וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב וְלָ֛הּ שְׁנֵ֥י פֵי֖וֹת גֹּ֣מֶד אָרְכָּ֑הּ וַיַּחְגֹּ֤ר אוֹתָהּ֙ מִתַּ֣חַת לְמַדָּ֔יו עַ֖ל יֶ֥רֶךְ יְמִינֽוֹ׃
תנחומא בובר
ד"א בנימן זאב יטרף וגו'. מדבר בשופטו באהוד מה כתיב ויעש לו אהוד חרב ולה שני פיות (שם ג טז), שהיה עוסק בתורה שנקראת חרב פיפיות, ולה שני פיות, שאוכלת בשני עולמות, העולם הזה והעולם הבא.
תנחומא בובר
ד"א ויעש לו אהוד חרב, ונתנה על ירך ימינו, נכנס אצל עגלון אמר לו דבר אלהים לי איך (המלך) ויקם מעל הכסא (שם שם כ), אמר הקב"ה אתה חלקת לי כבוד ועמדת מכסאך בשביל כבודי, חייך שאני מעמיד ממך בת שיעמוד ממנה בן ואני משיבו על כסאי, זו רות המואביה שעמד ממנה שלמה, שכתיב בו וישב שלמה על כסא ה' (דה"א כט כג), מה כתיב וישלח אהוד את יד שמאלו ויקח את החרב מעל ירך ימינו (שופטים ג כא). בבקר יאכל עד, ויתקעה בבטנו ולערב יחלק שלל.
מדרש תנחומא
וְכֵן בְּשׁוֹפְטִים בְּאֵהוּד, וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב וְלָךָ שְׁנֵי פֵיוֹת (שופטים ג, טז), שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ, וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם (תהלים קמט, ו), שֶׁזּוֹכֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא.