שופטים א:לו מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

(ע״ב) תניא היה ר״מ אומר כופין ללויה ששכר לויה אין לה שיעור דכתיב (שופטים א כד) ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד ואמת וכתיב (שם) ויראם את מבוא העיר ומה חסד עשו עמו שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואת משפחתו שלחו (שנאמר) (שם) וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז תנא היא לוז שצובעין בה תכלת. היא לוז שבא סנחריב מלך אשור ולא בלבלה בא נבוכדנאצר ולא החריבה ואף מה״מ אין לו רשות לעבור בתוכה אלא זקנים שבה בזמן שדעתם קצה בהם מוציאים אותן חוץ לחומה והם מתים והלא דברים ק״ו ומה כנעני זה שלא הלך ברגליו ולא דבר בפיו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות המדבר בפיו והמהלך ברגליו לא כ״ש אלא במה הראה להם חזקיה אמר בפיו עיקם להם ר׳ יוחנן אמר באצבעו הראה להם תניא כותיה דר״י כנעני בשכר שהראה להם באצבע גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות. א״ר יהושע ב״ל היה מהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר (משלי א ט) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. וא״ר יהושע ב״ל בשביל ד׳ אמות שליוהו פרעה לאברהם נשתעבדו בניו ד׳ מאות שנה. א״ר יהודה אמר רב כל המלוה את חבירו אפילו ד״א בעיר אינו ניזוק רבינא אלוייה לרבה בר יצחק ד״א בעיר מטא לידיה הזיקא ואיתציל. ת״ר הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב אין לו שיעור וכמה א״ר ששת עד פרסה ולא אמרן אלא רבו שאינו מובהק אבל רבו מובהק ג׳ פרסאות. רב כהנא אלוייה לרב שימי בר אשי מפום נהרא עד בי צנייתא דבבל כי מטו התם א״ל ודאי דאמריתו הני בי צנייתא דבבל איתנהו משני אדם הראשון ועד השתא אמר ליה אדכרתן מלתא דר׳ יוסי בר חנינא מ״ד (ירמיה ב ו) ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם וכי מאחר דלא עבר היכן ישב אלא לומר לך ארץ שגזר עליה אדה״ר לישוב נתיישבה ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לישוב לא נתיישבה רב מרדכי אלויה לרב שימי בר אשי מהגרוניא ועד בי קיפאי ואמרי לה עד בי דורא: