וַיָּבֹ֣א גִדְע֔וֹן וְהִ֨נֵּה־אִ֔ישׁ מְסַפֵּ֥ר לְרֵעֵ֖הוּ חֲל֑וֹם וַיֹּ֜אמֶר הִנֵּ֧ה חֲל֣וֹם חָלַ֗מְתִּי וְהִנֵּ֨ה צלול [צְלִ֜יל] לֶ֤חֶם שְׂעֹרִים֙ מִתְהַפֵּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן וַיָּבֹ֣א עַד־הָ֠אֹהֶל וַיַּכֵּ֧הוּ וַיִּפֹּ֛ל וַיַּהַפְכֵ֥הוּ לְמַ֖עְלָה וְנָפַ֥ל הָאֹֽהֶל׃
ספרי דאגדתא
ד"א בלילה ההוא נדדה שנת המלך, א"ר חלבו בד' מקומות נאמר בלילה ההוא, וארבעתן היו בלילי פסחים, שנים משל רחל, ושנים משל לאה, לקיים מה שנאמר וללבן שתי בנות (בראשית כט טז), שתיהן שקולות זו כזו, מה שעמד מזו עמד מזו, מזו עמדו מלכים, ומזו עמדו מלכים, מזו עמדו נביאים, ומזו עמדו נביאים, ובשתי לילות של פסח נעשו נסים ע"י בניה של זו, שנאמר ויהי(ה) בחצי הלילה (שמות יב כט), זה היה ליל פסח, ונעשו נסים על ידי משה, שהיה מבני בניה של לאה, ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (מ"ב יט לה), ואותו לילה ליל פסח היה, שעלה סנחריב והיה רבשקה שם הלך והציץ על פתח החומה של ירושלים ושמע אותן קוראין הלל, ואמר לסנחריב לך וחזור לאחוריך, למה אלהיה של אומה זו עסוק הוא להיות עושה להם נסים בלילה הזאת, והיה מבזה על ירושלים, כשראה אותה אמר בשביל העיר הזאת הקטנה הייתי מייגע כל הצבא הזה, היה מבזה עליה, שנאמר ינופף ידו הר בת ציון (ישעיה י לב), ואמר לחיילותיו לינו הלילה, ובשחרית אנו נוטלין אותה אבן אבן והולכין, כנף משלי ממלאה כל ארץ ישראל, שנאמר והיה מוטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל (ישעיה ח ח), ושלשה עשר מסעות הלך בו ביום לבא לירושלים, שכן הוא אומר בא אל עית עבר במגרון וגו' (ישעיה י כח), עוד היום בנוב לעמוד (שם שם לב), אמר לחיילותיו מחר נשכים ונוטלין אותה אבן אבן, א"ל הקב"ה אין מבקשים ישינים אלא עוררין, לכך נאמר עליהם לעת ערב והנה בלהה (שם יז יד), מה עשה הקב"ה, ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (שם לז לו), ואותו הלילה ליל הפסח היה, ונעשה הנס הזה ע"י חזקיה מבני בניה של לאה. ושנים ע"י בניה של רחל, שנאמר ויהי בלילה ההוא ויאמר ה' אל גדעון קום רד במחנה (שופטים ז ט), ליל הפסח היה, שכך כתוב והנה צליל לחם שעורים (שם שם יג), זהו העומר שהוא קרב בפסח, ואחת בימי מרדכי, שהוא מבני בניה של רחל, לכך נאמר בלילה ההוא נדדה שנת המלך. ד"א בלילה ההוא. הוא הלילה שנגלה הקב"ה לאברהם אבינו, שכן הוא אומר ויוצא אותו החוצה (בראשית טו ה). ד"א בלילה ההוא הוא הלילה שנעשה מלחמה על סיסרא שנאמר הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא (שופטים ה כ).
פסיקתא דרב כהנא
[ד] ר' יעקב בר אביי בשם ר' יהוד' בר' סימון ר' יוחנ' ור' שמע' בן לקיש. ר' יוחנ' א' לעול' לא תהא מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר זכה אבינו אברהם לירש את ארץ כנען, הד' דכת' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וג' (בראשית יז:ח), על מנת, ואתה את בריתי תשמר (שם ט). ר' שמעון בן לקיש א' לעולם לא תהיה מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר הקב"ה משים שלום בין איש לאשתו, הד' דכת' והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה וג' (במדבר ה:טו). ר' אבהו אמ' לה ר' סימון אמ' לה ר' יהוש' בן לוי אמ', היא שעמדה להם בימי גדעון, ויבא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלם חלמתי והנה צליל לחם שעורים וג' (שופטים ז:יג). מה הוא צליל, רבנין אמרין על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים. ובזכות מה ניצלו, בזכות צליל לחם שעורים. ואיזו זו, זו מצות העומר. ור' שמואל בר נחמן אמ' היא שעמדה להם בימי חזקיה, והיה כל מעבר מטה מוסדה אשר וג' (ישעיה ל:לב). וכי יש מלחמות תנופה באותו הדור, אלא הוי או' זו מצות העומר. ורבנין אמרין היא שעמדה להם בימי יחזקאל, ואתה קח לך חיטים ושעורים ופול ועדשים ודוחן וכוסמין ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אתם לך ללחם (יחזקאל ד:ט), ואמ' ר' חמה בר' חנינה ריבה בה שעורים. ר' שמואל בר נחמן אמר דברים שהיו מריצים את בני מעיים. שמואל אמ' תמן אמרין עבדין מנה חררה לכלבה ולא טעמ'. מטרונא שאלה את ר' יוסי בן חלפתא אמרה לו כמה צער נצטער אותו הצדיק, כמה עבדים כמה שפחות יש לו והן מבזבזין במאכל ובמשתה. אמ' לה להודיעך שבכל מקום שישר' בצער הצדיקים החיים עמהם בצער. ר' לוי אמ' היא שעמדה להם בימי המן. את מוצא כיון שראה מרדכי להמן בא לקראתו והסוס בידו, א' דומה אני שהרשע הזה בא להרגני, א' לתלמידיו ברחו לכם לא תכוו בגחלתי, אמרין ליה בין מחיים בין ממות עימך אנן. מה עשה, נתעטף בטליתו ועמד לו להתפלל. אתא ההוא רשיעא ויתב ליה גביהון, א' להון במה אתון עסיקין, אמרין ליה במצות העומר שהיו ישר' מקריבין בבית המקדש. אמ' לון ודמה הוה הדין עומרה, דכסף דדהב דחיטין דשערין, אמרין ליה דשערין. אמר לון בכמן הוה טימי דידה, בעשרה קינטינרין, אמרין ליה סגין סגין בעשרה מניי. אמ' לון קומון דנצחון עשרתי מניכון לעשרתי אלפי קנטרינרין דכספ'. כיון דחסל מי מצלי אמ' ליה סב לבוש הדן לבושה. אמר לה מה את מבזה מלכותה, אית בר נש לביש לבושה דמלכ' דלא סחי. אזל בעי בלנהא ולא אשכחי'. מה עבד, אסר זוניתיה, על ואסחותיה. כיון דנפק אמ' ליה סב לבוש הדן כלילא. אמ' לי' מה את מבזי מלכותה, אית לך בר נש לביש כלילא דמלכא דלא מספר. אזל בעי ספרא ולא אשכחיה. מה עבד, אזל לבייתיה ואייתי מני ספריה ויתב ליה מספר ליה. שרי מיתנח. אמ' ליה מה לך מיתנח, אמ' ליה לא ווי ליה לאבויי דההוא גברא מעביד קומיס פנטון קומיס קלטור עבד בלניי וספר. אמ' ליה ומה היא שאילה לך, לית אנה חכים לאבויי דההוא גברא בלנאי וספר בכפר קריינוס ואת משכח דאילין מני ספירה דידיה. אמ' ליה קום רכיב על הדן סוסיא, אמ' ליה לית בי חילה דאנה גבר סב. אמ' ליה ולית אנה גבר סב, אמ' לה ולא את הוא דגרמת לנפשך. אמ' ליה קום דאנה ממיך קדלי ואת דריס עלוי וסליק ורכב, למקיימה לכון מה דאמ' כתבה, ואתה על במותימו תדרוך (דברים לג:כט). וכיון שרכב על הסוס התחיל מקלס להקב"ה ואו' ארוממך י"י כי דליתני ולא שמחת אויבי לי, י"י אלהי שועתי אליך ותרפאני, י"י העלית משאול נפשי חייתני מירדי בור (תהלים ל ב-ד). תלמידיו מה היו או', זמרו לי"י חסידיו והודו לזכר קדשו, כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רינה (שם ה-ו). אותו הרשע מה היה או', ואני אמרת בשלוי בל אמוט לעולם, י"י ברצונך העמדת להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל (שם ז-ח). אסתר מה היתה אומרת, אליך י"י אקרא ואל י"י אתחנן, מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמיתך (שם ט-י). ישר' מה היו או', שמע י"י וחנני י"י היה עוזר לי, הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה (שם יא-יב). א"ר פנח' בקרית שמע היה עסוק ולא הפסיק, למען יזמרך כבוד לא ידום וג' (שם יג). חסילה.
מדרש שכל טוב
ויחלום והנה סולם מוצב ארצה. כל החלומות הכתובין במקרא פתרונם בצדם, ולפי דברי ההדיוט זמן הראשון חלומו של יוסף, ופתרונו כדברי אחיו, המלוך תמלוך (בראשית לז ח). זמן שני חלומות של שר המשקים ושר האופים, ופתרונם כאשר אמר להם יוסף, שכל החלומות הולכים אחר הפה, כמו שדרשינן בסדר בראשית, זמן שלישי חלום פרעה ופתרונו כדברי יוסף, זמן רביעי צליל שעורים מתהפך במחנה מדין (שופטים ז יג), ופתרונו חרב גדעון, זמן חמישי חלום נבוכדנצר, ופתרונו ארבע מלכיות, זמן ששי חלום דניאל, ופתרונו כדברי המלאך, וכל חלום הנראה בדבר ה', בין לנביאי אומות העולם, כגון אבימלך, ולבן, ובלעם, ואליפז התמני וחבריו, ואליהו בן ברכאל, ובין לנביאי ישראל, כדכתיב אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו (במדבר יב ו), כולם אין צריכין פותר זולתי מה שמפרש לו דבר הקודש, ואע"פ שנאמר לו במשה (במראה) [ומראה] ולא בחידות (שם שם ח), מכלל דלשאר נביאים מדבר בחידות, מ"מ מודיע הקב"ה להם העניין כדי שיזהירו את בני הדור, אז יגלה אוזן ה' ומוסרם יחתום, אבל חלום זה של יעקב אע"פ שנדרש כפשוטו פתרוהו רבותינו במדרשם פסוק הראשון מקצר וסותם לומר כי עשה יעקב בציווי אביו ואמו ויצא מבאר שבע שלא להתגרה עם עשו והלך לחרן לישא שם אשה להתרחק מבנות כנען, ומפסוק השני ואילך מתחיל וסודר מה שאירע לו קודם שהלך לחרן: