שופטים א:כב מדרש: פסיקתא דרב כהנא, תנחומא בובר, מדרש תנחומא ואגדת בראשית

[ח] לך י"י הצדקה ולנו בשת הפנים כהיום הזה (דניאל ט:ז). א"ר יודה בר' לעיי ע"ז עברה עם ישר' בים. ומה טעמ', ועבר בים צרה (זכריה י:יא), ואין לשון זה צרה אלא ע"ז, דכת' והמסכה צרה כהתכנס (ישעיה כח:כ). א"ר יודן כת' ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וי"י עמם (שופטים א:כב), הולכים לעב' עבודה זרה ואת או' וי"י עמם, וכי יש לך צדקה גדולה מזו, הוי לך י"י הצדקה ולנו בושת הפנים (דניאל שם). א"ר יודה בר' סימון כת' והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו וג' (שופטים יח:כז). והמה לקחו את אשר עשה מיכה, צלמא. ואת הכהן אשר היה לו, כומרה. ויבאו אל ליש (שם), במיס. אל עם שקט ובוטח (שם), עובדים ע"ז, והיא מצלחה בידיהון, ואת אומ' אל עם שוקט ובוטח (שם), וכי יש צדקה גדולה מזו, הוי לך י"י הצדקה ולנו בושת הפנים (דניאל שם). א"ר שמואל בר נחמן את מוצא ביום שירד המן לישר' בו ביום עבדו ישר' ע"ז, ולא עוד אלא שנטלו ממנו והקריבו לע"ז שלהם, הד"ה דכת' ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם ויהי (יחזקאל טז:יט), מה הוא ויהי, א"ר יודה כמה דאת אמ', ויהי למחר, ואף על פי כן ומנך לא מנעת מפניהם, וכי יש צדקה גדולה מזו, הוי לך י"י הצדקה ולנו בושת הפנים (דניאל שם). א"ר לעזר כשיצאו חנניה מישאל ועזרי' מכבשן האש אמרו את הפסוק הזה. את מוצא כיון שעלו חנניה מישאל ועזרי' מכבשן האש נתכנסו עליהם כל מלכי אומות העולם, הד"ה דכת' ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזיין לגוברייה וג' (דניאל ג:כז), והיו כל אומות העולם אומ' להם, הייתם יודעין שיש באלהיכם לעשות לכם כל הניסים הללו וגרמתם לו להחריב את ביתו ולהגלות את בניו, והיו כל אומות העו' מרקקין בפניהם עד שעשו אותם גוש של רוק, והיו חנניה מישאל ועזריה מגביהים את פניהם כלפי למעלן ואומ' לך י"י הצדקה ולנו בושת הפנים (דניאל שם). א"ר יהושע בר' נחמי' לך י"י הצדקה (שם), צידוק הדין הוא שאנו מכעיסין לפניך כמה ואתה סובלנו. תני בשם ר' נחמיה בנוהג שבעולם אדם יש לו שדה והוא נותנה למחצה ולשליש ולרביע, אבל הקב"ה אינו כן, הק' משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים ומגדל צמחים ומדשן פירות, ולא אמר לנו להפריש אלא אחד מעשרה. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם עשר תעשר (דברים יד:כב).

לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה לאיש יהודה וגו' (דניאל ט ז), אמר ר' יהודה בר אלעאי עבודה זרה עברה עם ישראל בים, שנאמר ועבר בים צרה (זכריה י יא), ואין צרה אלא עבודה זרה, שנאמר והמסכה צרה כהתכנס (ישעיה כח כ), והים נקרע לפניהם, הוי לך ה' הצדקה. אמר ר' יודן כתיב ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וה' עמם (שופטים א כב), הולכים לעבוד עבודה זרה, [ואת אמר] וה' עמם, הוי לך ה' הצדקה. ר' יהודה ב"ר סימון אמר (והם) [והמה] לקחו את אשר עשה מיכה (שם יח כז), [זה] צלמניא, ואת הכהן אשר היה לו (שם), [זה] כומרא, ויבואו (אל) [על] ליש וגו' (שם), עובדין עבודה זרה והיא מצלחת בידיהן, ולא עוד אלא שנטלו ממנו והקריבו לע"ז, שנאמר ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח ויהי נאם ה' (יחזקאל טז יט), מהו ויהי, אמר ר' יודן כמה דאת אמר ויהי למחר ואעפ"כ ומנך לא מנעת מפיהם (נחמיה ט כ), הוי לך ה' הצדקה.

אָמַר רַבִּי יוּדָן: כְּתִיב: וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵית אֵל וַה' עִמָּם (שופטים א, כב). הוֹלְכִין לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְאַתְּ אוֹמֵר וַה' עִמָּם. וְכִי יֵשׁ צְדָקָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. הֱוֵי, לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: וְהֵמָּה לָקְחוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה וְאֶת הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ (שופטים יח, כז). וְהֵמָּה לָקְחוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה, צַלְמָא. וְאֶת הַכֹּהֵן, כֻּמְרָא. וַיָּבוֹאוּ עַל לַיִשׁ, זוֹ פַּמְיַאס. עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, עוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה וְהִיא מַצְלְחָא בִּידֵיהוֹן, וְאַתְּ אָמַר עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ. יֵשׁ צְדָקָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. הֱוֵי לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים. אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁבַּיּוֹם שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל, בּוֹ בַּיּוֹם יָרַד לָהֶם אֶת הַמָּן וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ וְהִקְרִיבוּ מִמֶּנּוּ לִפְנֵי הָעֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלַחְמִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ הֶאֱכַלְתִּיךָ וּנְתַתִּיהוּ לִפְנֵיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹחַ וַיֶּהִי וְגוֹ' (יחזקאל טז, יט). מַהוּ וַיֶּהִי? וְיָרַד לְמָחָר, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר (ישעיה נו, יב). וְלֹא פָּסַק הַמָּן, הֱוֵי, לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים. וְאַף עַל פִּי כֵן וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם (נחמיה ט, כ).