קהלת י:יז מדרש: במדבר רבה, מדרש לקח טוב ומדרש תהילים

מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר וגו' (במדבר ו, ג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ה, כב כג): הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וגו' מַצְדִיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וגו'. תַּמָּן כְּתִיב (קהלת י, יז): אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים, אֵימָתַי הָאָרֶץ בְּאַשְׁרֵי בִּזְּמַן שֶׁמַּלְכָּהּ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, טז): וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וגו', אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה בִּלְבָד. (קהלת י, יז): וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ, שֶׁקּוֹבְעִים עִתִּים לַתּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ הֵם אוֹכְלִים, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (קהלת ט, ז): לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְּלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב אַחֲרָיו (קהלת י, יז): בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי, בִּגְבוּרָה שֶׁל תּוֹרָה וְלֹא בִּשְׁתִיָּה שֶׁל יַיִן, לְכָךְ אָמַר יְשַׁעְיָה גְּבוּרָה שֶׁל תּוֹרָה הִיא בְּאַשְׁרֵי, אֲבָל גְּבוּרַת יַיִן הוּא בְּאוֹי, הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כג, כט ל): לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי וגו' לַמְּאַחֲרִים עַל הַיָּיִן וגו'. (ישעיה ה, כב): וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר, תַּמָּן כְּתִיב (שמות יח, כא כב): וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם וגו' וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם וגו', אֲבָל אֵלּוּ אֵינָם אַנְשֵׁי חַיִל אֶלָּא לִמְסֹךְ שֵׁכָר, כְּמָה דְתֵימָא (משלי כג, ל): לַבָּאִים לַחְקוֹר מִמְסָךְ, מַהוּ לִמְסֹךְ שֵׁכָר, שֶׁהָיוּ מוֹסְכִים יַיִן חָזָק בְּיַיִן קַל כְּדֵי לְהִשְׁתַּכֵּר בּוֹ. מַעֲשֶׂה בַּחֲבוּרָה אַחַת שֶׁל זָלִין, שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים וְשׁוֹתִים יַיִן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וְלֹא הָיוּ מִשְׁתַּכְּרִים, בָּא לָהֶם יַיִן אָמְרוּ לִמְזֹג יַיִן בְּיַיִן, הָיוּ עוֹשִׂים כֵּן עַד שֶׁנִּכְנַס בָּהֶם הַיַּיִן עָמְדוּ וְהִכּוּ זֶה אֶת זֶה מִתּוֹךְ הַשִּׁכְרוּת, נָפְלָה צְוָחָה בָּעִיר וּבָא הַלֻּפָּר וּתְפָשָׂם וּמְסָרָם לַמַּלְכוּת וְנֶאֶבְדוּ כֻלָּם, מִי גָּרַם לָהֶם הַיַּיִן שֶׁהָיוּ שׁוֹתִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: לַבָּאִים לַחְקוֹר מִמְסָךְ, אֵין מִמְסָךְ אֶלָּא יַיִן בְּיָיִן, הֱוֵי: וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר. וּמִתּוֹךְ כָּךְ מְשַׁכְּחִין אֶת הַתּוֹרָה וּמְעַוְּתִים אֶת הַדִּין, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו: מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד, וְאוֹמֵר (משלי לא, ה): פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק, יִשְׁכַּח אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה עַל יְדֵי מְחוֹקֵק, זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן, מַה כְּתִיב (משלי לא, ה): וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי, הַיַּיִן וְהַדַּעַת נִמְשְׁלוּ כְּכִימָה וְעַקְרָב, כָּל שָׁעָה שֶׁכִּימָה נִרְאֵית בָּרָקִיעַ אֵין עַקְרָב נִרְאֶה בָּרָקִיעַ, וּמִשֶּׁעַקְרָב נִרְאֶה אֵין כִּימָה נִרְאֵית. כָּךְ הַיַּיִן מָשׁוּל כְּעַקְרָב, וְהַדַּעַת מְשׁוּלָה כְּכִימָה, מָה עַקְרָב מַכֶּה בְּעֻקְצוֹ, כָּךְ הַיַּיִן מַכֶּה בְּסוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג, לב): אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ. וּכְשֵׁם שֶׁהַכִּימָה מַבְשֶׁלֶת אֶת הַפֵּרוֹת וְנוֹתֶנֶת בָּהֶם טַעַם, כָּךְ הַדַּעַת נוֹתֶנֶת רֵיחַ וְטַעַם בִּדְבָרָיו שֶׁל אָדָם, נִכְנַס הַיַּיִן יָצָא הַדָּעַת. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ יַיִן אֵין דַּעַת, נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד, יַיִן חֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים וְסוֹד חֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים. הַדַּעַת מִתְחַלֶּקֶת בְּאַרְבַּע חֲלָקִים, שְׁנַיִם בִּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת וְחֵלֶק אֶחָד בַּפֶּה וְחֵלֶק אֶחָד בַּלֵּב. וּמִנַּיִן שֶׁשְּׁנֵי חֲלָקִים שֶׁל חָכְמָה בִּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, לו): מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה, אֵלּוּ הַכְּלָיוֹת שֶׁהֵן טוּחוֹת בַּגּוּף. וְחֵלֶק אֶחָד בַּלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נא, ח): וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי. וְחֵלֶק אֶחָד בַּפֶּה (תהלים מט, ד): פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת, נִתְּנָה הַדַּעַת הַזּוֹ בְּאַרְבָּעָה כֵּלִים הָאֵלּוּ, וּכְנֶגְדָּן נָתְנוּ חֲכָמִים שִׁעוּר לַשִּׁכְרוּת בְּאַרְבָּעָה רְבִיעִית יַיִן חַי, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת. שָׁתָה אָדָם כּוֹס אֶחָד שֶׁהוּא רְבִיעִית, יָצָא הָאָדָם מֵרְבִיעִית דַּעְתּוֹ. שָׁתָה שְׁנֵי כּוֹסוֹת, יָצְאוּ שְׁנֵי חֲלָקִים מִדַּעְתּוֹ. שָׁתָה שְׁלשָׁה כּוֹסוֹת, יָצְאוּ שְׁלשָׁה חֲלָקִים מִדַּעְתּוֹ וְלִבּוֹ מְטוֹרָף, מִיָּד הוּא מַתְחִיל לְדַבֵּר שֶׁלֹא כְּהֹגֶן. שָׁתָה כּוֹס רְבִיעִית, יָצָא כָּל דַּעְתּוֹ נִשְׁתַּעְמְמוּ כָּל הַכְּלָיוֹת וְנִטְרַף לִבּוֹ וְהַלָּשׁוֹן נִפְסַק, מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר וְאֵינוֹ יָכוֹל אֶלָּא לְשׁוֹנוֹ עָגוּם. לְכָךְ אָמְרוּ כֹּהֵן שֶׁשָּׁתָה רְבִיעִית יַיִן פָּסוּל לַעֲבוֹדָה, יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁתָה רְבִיעִית יַיִן, פָּסוּל מִלָּדוּן. לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין טוֹב יוֹצֵא מִן הַיַּיִן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, וְחֹמֶץ מִפְּנֵי שִׁכְרוּת, לָמָּה אָסְרָה מִשְׁרַת עֲנָבִים, שֶׁהוּא לֹא יִשְׁתַּכֵּר מֵהֶם. וְגַם אָסְרָה אֲכִילַת כָּל הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן, דְּבָרִים שֶׁלֹא יִשְׁתַּכֵּר מֵהֶם, לָמָּה כָּךְ, מִכָּאן שֶׁחַיָּב אָדָם לְהַרְחִיק עַצְמוֹ מִן הַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לַדּוֹמֶה, מִכָּאן שֶׁעָשְׂתָה תּוֹרָה סְיָג לִדְבָרֶיהָ. תַּמָּן תְּנֵינַן (משנה אבות א-א): הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה. כֵּיצַד, יַעֲשֶׂה אָדָם סְיָג לִדְבָרָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשְׂתָה תּוֹרָה סְיָג לִדְבָרֶיהָ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא יח, יט): וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב, יָכוֹל יְחַבְּקֶנָּהּ וִינַשְׁקֶנָּהּ וִידַבֵּר עִמָּהּ דְּבָרִים בְּטֵלִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תִקְרַב. יָכוֹל תִּישַׁן עִמּוֹ בִּבְגָדֶיהָ עַל הַמִּטָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תִקְרַב. יָכוֹל תִּרְחַץ אֶת פָּנֶיהָ וּתְכַחֵל אֶת עֵינֶיהָ וְיִטֹּל הֵימֶנָּהּ אֶת הַכּוֹס, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא טו, לג): וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ, כָּל יָמִים שֶׁהִיא דָּוָה תְּהֵא בְּנִדּוּי. מִכָּאן אָמְרוּ כָּל הַמְנַבֶּלֶת עַצְמָהּ בִּימֵי נִדָּתָהּ רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנָּהּ, כָּל הַמִּתְקַשֶּׁטֶת עַצְמָהּ בִּימֵי נִדָּתָהּ אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנָּהּ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא יח, ו): אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ וגו', מִכָּאן אָמְרוּ אַל יִתְיַחֵד אָדָם עִם כָּל הַנָּשִׁים בְּפוּנְדָּק אֲפִלּוּ עִם אֲחוֹתוֹ וַאֲפִלּוּ עִם בִּתּוֹ וְעִם חֲמוֹתוֹ, מִפְּנֵי טַעֲנַת הַבְּרִיּוֹת. לֹא יְסַפֵּר עִם אִשָּׁה בַּשּׁוּק אֲפִלּוּ עִם אִשְׁתּוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עִם אִשָּׁה אַחֶרֶת, מִפְּנֵי טַעֲנַת הַבְּרִיּוֹת. כָּאן נֶאֱמַר אֵצֶל שְׁאֵר בָּשָׂר לֹא תִקְרְבוּ, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר לֹא תִקְרַב, לְדָבָר הַמֵּבִיא לִדְבַר עֲבֵרָה לֹא תִקְרְבוּ, הַרְחֵק מִן הַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לַכִּעוּר, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים הַרְחֵק מֵחֵטְא הַקַּל שֶׁמָּא יְבִיאֲךָ לִידֵי חָמוּר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה שֶׁיְבִיאֲךָ לַחֲמוּרָה. אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ, מָה הַנַּחָשׁ עַל יְדֵי שֶׁהֵסִית לְחַוָּה לִשְׁתּוֹת יַיִן נִתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, כָּךְ עַל יְדֵי יַיִן נִתְקַלֵּל שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, כד כה): וַיִּקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וגו' וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנַעַן, זֶה הָיָה חָם שֶׁהָיָה בְּנוֹ שְׁלִישִׁי, וְהוּא נִקְרָא אֲבִי כְנָעַן. מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ מַפְרִישׁ הַיַּיִן אֶת הָאָדָם מִדַּרְכֵי חַיִּים לְדַרְכֵי הַמָּוֶת, לְפִי שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי לא, לג): עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים פא, י): לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר ו, ג ד): וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וגו' מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן. עָשְׂתָה תּוֹרָה סְיָג לִדְבָרֶיהָ שֶׁלֹא יֹאכַל וְלֹא יִשְׁתֶּה מִכָּל דָּבָר הַנַּעֲשָׂה מִגֶּפֶן הַיִּין כְּדֵי שֶׁלֹא יָבוֹא לִשְׁתּוֹת, מַתְלָא אָמַר לֵךְ לֵךְ אָמְרִין לִנְזִירָא, סְחוֹר סְחוֹר, לְכַרְמָא לָא תִקְרָב. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, אֲפִלּוּ לֹא אָמַר אֶלָּא הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַיַּיִן, הֲרֵי הוּא נָזִיר שָׁלֵם, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים אֲסוּרִים בַּנָּזִיר, לִשְׁתּוֹת יַיִן, וּלְגַלַּח שְׂעָרוֹ, וְלִטַּמָּא לַמֵּתִים. יָכוֹל לֹא יְהֵא נָזִיר עַד שֶׁיַּזִּיר מִכֻּלָּם, תַּלְמוּד לוֹמַר: מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, אֲפִלּוּ מֵאֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן הֲרֵי זֶה נָזִיר. אָמְרוּ הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַחַרְצַנִּים, מִן הַזָּגִים, מִן הַתִּגְלַחַת, מִן הַטֻּמְאָה, הֲרֵי זֶה נָזִיר, וְכָל דִּקְדּוּקֵי נָזִיר עָלָיו. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, לָמָּה כָּפַל הַכָּתוּב יַיִן וְשֵׁכָר וַהֲלֹא יַיִן הוּא שֵׁכָר וְשֵׁכָר הוּא יַיִן, לָמָּה כֵן, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (דברים יד, כג): וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר וגו' מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וגו', יָכוֹל אַף הַנָּזִיר בְּמַשְׁמַע, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, בִּשְׁאָר כָּל הַמִּינִים חוּץ מִיֵּין מִצְוָה אוֹ אַף בְּיֵין מִצְוָה, וּמָה אֲנִי מְקַיֵם: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר וגו' מַעְשַׂר וגו', בִּשְׁאָר כָּל אָדָם חוּץ מִן הַנָּזִיר, תַּלְמוּד לוֹמַר מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, לַעֲשׂוֹת יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת. רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר יַיִן, זֶה מָזוּג. שֵׁכָר, זֶה חַי. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יַיִן, זֶה חַי. וְשֵׁכָר, זֶה מָזוּג. תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר כח, ז): וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִית הַהִין וגו' הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר, חַי אַתָּה מְנַסֵּךְ וְאֵין אַתָּה מְנַסֵּךְ מָזוּג, הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כַּלָּשׁוֹן הָאַחֲרוֹן אֶלָּא כַּלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן, יַיִן, זֶה מָזוּג. שֵׁכָר, זֶה חַי. יַזִּיר, אֵין נְזִירוּת בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא פְּרִישׁוּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כב, כ): וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר (ויקרא כה, ה): עִנְּבֵי נְזִירֶךָ, וְאוֹמֵר (הושע ט, י): וַיִּנָּזְרוּ לַבּשֶׁת, וְאוֹמֵר (זכריה ז, ג): הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִּׁי הִנָּזֵר. הָא אֵין נְזִירוּת בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא פְּרִישׁוּת. יַזִּיר, שׁוֹמֵעַ אֲנִי מִסְּחוֹרָתוֹ וּמֵרְפוּאָתוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יִשְׁתֶּה, בִּשְּׁתִיָּה הוּא אָסוּר וּמֻתָּר בִּרְפוּאָתוֹ וּבִסְחוֹרָתוֹ. חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה, מַגִּיד שֶׁעָשָׂה בּוֹ חֹמֶץ כַּיַּיִן וְחֹמֶץ מִצְוָה כְּיֵין מִצְוָה. וְכָל מִשְׁרַת וגו', מַגִּיד שֶׁאִם שָׁרָה עֲנָבִים בַּמַּיִם, שֶׁהֵם בְּנוֹתֵן טַעַם. מִכָּאן אַתָּה דָן לְכָל אִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, מָה אִם הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן שֶׁאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה וְיֵשׁ לוֹ הֶתֵּר אַחַר אִסּוּרוֹ, עָשָׂה בוֹ טַעַם כְּעִקָּר. שְׁאָר אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה וְאֵין לָהֶם הֶתֵּר לְאַחַר אִסּוּרָן, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ טַעַם כְּעִקָּר. וַעֲנָבִים כְּמַשְׁמָעָן, לַחִים לְהָבִיא אֶת הַבּוֹסֶר, וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל, לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּמִכָּאן אַתָּה דָן לְכָל אִסּוּרִין שֶׁל נָזִיר, וּמַה כָּאן שֶׁהוּא מִין אֶחָד וְהֵם שְׁנֵי שֵׁמוֹת חַיָּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אַף כָּל שֶׁהֵם מִין אֶחָד וְהֵם שְׁנֵי שֵׁמוֹת, חַיָּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לְהָבִיא יַיִן חָדָשׁ וַעֲנָבִים שֶׁהוּא חַיָּב שְׁנָיִם.

אשריך ארץ שמלכך בן חורין כלומ' בן מיוחס כמו חורי הארץ חוריה ואין שם מלוכה יקראו. ושריך בעת יאכלו בגבורה מתעסקין להתגבר במלכותם ולא בשתי ולא בחלשות כמו נשתה גבורתם רז"ל אמרו אלו מלכי בית דוד שהיו דנין את ישראל כענין שנ' בית דוד כה אמר י"י דינו לבקר משפט ואומ' ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו בגבורה של תורה ולא בשתיה של יין.

לשלמה אלקים משפטיך למלך תן. זה שאמר הכתוב (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב. אר"י בר שלום מי הוא זה שנקרא צדיק זה הקב"ה שנאמר (תהלים יא ז) כי צדיק ה' צדקות אהב. למה אם יש בידינו זכות יתן לנו משלנו ואם לאו צדקה יעשה לנו משלו וכי יש צדיק גדול מזה. הוי אמרו צדיק כי טוב. דבר אחר אמרו צדיק כי טוב א"ר איבו בשעה שברא הקב"ה את העולם את מוצא שנאמר בכל יום ויום כי טוב כיון שגמר מה כתיב (בראשית א לא) וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. א"ר יוסי בר חנינא כשבקש הקב"ה לשלוח משה למצרים אמר לו משה (שמות ג יג) ואמרו לי מה שמו אמר לו הקב"ה אני אומר לך (שם יד) אהיה אשר אהיה. את מוצא ג' פעמים כתוב אהיה אמר הקב"ה ברחמים בראתי את העולם וברחמים אני עתיד לנהגו כיון שהלך משה ואמר להם אמרו מה עלינו לומר לצדיקו של עולם שהוא טוב אמרו צדיק כי טוב וכן הוא אומר (תהלים קלו א) הודו לה'. דבר אחר כי פרי מעלליו אינו אומר אלא מעלליהם אלו צדיקים שמניחים לבניהם פרי מעשיהם. ואף דוד הניח לשלמה בנו פרי מעשיו שנאמר (שמואל-ב ח טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה בארץ. ואף על שלמה אמר משפטיך למלך תן משפט אינו אומר אלא משפטיך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם תן משפטיך למלך כשם שאתה דן בלא עדים ובלא התראה כך יהא שלמה דן בלא עדים ובלא התראה. אמר לו הקב"ה חייך כך אני עושה שנאמר (דברי הימים-א כט כג) וישב שלמה על כסא ה' וכי אפשר לו לאדם לישב על כסא ה' והלא כתיב (דניאל ז ט) כורסיה שביבין דינור אלא שהיה דן כיוצרו בלא עדים ובלא התראה. וזהו דינן של זונות שנאמר (מלכים-א ג טז) אז תבאנה שתים נשים זונות. רב אמר רוחות היו. ושמואל אמר זונות ממש. ר' בנימין בשם ר' יהודה אמר זונות היו ובאו לפניו לדין שנאמר (שם יז) ותאמר האשה האחת בי אדוני המלך וגו'. והאחרת אומרת (שם כב) לא כי בנך המת ובני החי. א"ר סימון צריך הדיין לשקול טענותיהן כיון ששמע המלך כן אמר (שם כב) גזרו את הילד. התחיל פיו נובע בחכמה אמר צפה הקב"ה שהדין הזה עתיד לבוא לפני לפיכך ברא לאדם זוגות שני עינים ושתי אזנים ושתי נקבי חוטם שתי רגלים ושתי ידים. התחיל אומר גזרו את הילד החי לשנים. אר"י בר' אלעאי אילו הייתי שם פיקרין הייתי נותן על צוארו לא די לאחד שמת אלא עוד לשני היה גוזר כיון שראו סנקליטין שלו התחילו אומרים (קהלת י טז) אי לך ארץ שמלכך נער. כיון שאמר תנו לה את הילד החי והמת אל תמיתוהו יצתה בת קול ואמרה לו היא אמו כיון שראו ישראל כך אמרו (שם יז) אשריך ארץ שמלכך בן חורין. הוי משפטיך למלך תן. א"ר אלעזר בשלשה מקומות הופיע הקב"ה. בבית דינו של שם שנאמר (בראשית לח כו) צדקה ממני. מנא ידע דילמא כי היכי דאזיל איהו לגבה אזל נמי איניש אחרינא אלא יצאת בת קול ואמרה ממני יצאו כבושין. בבית דינו של שמואל שנאמר (שמואל-א יב ה) עד ה' בכם ויאמר עד. ויאמרו עד מבעי ליה אלא יצתה בת קול ואמרה אני עד בדבר הזה. בבית דינו של שלמה שנאמר (מלכים-א ג כז) והמת אל תמיתוהו היא אמו. מנא ידע שלמה דילמא עירומי קא מיערמי כי היכי דליתבה ניהלה אלא בת קול יצאת ואמרה היא אמו: