאֱמַר (קהלת ח, ו): כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו, כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לְדוֹר הַמַּבּוּל שֶׁנָּתַן לָהֶם אָרְכָּה וּלְבַסּוֹף פָּרַע מֵהֶן, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ו, ה): וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וגו', מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (בראשית ו, ז): וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם וגו'. (קהלת ח, ז): כִּי אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה וגו', בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ מֵעֲבֵרָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ וְאֵינוֹ מִתְיָרֵא מִיּוֹם הַדִּין, כְּשֶׁיָּבוֹא לֹא יִשְֹּׂאוּ לוֹ פָנִים, וְאִם יָבוֹא לוֹמַר שֶׁיַּאַרְכוּ לוֹ וְיַחֲזֹר בּוֹ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, הֱוֵי (קהלת ח, ז): כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה פֻּרְעָנוּת מִי יַגִּיד לוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיִתְקַבֵּל, לוֹמַר לְךָ קֹדֶם גְּזַר דִּין שׁוֹמְעִין לוֹ, לְאַחַר גְּזַר דִּין אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מִי יַגִּיד לוֹ. אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ וגו' (קהלת ח, ח), לְפִי שֶׁמָּצִינוּ אַרְבַּע מִיתוֹת גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹבְרֵי עֲבֵרוֹת, לְכָךְ כְּתִיב כָּאן אַרְבָּעָה דְּבָרִים כְּנֶגְדָם שֶׁאֵין בְּיַד הַחַיִּים לְהִנָּצֵל מֵהֶם אַחַר גְּזַר דִּינוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ, זוֹ מִיתַת חֶנֶק וְכָל הַדּוֹמוֹת לָהּ, שֶׁאֵין הָאָדָם מֵת מִמֶּנָּהּ אֶלָּא עַל יְדֵי הָרוּחַ, שֶׁאֵין לוֹ מֵאֵיזֶה מָקוֹם יִנְשֹׁם, הֱוֵי: אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לְהוֹצִיאוֹ בְּעֵת שֶׁיָּבוֹא הַיּוֹם שֶׁיִּכָּלֵא הָרוּחַ בְּגוּפוֹ. וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, זוֹ מִיתַת סְקִילָה וְכָל הַדּוֹמוֹת לָהּ, כְּמָה דְתֵימָא (דברים יג, יא): וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת. וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה, זוֹ מִיתַת הַסַּיִּף וְכָל הַדּוֹמוֹת לָהּ, כְּמָה דְתֵימָא (שמות יז, ט): וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, וּכְתִיב (שמות יז, יג): וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ וגו'. וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו, זוֹ מִיתַת שְׂרֵפָה וְכָל הַדּוֹמוֹת לָהּ, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי ג, יט): וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עוֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא, הֲרֵי אַרְבַּע מִיתוֹת זְכוּרוֹת בְּפָסוּק זֶה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלוּ סַנְהֶדְּרִין וּבָטְלוּ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן הַחַיִּים לָמוּת בָּהֶן בִּשְׁפָטִים רָעִים כְּנֶגְדָן, מִי שֶׁהוּא חַיָּב חֶנֶק, אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר, אוֹ מֵת בִּסְרוּנְכִי, אוֹ נִמְסַר בְּיַד עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁחוֹנְקִים אוֹתוֹ. מִי שֶׁחַיָּב סְקִילָה, אוֹ נוֹפֵל מִן הַגַּג, אוֹ חַיָּה דּוֹרַסְתּוֹ, אוֹ עוֹבְדֵי כּוֹכָּבִים סוֹקְלִין אוֹתוֹ, מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב הֲרִיגָה, לִסְטִין בָּאִין עָלָיו וְהוֹרְגִין אוֹתוֹ, מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׂרֵפָה, אוֹ נוֹפֵל בָּאוּר, אוֹ נָחָשׁ נוֹשְׁכוֹ. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְהִנָּצֵל מִדִּינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא יִמְדֹד לוֹ כְּמִדָּתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ וגו'.