רות ב:יט מדרש: רות רבה, רות רבה (לרנר), מדרש שכל טוב וויקרא רבה

וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ אֵיפֹה לִקַטְתְּ הַיּוֹם (רות ב, יט), תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁבַּעַל הַבַּיִת עוֹשֶׂה עִם הֶעָנִי, הֶעָנִי עוֹשֶׂה עִם בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁכֵּן אָמְרָה רוּת לְנָעֳמִי שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם, וְלֹא אָמְרָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִמִּי, אֶלָּא אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ, הַרְבֵּה פְּעוּלוֹת וְהַרְבֵּה טוֹבוֹת עָשִׂיתִי עִמּוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁהֶאֱכִילַנִי פְּרוּסָה אַחַת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי יַעַן וּבְיַעַן, הוּא יַעַן הוּא עָנִי. אָמַר רַבִּי שִׁילֹה דְּנָוֶה הָאֶבְיוֹן הוֹנָךְ בֵּיהּ. אָמַר רַב נַחְמָן כְּתִיב (דברים טז, י): כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, גַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם עַל הַכֹּל, דָּמֵי לְגַלְגַּל אַנְטִילְיָיא דְּמָלֵא מִתְרוֹקֵן דְּמִתְרוֹקֵן מִתְמַלֵּי. בַּר קַפָּרָא אָמַר אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵינוֹ בָּא לְמִדָּה זוֹ, וְאִם לֹא הוּא, בָּא בְּנוֹ, וְאִם לֹא בְּנוֹ, בָּא בֶּן בְּנוֹ. תָּנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר נִקְמָתָן שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּיַד יִשְׂרָאֵל וְנִקְמָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּיַד עֲנִיֵּיהֶן. נִקְמָתָן שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּיַד יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כה, יד): וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל. נִקְמָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּיַד עֲנִיֵּיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו, ט): וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא. אָמַר רַבִּי אָבוּן הֶעָנִי הַזֶּה עוֹמֵד עַל פִּתְחֲךָ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד עַל יְמִינוֹ, אִם נָתַתָּ לוֹ, זֶה שֶׁעוֹמֵד עַל יְמִינוֹ מְבָרֶכְךָ, וְאִם לָאו הוּא עָתִיד לִפָּרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קט, לא): כִּי יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ צְרִיכִין אָנוּ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לָרַמָּאִין שֶׁבָּהֶן. דִּלְמָא רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ הֲווֹ נָחֲתֵי מִסְחוּ בַּהֲדָא דֵמוּסְיָין דִּטְבֶרְיָא, וּפָגַע בְּהוֹן חַד מִסְכֵּן, אֲמַר לְהוֹן זְכוֹן בִּי, אָמְרִין לֵיהּ כִּי נָפְקִין אֲנַן זַכְיָין בָּךְ, נָפְקִין אַשְׁכַּחוּן יָתֵיהּ דְּמִית, אָמְרִין הוֹאִיל וְלָא זָכִינַן בֵּיהּ בְּחַיּוֹהִי נְטַפֵּל בְּמִיתָתֵיהּ, כִּי קָיְימִין מַסְחֲיִין יָתֵיהּ אַשְׁכְּחוּן כִּיס דְּדִנְרֵי גַּבֵּיהּ, אָמְרִין יָאוּת אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ צְרִיכִין אָנוּ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לָרַמָּאִין שֶׁבָּהֶן, שֶׁאִלּוּ לֹא הָרַמָּאִין שֶׁבָּהֶן, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה אָדָם אֶחָד מֵהֶן שׁוֹאֵל צְדָקָה מִמֶּנּוּ וְלֹא הָיָה נוֹתֵן לוֹ מִיָּד, הָיָה נֶעֱנַשׁ לְמִיתָה.

ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום (רות ב: יט) תני בשם ר' יהושע, יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית. שכן רות אמרה לנעמי שם האיש אשר עשיתי עמו [אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי עמו], הרבה פעולות והרבה טובות עשיתי עמו בשביל פרוסה שנתן לי. א"ר כהן, הוא יען (ויקרא כו: מג) הוא עני. א"ר שילא, האביון (דברים טו: ט) הזה, הב הונך ביה. א"ר נחמן, כתוב כי בגלל הדבר הזה (שם: י), גלגל הוא שחוזר בעולם. הדין עלמא דמי לגלגל אינטיליא, דמתמלי מתרוקן ודמתרוקן מתמלי. בר קפרא אמר, אין לך אדם שאינו בא למדה זאת, אם לא הוא בנו, ואם לא בנו בן בנו. תני ר' אלעזר בן יעקב, נקמתן של אומות העולם ביד ישראל ונקמתן של ישראל ביד ענייהן. נקמתן של אומות העולם ביד ישראל, ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל (יחזקאל כה: יד). נקמתן של ישראל ביד ענייהן, שנא' וקרא עליך אל י"י והיה בך חטא (דברים טו: ט). אמ' ר' אבין, העני הזה עומד על פתחך והקב"ה עומד על ימינו. אם נתת לו, זה שהוא עומד על ימינו מברכך. ואם לאו הוא עתיד ליפרע מאותו האיש, הה"ד כי יעמוד לימין אביון (תהלים קט: לא).

הוא הצד ציד ויבא לי. כל איפוא הנכתב בסופו באל"ף משמש כמו עכשיו, כגון איפוא [זאת עשו] (בראשית מג יא), איפוא בני והנצל (משלי ו ג), ואיה [אפו] תקותי (איוב יז טו), מי יתן [אפו] ויכתבון מלי (שם יט כג), ואם לא [אפו] מי יכזיבני (שם כד כה), וכל דומיהן, וכל איפוה שנכתב סופו בה"א, משמש כמו אנה, כגון איפה האנשים אשר הרגתם בתבור (שופטים ח יח), ואיפה ישרים נכחדו (איוב ד ז), איפה לקטת היום (רות ב יט), וכל דוגמיהן, וגם נשמע כאילו נחצה לשתי תיבות אי פה, או כמו אנה, אי הבל אחיך (בראשית ד ט), אי אלהימו (דברים לב לז), אי חנית המלך (ש"א כו טז), אי זה הדרך (מ"א יג יב), וכל דומיהן. פה כמו כאן, ודומה מי לך פה (בראשית יט יב), וכל דומיהן, ולא שחרד לדעת מי הוא כי קודם שיצא מפיו הכיר בו, שנאמר הקול קול יעקב (שם כז ב), אלא חרד איך הסכים להקב"ה לעשות את הצעיר גביר, ואת הפשוט בכור, מה שרימה בני יעקב אותי אין לתמוה, כי כהו עיני, אבל הקב"ה שהכל גלוי לפניו איך הסכים על ידי, אלא שמע מיניה כי עתיד הוא בעצמו לברכו, לכך נאמר גם ברוך יהיה: