שופטים א:כה מדרש: אוצר מדרשים, עין יעקב ובראשית רבה

קי״ט) ג׳ דברים נאמרו בלויה. ר׳ מאיר אומר, כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור, שנאמר ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראני נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד, וכתיב אחריו – ויראם את מבוא העיר. ומה חסד עשו עמו? שכל אותה העיר הרגו לפי חרב, ואותו האיש ומשפחתו שלחו (שופטים א׳:כ״ה-כ״ו). וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז (שם), ובה היו צובעין תכלת לישראל. ולא עוד, אלא סנחריב לא החריבה ונבוכדנצר לא ידעה, ומלאך המות לא נכנס בה מעולם. וזקנים וזקנות שבתוכה מה היו עושין להם? כיון שקצרה דעתו של אדם באביו ובאמו, מיד מוליכין אותן לעיר אחר והיו מתים. והלא דברים ק״ו, ומה כנעני זה שלא דבר בפיו ולא הלך ברגליו, גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, מי שעושה לויה ברגליו על אחת כמה וכמה. אמר ר׳ יהודה אמר רב, כל המלוה את חבירו ד׳ אמות בעיר אינו ניזוק. אמר ר׳ יוחנן משום ר״מ, כל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך דמים, שאלמלי ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות, שנאמר (מ״ב ב׳) ויעל משם וגו׳ (סוטה מ״ו:).

קי״ט) ג׳ דברים נאמרו בלויה. ר׳ מאיר אומר, כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור, שנאמר ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראני נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד, וכתיב אחריו – ויראם את מבוא העיר. ומה חסד עשו עמו? שכל אותה העיר הרגו לפי חרב, ואותו האיש ומשפחתו שלחו (שופטים א׳:כ״ה-כ״ו). וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז (שם), ובה היו צובעין תכלת לישראל. ולא עוד, אלא סנחריב לא החריבה ונבוכדנצר לא ידעה, ומלאך המות לא נכנס בה מעולם. וזקנים וזקנות שבתוכה מה היו עושין להם? כיון שקצרה דעתו של אדם באביו ובאמו, מיד מוליכין אותן לעיר אחר והיו מתים. והלא דברים ק״ו, ומה כנעני זה שלא דבר בפיו ולא הלך ברגליו, גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, מי שעושה לויה ברגליו על אחת כמה וכמה. אמר ר׳ יהודה אמר רב, כל המלוה את חבירו ד׳ אמות בעיר אינו ניזוק. אמר ר׳ יוחנן משום ר״מ, כל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך דמים, שאלמלי ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות, שנאמר (מ״ב ב׳) ויעל משם וגו׳ (סוטה מ״ו:).

תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כּוֹפִין לַלְּוָיָה, שֶׁשְּׂכַר לְוָיָה אֵין לָהּ שִׁעוּר, דִּכְתִיב: (שופטים א׳:כ״ד) "וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר, וַיֹּאמְרוּ לוֹ: הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר, וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד". (ואמת) וּכְתִיב: (שם) "וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר". וּמָה חֶסֶד עָשׂוּ עִמּוֹ? שֶׁכָּל אוֹתָהּ הָעִיר הָרְגוּ לְפִי חָרֶב, וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלְּחוּ. (שנאמר) (שופטים א׳:כ״ה-כ״ו) "וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז". תָּנָא: הִיא לוּז שֶׁצּוֹבְעִין בָּהּ תְּכֵלֶת. הִיא לוּז שֶׁבָּא סַנְחֵרִיב (מלך אשור) וְלֹא בִּלְבְּלָהּ. בָּא נְבוּכַדְנֶאצַּר (מלך בבל) וְלֹא הֶחֱרִיבָהּ, וְאַף מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֵין לוֹ רְשׁוּת לַעֲבֹר בְּתוֹכָהּ. אֶלָּא זְקֵנִים שֶׁבָּהּ, בִּזְמַן שֶׁדַּעְתָּם קָצָה בָּהֶם, (מוציאים אותן) [יוֹצְאִים] חוּץ לַחוֹמָה וְהֵם מֵתִים. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל־וָחֹמֶר, וּמַה כְּנַעֲנִי זֶה, שֶׁלֹּא הָלַךְ בְּרַגְלָיו, וְלֹא דִּבֵּר בְּפִיו, גָּרַם הַצָּלָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, (המדבר בפיו והמהלך) [מִי שֶׁעוֹשֶׂה לְוָיָה] בְּרַגְלָיו, לֹא כָּל־שֶׁכֵּן? אֶלָּא בַּמָּה הֶרְאָה לָהֶם? חִזְקִיָּה אָמַר: בְּפִיו עִקֵּם לָהֶם. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בְּאֶצְבָּעוֹ הֶרְאָה לָהֶם. תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כְּנַעֲנִי, בִּשְׂכַר שֶׁהֶרְאָה לָהֶם בְּאֶצְבַּע, גָּרַם הַצָּלָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְאֵין לוֹ לְוָיָה, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי א׳:ט׳) "כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ, וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ". וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בִּשְׁבִיל אַרְבַּע (אמות) [פְּסִיעוֹת] שֶׁלִּוָּהוּ פַּרְעֹה לְאַבְרָהָם, נִשְׁתַּעְבֵּד בְּבָנָיו אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: כָּל הַמְלַוֶּה אֶת חֲבֵרוֹ (אפילו) אַרְבַּע אַמּוֹת בָּעִיר, אֵינוֹ נִזּוֹק. רַבִינָא אַלְוֵייהּ (לרבה) [לְרָבָא] בַּר יִצְחָק אַרְבַּע אַמּוֹת בָּעִיר. מָטָא לְיָדֵיהּ הֶזֵּיקָא וְאִיתְּצִיל. תָּנוּ רַבָּנָן: הָרַב לַתַּלְמִיד, עַד עִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר, חָבֵר לְחָבֵר, עַד תְּחוּם שַׁבָּת, תַּלְמִיד לָרַב, אֵין לוֹ שִׁעוּר. וְכַמָּה? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: עַד פַּרְסָה, וְלֹא אֲמָרָן אֶלָּא רַבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מֻבְהָק. אֲבָל רַבּוֹ מֻבְהָק, שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת. רַב כַּהֲנָא אַלְוֵייהּ לְרַב שִׁימִי בַּר אַשִּׁי מִפּוּם נַהֲרָא עַד בֵּי צִינִיתָא דְּבָבֶל. כִּי מָטוּ הָתָם, אָמַר לוֹ: וַדַּאי דְּאַמְרִיתוּ: הַנֵי בֵּי צִינִיתָא דְּבָבֶל, אִיתְנְהוּ מִשְּׁנֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן? (ועד השתא) אָמַר לֵיהּ: אַדְכַּרְתָּן מִלְּתָא, (דרבי) [דְּאָמַר רַבִּי] יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: (ירמיהו ב׳:ו׳) "בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם", וְכִי מֵאַחַר דְּלֹא עָבַר הֵיכָן יָשַׁב? וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא יָשַׁב הֵיכָן עָבַר? אֶלָּא (לומר לך) אֶרֶץ שֶׁגָּזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְיִשּׁוּב, נִתְיַשְּׁבָה, אֶרֶץ שֶׁלֹּא גָזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְיִשּׁוּב, לֹא נִתְיַשְּׁבָה. רַב מָרְדֳּכַי אַלְוֵייהּ לְרַב (שימי בר) אַשִּׁי מֵהַגְרוּנְיָא וְעַד בֵּי קִיפָאִי. וְאַמְרֵי לָהּ, עַד בֵּי דּוֹרָא.