מדרש על קהלת י:א

זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. פי' שאם יפלו זבובים וימותו בשמן רוקח של מלכים יבאיש יביע כמו נבעה בחומה נשגבה יקלקל אותו השמן הטוב אבל מכל מקום עדיין יקר הוא אם אינו ראוי למלכים ראוי לרפואה ולשרים אבל חכמה וכבוד שהיה לאדם (ובו) סכלות מעט מאבדו כענין שנ' וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ס"א כשם שזבובי מות יבאיש יביע את שמן רוקח ונאבד ואינו שוה כלום כך האדם שהוא יקר מפני חכמה וכבוד שיש בו סכלות מעט מבזהו שאם עבר עבירה מיד הוא מתבזה כמו השמן הטוב שמתבזה בדבר קל שהרי חוטא אחד מאבד טובה הרבה.

סדרא תנינא
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, שֶׁמֶן טוֹב יוֹרֵד, וְשֵׁם טוֹב עוֹלֶה. שֶׁמֶן טוֹב לִשְׁעָתוֹ, וְשֵׁם טוֹב לְעוֹלָם. שֶׁמֶן טוֹב כָּלֶה, וְשֵׁם טוֹב אֵינוֹ כָּלֶה. שֶׁמֶן טוֹב בְּדָמִים, וְשֵׁם טוֹב בְּחִנָם. שֶׁמֶן טוֹב נוֹהֵג בַּחַיִּים, וְשֵׁם טוֹב נוֹהֵג בַּחַיִּים וּבַמֵּתִים. שֶׁמֶן טוֹב בָּעֲשִׁירִים, וְשֵׁם טוֹב בָּעֲנִיִּים וּבָעֲשִׁירִים. שֶׁמֶן טוֹב מְהַלֵּךְ מִקִּיטוֹן לַטְרַקְלִין, וְשֵׁם טוֹב הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הַמֵּת וּמַבְאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י, א): זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ. שֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הַמֵּתִים וְאֵינוֹ מַבְאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ד, לה): וַיַּעַל וַיִּגְהַר עַל הַיֶּלֶד וגו'. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הַמַּיִם וְנִדּוֹחַ, וְשֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הַמַּיִם וְאֵינוֹ נִדּוֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב, יא): וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הָאוּר וְנִשְׂרַף, וְשֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הָאוּר וְאֵינוֹ נִשְׂרָף, דִּכְתִיב (דניאל ג, כו): בֵּאדַיִן נָפְקִין וגו'. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן מָצִינוּ בַּעֲלֵי שֶׁמֶן טוֹב נִכְנְסוּ לִמְקוֹם חַיִּים וְיָצְאוּ הֵם שְׂרוּפִין, וּבַעֲלֵי שֵׁם טוֹב נִכְנְסוּ לִמְקוֹם מֵתִים וְיָצְאוּ חַיִּים, נָדָב וַאֲבִיהוּא, נִכְנְסוּ לִמְקוֹם חַיִּים וּמֵתוּ, חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, נִכְנְסוּ לְאַתּוּן נוּרָא וְיָצְאוּ חַיִּים. לְכָךְ נֶאֱמַר: טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וגו'.

שֶׁמֶן טוֹב, בַּעֲשִׁירִים. וְשֵׁם טוֹב, בַּעֲנִיִּים וּבַעֲשִׁירִים. שֵׁם טוֹב, בַּחַיִּים וּבַמֵּתִים. וְשֶׁמֶן טוֹב, בַּחַיִּים. שֶׁמֶן טוֹב, כַּמָּה הוֹלֵךְ, מִקִּיטוֹן לִטְרַקְלִין. וְשֵׁם טוֹב, מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הַמֵּת וְהוּא מַבְאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ (קהלת י, א). וְשֵׁם טוֹב, נוֹפֵל עַל הַמֵּת וְאֵינוֹ מַבְאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כַּפָּיו וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד (מלכים ב ד, לד). דָּבָר אַחֵר, שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הַמַּיִם וְהוּא נִדָּח, שֵׁם אֵינוֹ נִדָּח, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה (יונה ב, יא). דָּבָר אַחֵר, שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הָאוּר וְהוּא נִשְׂרָף, וְשֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הָאוּר וְאֵינוֹ נִשְׂרָף, שֶׁנֶּאֱמַר: בֵּאדַיִן נָפְקִין שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ (דניאל ג, כו).

פס'. דבר אל בני ישראל. על כל מצוה ומצוה מזכיר את בני ישראל לפי שהם יקרים לפני הקב"ה. כענין שנאמר (ירמיהו ל״א:כ׳) הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד. עשרה נקראו יקרים. התורה. והנבואה. והתבונה. והדעת. והסכלות. והצדיקים. ומיתתן של צדיקים. והעושר. והחסד. וישראל. תורה. דכתיב (משלי ג׳:ט״ו) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. נבואה. דכתיב (שמואל א ג׳:א׳) ודבר ה' היה יקר בימים ההם. הבינה. דכתיב (משלי י״ז:כ״ז) יקר רוח איש תבונה. דעת. דכתיב (שם כ) וכלי יקר שפתי דעת. סכלות. [דכתיב] (קהלת י׳:א׳) יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט. עושר. דכתיב (משלי י״ב:כ״ז) הון אדם יקר חרוץ. חסד. דכתיב (תהילים ל״ו:ח׳) מה יקר חסדך אלהים. הצדיקים נקראו יקרים. דכתיב (שם קלט) ולי מה יקרו רעיך אל. ומיתתן של צדיקים. דכתיב (שם קטו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. ישראל דכתיב (ירמיהו ל״א:כ׳) הבן יקיר לי אפרים. אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע מכל האומות אין אתה מצוינו אלא על ישראל בלבד אמר לו לפי שהן המליכוני עליהם על הים שנאמר (שמות טו) ה' ימלוך לעולם ועד. משל לאדם שהיה מזהיר עבדו על חלוקו יותר מכל בגדיו. אמר לו אדוני למה תזהירני על חלוקך יותר מבגדיך אמר לו לפי שהוא קרוב לבשרי לכך מצוה הקב"ה למשה על ישראל בלבד. ד"א דבר אל בני ישראל. בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות. ואמרת אליהם. לרבות כל האמור בענין כשם שאין סומכות על העולות כך אין סומכות על השלמים:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה', זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם. עֲשָׂרָה נִקְרְאוּ יְקָרִים, וְאֵלּוּ הֵן: הַתּוֹרָה, וְהַנְּבוּאָה, וְהַתְּבוּנָה, וְהַדַּעַת, וְהַסִּכְלוּת, וְהָעשֶׁר, וְהַצַּדִּיקִים, וּמִיתָתָן שֶׁל חֲסִידִים, וְהַחֶסֶד, וְיִשְׂרָאֵל. הַתּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, טו): יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים. הַנְּבוּאָה מִנַּיִן (שמואל א ג, א): וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם. הַתְּבוּנָה מִנַּיִן (משלי יז, כז): יְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה. הַדַּעַת מִנַּיִן (משלי כ, טו): וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת. הַסִּכְלוּת מִנַּיִן (קהלת י, א): יָקָר מֵחָכְמָה וּמִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט. הָעשֶׁר מִנַּיִן (משלי יב, כז): וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ. צַדִּיקִים מִנַּיִן (תהלים קלט, יז): וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל. מִיתָתָן שֶׁל חֲסִידִים מִנַּיִן (תהלים קטז, טו): יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. הַחֶסֶד מִנַּיִן (תהלים לו, ח): מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם. בְּיֹקֶר יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לִי, בַּנֹּהַג שֶׁבָּעוֹלָם אֶלֶף בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לַמִּקְרָא, יוֹצֵא מֵהֶן מֵאָה. מֵאָה לַמִּשְׁנָה, יוֹצְאִין מֵהֶן עֲשָׂרָה. עֲשָׂרָה לַתַּלְמוּד, יוֹצֵא מֵהֶן אֶחָד. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (קהלת ז, כח): אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, דָּבָר אַחֵר, אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, זֶה אַבְרָהָם. (קהלת ז, כח): וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי, זוֹ שָׂרָה. דָּבָר אַחֵר, אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, זֶה עַמְרָם. וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי, זוֹ יוֹכֶבֶד. דָּבָר אַחֵר, אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, זֶה משֶׁה. וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי, אֵלּוּ נְשֵׁי דוֹר הַמִּדְבָּר. רַבִּי אוֹמֵר נְשֵׁי דוֹר הַמִּדְבָּר כְּשֵׁרוֹת הָיוּ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן מִיָּד נָעֲלוּ דַּלְתוֹתֵיהֶן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׂרָאֵל בְּיֹקֶר עוֹמְדִין לִי. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי יִצְחָק, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר אִלּוּ בִּקֵּשׁ פַּרְעֹה מִשְׁקַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, לֹא הָיִיתִי נוֹתֵן לוֹ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק וַהֲלוֹא בְּדָמִים נְטָלָן מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל כִּנִּים, מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל עָרוֹב, אֵין לוֹ דָּמִים, הֱוֵי בְּיֹקֶר יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לִי.

דבר אל בני ישראל. על כל מצוה ומצוה מזכיר בני ישראל, שהם יקרים לפני מי שאמר והיה העולם, כענין שנאמר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים (ירמיה ל"א י"ט). עשרה נקראו יקרים. א' התורה, שנאמר יקרה היא מפנינים (משלי ג' ט"ו). ב' נבואה, שנאמר ודבר ה' [היה] יקר בימים ההם (ש"א ג א). ג' תבונה, שנאמר יקר רוח [איש] תבונה. (משלי יז כז). ד' דעת, שנאמר וכלי יקר שפתי דעת (שם כ טו). ה' סכלות, שנאמר יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט (קהלת י א). ו' עושר, שנאמר והון אדם יקר חורץ (משלי יב כז), ז' ישראל, שנאמר הבן יקיר וגו' (ירמי' לא יט). ח' חסד שנאמר מה יקר חסדך. ט' מיתתו של צדיקים, שנאמר יקר בעיני ה' וגו' (שם קיו טו). [י' צדיקים, שנאמר ולי מה יקרו רעיך אל (תהלים קלט יז)] וישראל נאמר בהם יקר, שנאמר ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר (אסתר ח' טז):

וַיַּקְהֵל (שמות לה, ל): רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ז, א): טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, כַּמָּה הוֹלֵךְ שֶׁמֶן טוֹב מִקִּיטוֹן לִטְרַקְלִין, וְשֵׁם טוֹב הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יד, יז): וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הַמֵּת וְהוּא מַבְאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י, א): זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ, שֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הַמֵּת וְאֵינוֹ מַבְאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ד, לד): וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד, (קהלת ז, א): וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ, יוֹם מִיתָתוֹ שֶׁל אָדָם גָּדוֹל מִיּוֹם לֵדָתוֹ, לָמָּה שֶׁבַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד בּוֹ אֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה מַּעֲשָׂיו, אֲבָל כְּשֶׁמֵּת מוֹדִיעַ מַעֲשָׂיו לַבְּרִיּוֹת, הֱוֵי יוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לִשְׁתֵּי סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ פּוֹרְשׁוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל, אַחַת יוֹצֵאת מִן הַלָּמִין וְאַחַת נִכְנֶסֶת לַלָּמִין, זוֹ שֶׁיּוֹצֵאת הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִין בָּהּ, זוֹ שֶׁנִּכְנֶסֶת לֹא הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִין בָּהּ, פִּקֵּחַ אֶחָד הָיָה שָׁם אָמַר חִלּוּפֵי הַדְּבָרִים אֲנִי רוֹאֶה כָּאן, זוֹ שֶׁהִיא יוֹצֵאת מִן הַלָּמִין לֹא הָיוּ הַכֹּל צְרִיכִין לִשְׂמֹחַ שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין בְּאֵיזֶה פֶּרֶק הִיא עוֹמֶדֶת וּמַה יַּמִּים מִזְדַּוְּגִין לָהּ וּמַה רוּחוֹת מִזְדַּוְגוֹת לָהּ, וְזוֹ שֶׁנִּכְנֶסֶת לַלָּמִין הָיוּ הַכֹּל צְרִיכִין לִשְׂמֹחַ, לְפִי שֶׁהֵם יוֹדְעִים שֶׁנִּכְנֶסֶת בְּשָׁלוֹם וְיָצְאָה בְּשָׁלוֹם מִן הַיָּם. כָּךְ אָדָם נוֹלַד מוֹנִין לוֹ לַמִּיתָה, מֵת מוֹנִין לוֹ לַחַיִּים, וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה: וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ. טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, טוֹב הָיָה שְׁמוֹתָן שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁנִּמְשְׁחוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא, לָמָּה, שֶׁאֵלּוּ נִכְנְסוּ לְהַקְרִיב וְיָצְאוּ שְׂרוּפִין, וְאֵלּוּ נִכְנְסוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְיָצְאוּ בְּשָׁלוֹם, הֱוֵי טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב.

יקר בעיני ה'. עשרה דברים נקראו יקר. העושר שנאמר (משלי יב כז) הון אדם יקר חרוץ. התורה שנאמר (שם ג טו) יקרה היא מפנינים. ישראל שנאמר (ירמיה לא יט) הבן יקיר לי אפרים. הדעת (משלי כ טו) וכלי יקר שפתי דעת. הנבואה (שמואל-א ג א) ודבר ה' היה יקר. התבונה שנאמר (משלי יז כז) יקר רוח איש תבונה. והסכלות יקר שנאמר (קהלת י א) יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט. הצדיקים שנאמר (תהלים קלט יז) ולי מה יקרו ריעך אל. החסד שנאמר (תהלים לו ח) מה יקר חסדך אלקים. ומיתת הצדיקים יקר שנאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. משל למה הדבר דומה למלך אחד ששלח שלטון אחד לגבות טימיון שלו הלך ונתאכסן אצל בעל הבית אחד עשר יום ובכל יום ויום היה מפקיד אצלו מאה מנה הרי עשרה ריבוא. כשבא לתבוע טימיון שהוא חייב לו אמר כל עצמו אינו חייב אלא חמשים זוז האיך אני תובען ממנו. כך אמר הקב"ה קשה בעיני לומר לאברהם שימות שכבר הקנני שמים וארץ וירד לכבשן האש על שמי וקידש שמי בעולם. וגם קשה לי לומר ליצחק שימות שעקד עצמו על גבי המזבח וקידש שמי בעולם. וקשה לי לומר ליעקב שימות שעמל בתורה כל ימיו. וקשה לי לומר למשה שימות שהשלים נפשו בכפו וירד לפרעה שנאמר (שמות ב טו) ויבקש להרוג את משה. וכן דוד שהשלים נפשו וירד לגלית. וכן לחנניה מישאל ועזריה שהשליכו עצמן לכבשן האש. וכן לכל צדיק וצדיק. ואילולי ששואלים מיתה הצדיקים בפיהם לא היו מתים. באברהם כתיב (בראשית טו ב) ואנכי הולך ערירי. וביצחק כתיב (שם כז ז) ואברככה לפני מותי. ביעקב כתיב (שם מו ל) אמותה הפעם. במשה כתיב (דברים ד כב) כי אנכי מת. בדוד כתיב (מלכים-א ב ב) אנכי הולך בדרך כל הארץ. ביונה כתיב (יונה ד ג) קח נא את נפשי. ולפי שהצדיקים שואלים בפיהם אמר הקב"ה יסתלקו אלו מפני אלו. אילו היה אברהם קיים היאך היה מנהיג יצחק שררה. וכן יעקב וכן משה וכן יהושע ושמואל ודוד ושלמה. אלא אמר הקב"ה יסתלקו אלו מפני אלו: