רות ג:י מדרש: רות רבה (לרנר), רות רבה, פסיקתא דרב כהנא ותנחומא בובר

ד"א: על משפטי צדקך על משפטים שהבאת על עמונים ועל מואבים, וצדקות שעשית עם זקני וזקנתי. שאלו החיש לה קללה אחת, מהיכן הייתי בא? ונתת בלבו ברכה, שנא' ברוכה את בתי לי"י (רות ג: י).

ד"א: חרדת אדם יתן מוקש חרדה שהחרידה רות לבעז, ויהי בחצי הלילה [ויחרד האיש וילפת] (רות ג: ח) יתן מוקש - בדין היה שיקללנה אלא, ובוטח בי"י ישוגב נתן בלבו וברכה, שנא' ברוכה את בתי לי"י (רות ג: י).

ויאמר ברוכה את בתי לי"י (רות ג: י) א"ר יוחנן, לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אחר זקן לברכו. בעז בן שמנים שנה (ו') היה ולא נפקד. וכיון שנתפללה עליו אותה צדקת נפקד, ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא לי"י (רות ב: כ). א"ר שמעון בן לקיש, רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה וכיון שנתפלל עליה אותו צדיק מיד נפקדה, ויאמר ברוכה את בתי לי"י ויתן י"י לה הריון ותלד בן (רות ד: יג). הריון בגימטרייא רע"א ימים שהולד דר במעי אמו. מכאן אמרו, תלמידי חכמים אין משמשין מטותיהן אלא בלילי רביעיות ובלילי שבתות, שומ' שנא' והיה כעץ שתול על פלגי מים (התלים א: ג). ורבנן אמרין, שניהם לא נפקדו אלא מברכותיהם של זקנים, ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים (רות ד: יא).