שופטים ג:ז מדרש: מדרש תנחומא ותנחומא בובר

כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ, וּבָא גּוֹאֲלוֹ. וּמִי הוּא גּוֹאֲלוֹ. אֲנִי הוּא גּוֹאֲלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: עֲשׁוּקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו, גֹּאֲלָם חָזָק ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם (ירמיה נ, לג-לד). שִׁבְעָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לֶעָנִי, וְאֵלּוּ הֵן, עָנִי, רָשׁ, תְּכָכִים, מִסְכֵּן, מָךְ, אֶבְיוֹן, דַּל. וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וְהֵמָּה יַמְרוּ בַּעֲצָתָם וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם (תהלים קו, מג). אַתְּ מוֹצֵא בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְהָיוּ מְשׁוּעְבָּדִין בְּיַד אוּ״ה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה', וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן (שופטים ג, ז-ח). וּמֶה עָשׂוּ. וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' וַיָּקֶם ה' לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז. מִיָּד עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִגְאֲלוּ. כָּךְ פַּעַם אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְגוֹ' (שם פסוק יב). מִיָּד עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְהֶעֱמִיד לָהֶם גּוֹאֵל אֶת אֵהוּד בֶּן גֵּרָא בֶּן הַיְּמִינִי, וְנִגְאֲלוּ עַל יָדוֹ. וְעוֹד עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְנִמְכְּרוּ לְסִיסְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה (שם ד, ג). מַהוּ בְּחָזְקָה. בְּחֵרוּפִין וּבְגִדּוּפִין, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר ה' (מלאכי ג, יד). כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּבָה, הֶעֱמִיד לָהֶם גּוֹאֲלִים דְּבוֹרָה וּבָרָק, וְנִגְאֲלוּ עַל יְדֵיהֶם. הֱוֵי, פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם (תהלים קו, מג). מַהוּ וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם. שֶׁנַּעֲשׂוּ דַּלִּים בְּתוֹךְ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן (שופטים ו, ו). מַהוּ וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל. רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי לֵוִי. חַד אָמַר, שֶׁהָיוּ דַּלִּים מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים. וְחַד אָמַר, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם אֲפִלּוּ מִנְחָה לְהָבִיא קָרְבָּן, כְּמוֹ דְּאָמְרִינַן, וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת (ויקרא יד, כא). הֱוֵי, וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם, שֶׁנַּעֲשׂוּ דַּלִּים. דָּבָר אַחֵר, פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם. מְדַבֵּר בִּבְנֵי אָדָם, כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ צָרָה וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילוֹ, כָּךְ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה. חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלָיו צָרָה. וּדְעוּ מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל לָדַעַת אִם יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה. תְּחִלָּה מֵבִיא פֻּרְעָנִיּוּת עַל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם וְגוֹ', אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר (צפניה ג, ו-ז). חָזְרוּ, מוּטָב. וְאִם לָאו, מַפְסִיד מָמוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אָכְלוּ זָרִים כֹּחוֹ וְגוֹ' (הושע ז, ט). אִם חָזַר, מוּטָב. וְאִם לָאו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא רָעָה עַל אַחַת מֵעָרֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְגוֹ' וַתִּבְעַר בּוֹ (ישעיה מב, כה). אִם יָשׁוּבוּ, מוּטָב. וְאִם לָאו, מַה כְּתִיב: בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ (במדבר יד, לה). וְאַל יֹאמַר אָדָם, לֹא לְמַעֲנִי תָּבֹא רָעָה. יִהְיֶה יוֹדֵעַ שֶׁיָּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: יָמוּתוּ כָּל חַטָּאֵי עַמִּי הָאֹמְרִים לֹא תַּגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה (עמוס ט, י). בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְשֹׁט יָדָיו בִּבְרִיּוֹתָיו. וּמַהוּ עוֹשֶׂה לוֹ. כֵּיוָן שֶׁהוּא חוֹטֵא לוֹ, תְּחִלָּה פּוֹשֵׁט יָדָיו בִּנְכָסָיו. מִמִּי אַתְּ לָמֵד. מִנָּעֳמִי וּבָנֶיהָ וֶאֱלִימֶלֶךְ בַּעֲלָהּ שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַדּוֹר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כֵּיוָן שֶׁבָּא הָרָעָב, מֶה עָשָׂה. הִנִּיחַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שְׁמָמָה וְהָלַךְ לוֹ לְאֶרֶץ מוֹאָב, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹצֵף עָלָיו, שֶׁהָיָה נְשִׂיאוֹ שֶׁל דּוֹרוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵלּוּ עָזְבוּ בָּנַי וְהִנִּיחוּ אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה. מַה כְּתִיב שָׁם, וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי (רות א, ג). וְלֹא הָיָה לְבָנָיו לִלְמֹד מֵאֲבִיהֶם לַחֲזֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּמֶה עָשׂוּ. אַף הֵם נָשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מוֹאָבִיּוֹת, שֶׁלֹּא הִטְבִּילוּ אוֹתָם וְלֹא גִּיְּרוּ אוֹתָן. שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה (שם פסוק ד), שֶׁהָפְכָה עֹרֶף לַחֲמוֹתָהּ. וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת (שם), שֶׁרָאֲתָה דִּבְרֵי חֲמוֹתָהּ. וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים (שם). כָּל עֶשֶׂר שָׁנִים הַלָּלוּ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְרֶה בָּהֶם, שֶׁמָּא יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְיָשׁוּבוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, הִתְחִיל לִפְשֹׁט יָדוֹ בְּמִקְנֵיהֶם וּבִגְמַלֵּיהֶם. כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, מִיָּד, וַיָּמוּתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן (שם פסוק ה). הֱוֵי, קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְשֹׁט יָדוֹ בָּאָדָם הַזֶּה. וּמַה הוּא עוֹשֶׂה לוֹ. מַתְחִיל מִנְּכָסָיו מְדַלְדְּלוֹ, וְהוּא מוֹכֵר נְכָסָיו. אָדָם שֶׁהוּא חוֹטֵא, מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה. תְּחִלָּה מֵבִיא עָלָיו עֲנִיּוּת וּמוֹכֵר שָׂדֵהוּ. חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, חוֹזֵר וּמוֹכֵר אֶת בֵּיתוֹ. חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ לְעֶבֶד. מִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ. חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, רְאֵה מַה כְּתִיב בְּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה, וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשָׁב. חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וְנִמְכַּר לְךָ. כָּל כָּךְ לָמָּה. עַל שֶׁמָּךְ בַּעֲוֹנוֹת. וּבָא גּוֹאֲלוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֱלִימֶלֶךְ וְשַׂלְמוֹן וּפְלוֹנִי אַלְמוֹנִי וַאֲבִי נָעֳמִי, כֻּלָּם בְּנֵי נַחְשׁוֹן בֶּן עֲמִינָדָב. וֶאֱלִימֶלֶךְ וּמַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, פַּרְנְסֵי הַדּוֹר הָיוּ. וּמִפְּנֵי מָה נֶעֶנְשׁוּ. מִפְּנֵי שֶׁיָּצְאוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּהוֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶם וְגוֹ'. וּמָה, הֲזֹאת נָעֳמִי. חֲזִיתֶם נָעֳמִי שֶׁיָּצָאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ, מֶה עָלְתָה לָהּ. וּבָא גּוֹאֲלוֹ הַקָּרוֹב, זֶה בֹּעַז. אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁמָּכְרָה נָעֳמִי הַשָּׂדֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ וְגוֹ' (רות ד, ג). וּבָא גּוֹאֲלוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו זֶה בֹּעַז. שֶׁכָּךְ נָעֳמִי אוֹמֶרֶת לְכַלָּתָהּ, קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ (שם ב, כ). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָלְכָה לָהּ רוּת אֵצֶל בֹּעַז. אָמְרָה לָהּ חֲמוֹתָהּ, הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעוֹרִים הַלַּיְלָה (שם ג, ב). וְהוּא הָיָה נָשִׂיא וְהָיָה זוֹרֶה אֶת הַשְּׂעוֹרִים בַּגֹּרֶן. אֶלָּא שֶׁהָיָה דּוֹרוֹ פָּרוּץ בְּגֶזֶל, וְהָיָה יוֹצֵא לְשָׁם לִשְׁמֹר גָּרְנוֹ. אָמְרָה לָהּ, וְרָחַצְתְּ וְסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלוֹתַיִךָ (שם פסוק ג). וְאַחֲרֵי כֵן, וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן (שם). וְיָרַדְתִּי כְּתִיב. מַהוּ וְיָרַדְתִּי הַגֹּרֶן. שֶׁאָמְרָה לָהּ, זְכוּתִי תֵּרֵד עִמָּךְ. לְכָךְ כְּתִיב: וְיָרַדְתִּי הַגֹּרֶן. וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה לָהּ חֲמוֹתָהּ. הִיא אָמְרָה לָהּ, וְרָחַצְתְּ וְסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלוֹתַיִךְ, וְאַחֲרֵי כֵן, וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן. וּמֶה עָשְׂתָה רוּת. לְאַחַר שֶׁיָּרְדָה לַגֹּרֶן, עָשְׂתָה כָּל מַה שֶּׁאָמְרָה לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּרֵד הַגֹּרֶן וַתַּעַשׂ כְּכָל אֲשֶׁר צִוְּתָה חֲמוֹתָהּ (שם פסוק ו). לָמָּה לֹא עָשְׂתָה כָּךְ. אָמְרָה רוּת כַּלָּתָהּ, הַדּוֹר פָּרוּץ בָּעֲרָיוֹת, שֶׁמָּא יִרְאוּ אוֹתִי מְקֻשֶּׁטֶת וְיֹאמְרוּ שֶׁמָּא זוֹנָה הִיא. לְפִיכָךְ, וַתֵּרֵד הַגֹּרֶן, וְאַחֲרֵי כֵן, וַתַּעַשׂ כְּכָל אֲשֶׁר צִוְּתָה חֲמוֹתָהּ. וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ (שם פסוק ז). מַהוּ וַיִּיטַב לִבּוֹ. שֶׁעָסַק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֶקַח טוֹב וְגוֹ' (משלי ד, ב). וּכְתִיב: לְכוּ לַחֲמוּ בְּלַחֲמִי וְגוֹ' (שם ט, ה). וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה וַתָּבֹא בַלָּט (רות ג, ז). מַהוּ בַלָּט. כְּמוֹ דְּאָמַרְתְּ הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה (ש״א כא, י). וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת (רות ג, ז-ח). מַהוּ וַיִּלָּפֵת, כְּמוֹ דְּאָמַרְתְּ וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי וְגוֹ' (שופטים טז, כט). הִתְחִיל אוֹתוֹ צַדִּיק לִצְעֹק. לִפַּפְתּוֹ, אָמַר לָהּ: מִי אַתְּ. וַתֹּאמַר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ (רות ג, ט). אָמַר לָהּ: וּמַה בָּאת לַעֲשׂוֹת כָּאן. אָמְרָה לוֹ: לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ. אֶלָּא עֲמֹד וְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. אָמַר לָהּ: הוֹאִיל וּבָאת לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַּבֹּקֶר אִם יִגְאֲלֵךְ טוֹב יִגְאַל (שם פסוק יג). שֶׁהָיָה לוֹ אָח גָּדוֹל מִמֶּנּוּ וּשְׁמוֹ טוֹב. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לִגְאֲלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה', שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר (שם). אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, אָמְרָה לוֹ: וְכִי בִּדְבָרִים אַתָּה מוֹצִיאֵנִי. אָמַר לָהּ: חַי ה' אֵינִי מוֹצִיאֵךְ בִּדְבָרִים. וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֵׁב שָׁם וְהִנֵּה הַגּוֹאֵל עוֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֵּר בֹּעַז (שם ד, א). אָמַר לוֹ: שֵׁב וְנַבִּיט בַּתּוֹרָה מַה כְּתִיב שָׁם. לֹא כָּךְ כְּתִיב: וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ. אָמַר בֹּעַז לְטוֹב, חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נָעֳמִי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֲגַלֶּה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה (שם פסוק ג-ד), שֶׁאַתָּה גָּדוֹל מִמֶּנִּי לִגְאֻלָּה. אִם תִּגְאַל גְּאַל (שם). וַיֹּאמֶר הַגּוֹאֵל אֶל בֹּעַז קְנֵה לְךָ (שם ד, ח). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, גָּאַל בֹּעַז מַה שֶּׁמָּכְרָה נָעֳמִי. וּמֵהֵיכָן לָמַד בֹּעַז. מִן הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת, וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר וְגוֹ', וְעוֹד מִי הָיָה זֶה. זֶה יִרְמְיָה. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ וְגוֹ' (ירמיה לב, ז). וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי כִּדְבַר ה' אֶל חֲצַר הַמַּטָּרָה (שם פסוק ח). מִיָּד קִיֵּם יִרְמְיָה אֶת הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה וְגוֹ' (שם פסוק ט). וּמֵהֵיכָן לָמַד. מִפָּרָשָׁה הַזֹּאת, וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ.

וכי ימוך אחריך וגו'. זש"ה פעמים רבות יצילם וגו' [וימוכו בעונם] (תהלים קו מג), אתה מוצא בימי שפוט השופטים שהיו ישראל עובדים ע"ז, והיו משועבדים בידי אומות העולם, שנאמר ויעשו בני ישראל הרע וגו' (שופטים ג ז), ומה עשו, ויזעקו בני ישראל אל ה' ויקם ה' מושיע לבני ישראל [ויושיעם] את עתניאל בן קנז (שם שם ט), מיד עשו תשובה ונגאלו, כך פעם אחרת, [שנאמר] ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע ויחזק ה' את עגלון וגו' (שם שם יב), [מיד עשו תשובה] והעמיד להם גואל (ועשו תשובה) את אהוד [בן גרא ונגאלו על ידו], ועוד עבדו ע"ז, ונמכרו ביד סיסרא, שנאמר והוא לחץ את בני ישראל בחזקה (שם ד ג), מהו בחזקה, אמר ר' שמעון בן לוי בחרופין ובגדופין, כד"א חזקו עלי דבריכם (מלאכי ג יג), כיון שעשו תשובה העמיד להם גואלים דבורה וברק [ונגאלו על ידם], הוי פעמים רבות יצילם וגו' וימוכו בעונם (תהלים שם), מהו וימכו בעונם, שנעשו דלים בתוך האומות, שנאמר וידל ישראל מאד וגו' (שופטים ו ו), מהו וידל, ר' יצחק ור' לוי, חד אמר שהיו דלים ממעשים טובים, וחד אמר שלא היה להם להביא אפילו קרבן דל, שנאמר ואם דל הוא [ואין ידו משגת וגו'] (ויקרא יד כא), הוי וימוכו, שנעשו דלים.

וכי ימוך אחריך וגו'. זש"ה פעמים רבות יצילם וגו' [וימוכו בעונם] (תהלים קו מג), אתה מוצא בימי שפוט השופטים שהיו ישראל עובדים ע"ז, והיו משועבדים בידי אומות העולם, שנאמר ויעשו בני ישראל הרע וגו' (שופטים ג ז), ומה עשו, ויזעקו בני ישראל אל ה' ויקם ה' מושיע לבני ישראל [ויושיעם] את עתניאל בן קנז (שם שם ט), מיד עשו תשובה ונגאלו, כך פעם אחרת, [שנאמר] ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע ויחזק ה' את עגלון וגו' (שם שם יב), [מיד עשו תשובה] והעמיד להם גואל (ועשו תשובה) את אהוד [בן גרא ונגאלו על ידו], ועוד עבדו ע"ז, ונמכרו ביד סיסרא, שנאמר והוא לחץ את בני ישראל בחזקה (שם ד ג), מהו בחזקה, אמר ר' שמעון בן לוי בחרופין ובגדופין, כד"א חזקו עלי דבריכם (מלאכי ג יג), כיון שעשו תשובה העמיד להם גואלים דבורה וברק [ונגאלו על ידם], הוי פעמים רבות יצילם וגו' וימוכו בעונם (תהלים שם), מהו וימכו בעונם, שנעשו דלים בתוך האומות, שנאמר וידל ישראל מאד וגו' (שופטים ו ו), מהו וידל, ר' יצחק ור' לוי, חד אמר שהיו דלים ממעשים טובים, וחד אמר שלא היה להם להביא אפילו קרבן דל, שנאמר ואם דל הוא [ואין ידו משגת וגו'] (ויקרא יד כא), הוי וימוכו, שנעשו דלים.