קהלת ט:ד מדרש: מדרש לקח טוב, קוהלת רבה, רות רבה (לרנר) ואוצר מדרשים

כתוב מי אשר יבחר אל כל החיים יש בטחון כי לכלב חי טוב מן האריה המת: (קהלת ט׳:ד׳)

כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר, אָמַר רַבִּי אַחָא יִבְחַר כְּתִיב, מִי יִבְחַר יֵצֶר טוֹב מִיֵּצֶר הָרָע, אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים, מִי יִבְחַר יֵצֶר רָע מִיֵּצֶר טוֹב, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים. אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן. אֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בִּזְבוּל יֵשׁ בִּטָּחוֹן, לְהַחֲיוֹתָן אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בִּזְבוּל, וּלְכַלּוֹתָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (ירמיה נא, לט): וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם. וְרַבָּנָן אָמְרִין קְטַנֵּי רִשְׁעֵי גוֹיִם הֵן וַחֲיָלוֹתָיו שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר לֹא חַיִּין וְלֹא נִדּוֹנִין, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהוֹרִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל דּוֹר הַמַּבּוּל הָיָה מַרְתִּיחָהּ וְאַחַר כָּךְ מוֹרִידָהּ עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ו, יז): בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ, זְרִיבָתָן חַלְטָנִית הָיְתָה.

(ב) כי מי אשר יחובר [אל כל החיים יש בטחון] (קהלת ט: ד) תמן תנינן, הרוא' ע"ז מהו אומר, ברוך ארך אפים. מקום שנעקרה ממנו ע"ז, ברוך שעקר ע"ז מארצנו, [כן יהי רצון מלפניך י"י אלקינו שתעקור אותה ממקומות אחרים ותשיב לב עובדיה לעובדך בלב שלם]. אמר רבן שמעון ב"ג, אף בחוצה לארץ צריך להתפלל כך, ולא נמצאת מתפלל על הרשעים? אמר ר' יוחנן, יבחר כתי', אפילו לאותן שפשטו ידיהם בזבול יש בטחון. להחיותן א"א שכבר פשטו ידיהם בזבול, ולאבדן א"א, שכבר עשו תשובה, עליהם הוא אומר, וישנו שנת עולם ולא יקיצו (ירמיה נא: נז). תני, קטני גויים וחיילותיו של נבוכדנאצר, לא חיין ולא נדונין, עליהם הוא אומר, וישנו שנת עולם (שם). כי לכלב חי [הוא טוב מן האריה המת] (קהלת שם) בעולם הזה, מי שהוא כלב יכול להעשות ארי, ומי שהוא ארי יכול להעשות כלב, אבל לעתיד לבא, [מי שהוא ארי, אינו יכול להעשות כלב], ומי שהוא כלב, אינו יכול להעשות ארי. אדרינוס, שחיק עצמות, שאל את ר' יהושע בן חנניה, אמ' ליה, אנא טב ממשה רבך. אמ' ליה, למה? אמ' ליה, דאנא חי והוא מית, וכת', כי לכלב חי [הוא] טוב מן האריה המת. אמ' ליה, את יכול למגזר דלא ידלק בר נש נור ברומי תלתא יומין? אמ' לו, הן. לעדן רמשא דיומא קמא, סלקין תרויהון למיטלייה על איגר פלטרין. חמיה תננא סליק מן רחיק. אמ' ליה, מהו כן? אמ' ליה, איפרכא בייש, ועל אסייא ובקר יתיה, ואמ' ליה, לית אפשר, עד דשתי חמימין לא מיתסי. אמ' ליה, תיפח רוחו, עד דאת בסיין, גזרתך בטלה, אבל משה רבינו משעה שגזר עלינו, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (שמות לה: ג), לא מדלקי יהודאי נור בשבתא מן יומוהי, ועדין לא נתבטלה גזרתו עד השתא, אמרת את כן, דאנא טב מיניה.