וַיִּשְׁלַ֤ח אֵהוּד֙ אֶת־יַ֣ד שְׂמֹאל֔וֹ וַיִּקַּח֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב מֵעַ֖ל יֶ֣רֶךְ יְמִינ֑וֹ וַיִּתְקָעֶ֖הָ בְּבִטְנֽוֹ׃
תנחומא בובר
ד"א ויעש לו אהוד חרב, ונתנה על ירך ימינו, נכנס אצל עגלון אמר לו דבר אלהים לי איך (המלך) ויקם מעל הכסא (שם שם כ), אמר הקב"ה אתה חלקת לי כבוד ועמדת מכסאך בשביל כבודי, חייך שאני מעמיד ממך בת שיעמוד ממנה בן ואני משיבו על כסאי, זו רות המואביה שעמד ממנה שלמה, שכתיב בו וישב שלמה על כסא ה' (דה"א כט כג), מה כתיב וישלח אהוד את יד שמאלו ויקח את החרב מעל ירך ימינו (שופטים ג כא). בבקר יאכל עד, ויתקעה בבטנו ולערב יחלק שלל.
מדרש תנחומא
נִכְנַס אֵצֶל עֶגְלוֹן, אָמַר לוֹ: דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חָלַקְתָּ לִי כָּבוֹד וְעָמַדְתָּ מֵעַל הַכִּסֵּא, חַיֶּיךָ, אֲנִי מַעֲמִיד מִבִּתְּךָ בֵּן שֵׁיֵּשֵׁב עַל כִּסְאִי. וְאֵיזוֹ, זוֹ רוּת הַמּוֹאֲבִיָה. כֵּיוָן שֶׁעָמַד שְׁלֹמֹה, וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ (דה״א כט, כג). מַה כְּתִיב בְּאֵהוּד, וַיִּקַּח אֶת הַחֶרֶב מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ וַיִּתְקָעֶהָ בְּבִטְנוֹ. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, וַיִּתְקָעֶהָ בְּבִטְנוֹ. וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, מְדַבֵּר בְּאַרְצוֹ.