וַֽיִּלְכְּדָהּ֙ עָתְנִיאֵ֣ל בֶּן־קְנַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּטֹ֣ן מִמֶּ֑נּוּ וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃
מדרש שמואל
ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שכב בהיכל ה' וגו' (שמואל א' ג' ג'), עד שלא ישקיע הקב"ה שמשו של צדיק הוא מזריח שמשו של צדיק אחר, יום שמת רבי עקיבא נולד רבינו הקדוש, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש (קהלת א' ה'), יום שמת רבינו הקדוש נולד רב אדא בר אהבה, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש, יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רב המנונא, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש, יום שמת רב המנונא נולד רב אבין, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש, יום שמת רבי אבין נולד אבא הושעיא איש טירייא וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש, יום שמת אבא הושעיא איש טירייא נולד רבי הושעיא בריה, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש, קודם שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשה של שרה, הזריח שמשה של רבקה, שנאמר ויביאה יצחק האהלה שרה אמו (בראשית כ"ד ס"ז), קודם שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של משה, הזריח שמשו של יהושע, ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון (במדבר כ"ז י"ח), קודם שלא ישקיע הקב"ה שמשו של יהושע, הזריח שמשו של עתניאל בן קנז, וילכדה עתניאל בן קנז וגו' (שופטים א' י"ג), קודם שלא ישקיע הקב"ה שמשו של עלי הזריח שמשו של שמואל, ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שכב בהיכל ה' וגו'.
תנחומא בובר
וישלח אלהים רוח רעה (שם שם כג), ולבסוף כתיב ותבא אליהם קללת יותם בן ירובעל (שם שם נז), מה כתיב שם ויגידו ליותם [וילך ויעמד בראש הר גרזים] (שם שם ז), ולמה עמד על ראש הר גריזים לקלל, ולא ניתנו הקללות אלא בהר עיבל, אלא כך אמר יותם, הכותים עתידים לומר הר גריזים שלנו הוא, ששם ניתנו הברכות, ואינן יודעים ששם נותנין הקללות, היאך הוא הדבר, אלא אותן שהיו עומדין בהר עיבל ומקללין, למי היו מקללין, לא לאלו שועמדין כנגדן, ואלו שמברכין, למי היו מברכין לא לאלו שכנגדן, נמצאו הקללות באות על הר גריזים, והברכות על הר עיבל, לפיכך אמר יותם איני עומד ומקלל את אחי ואת אנשי שכם אלא על הר גריזים, התחיל אומר הלוך הלכו העצים (שם שם ח), אמר ר' מישא משל הם הדברים מה שאמר יותם, כיצד, הלוך הלכו העצים אלו ישראל, ויאמרו לזית (שם), זה עתניאל בן קנז, שהוא משבטו של יהודה, שנאמר זית רענן (ירמיה יב טז), ומה אמר להם עתניאל, החדלתי את דשני (שופטים ט ט), שמן זית זך, הלכו אצל דבורה ויאמרו [העצים] לתאנה (שם שם י) זו דבורה, אמרה להן החדלתי את מתקי (שם שם יא), ותשר דבורה (שם ה א), ויאמרו העצים לגפן (שם ט יב), אמר להם החדלתי את תירושי (שם שם יג), לגפן זה ברק וגדעון, משול בנו גם אתה (שם ח כב), אמר להן לא אמשול (שם שם כג), כיון שראו כך, ויאמרו כל העצים אל האטד (שם ט יד), זה אבימלך, כשם שהאטד הזה מלא קוצים, כך אבימלך מלא מעשים רעים, כיון שאמרו לו למלוך מה אמר להן וזכרתם כי עצמכם [ובשרכם אני] (שם שם ב), ורוח הקדש צווחת רבים מבקשים פני מושל (משלי כט כה), מה אמר להן, באו חסו בצלי (שופטים ט טו). לא טוב לכם להמליך לי לעצמי ולא לשבעים איש, מיד וישימו [העם] אותו עליהם (שם יא יא). אמר להם יותם אם באמת (שם שם ט טז), וכתיב ותבא אליהם קללת יותם (שם שם נז), אימתי וישלח אלהים רוח רעה (שם שם כג), אשריהם הצדיקים שבכל מקום שהן הולכין הקב"ה משמרן, והם מנוכרין בין האומות שנאמר ונודע בגוים זרעם (ישעיה סא ט).
בראשית רבה
(קהלת א) וזרח השמש ובא השמש - אמר רבי אבא בר כהנא: וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש? אלא עד שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של צדיק, הוא מזריח שמשו של צדיק חבירו. יום שמת ר' עקיבא, נולד רבינו, וקראו עליו: וזרח השמש ובא השמש. יום שמת רבינו, נולד רב אדא בר אהבה, וקראו עליו: וזרח השמש ובא השמש. יום שמת רב אדא בר אהבה, נולד רבי אבון, וקראו עליו: וזרח השמש ובא השמש. יום שמת ר' אבון, נולד ר' אבון בריה. יום שמת ר' אבון, נולד אבא הושעיא איש טריא. יום שמת אבא הושעיא, נולד רבי הושעיה, וקראו עליו: וזרח השמש ובא השמש. עד שלא השקיע שמשו של משה, הזריח שמשו של יהושע, שנאמר (במדבר כז): ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון. עד שלא שקעה שמשו של יהושע, זרחה שמשו של עתניאל בן קנז, שנאמר (שופטים ה): וילכדה עתניאל בן קנז. עד שלא שקעה שמשו של עלי, זרחה שמשו של שמואל, (שמואל א ג): ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'. אמר רבי יוחנן: כהדא עגלתא תמימתא. עד שלא השקיע הקב"ה שמשה של שרה, הזריח שמשה של רבקה. בתחלה הנה ילדה מלכה גם היא בנים, ואח"כ ויהיו חיי שרה מאה שנה: