וַיָּ֛מָת גִּדְע֥וֹן בֶּן־יוֹאָ֖שׁ בְּשֵׂיבָ֣ה טוֹבָ֑ה וַיִּקָּבֵ֗ר בְּקֶ֙בֶר֙ יוֹאָ֣שׁ אָבִ֔יו בְּעָפְרָ֖ה אֲבִ֥י הָֽעֶזְרִֽי׃ (פ)
בראשית רבה
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול - אמר רבי אחא: אחר כן אין כתיב כאן, אלא אחרי, משאביא עליהם עשר מכות, ולאחר כך יצאו ברכוש גדול. אמר לו: אף אני בשיעבוד? אמר לו: (בראשית טו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום וגו'. אמר ריש לקיש: ג' הם, שנאמר בהם בשיבה טובה: אברהם היה שוה לו. דוד שוה לו. גדעון לא שוה לו. למה? (שופטים ח) ויעש אותו גדעון לאפוד לעבודה זרה:
בראשית רבה
ואלה ימי שני חיי אברהם - כתיב (תהלים לז) יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, ואלה ימי שני חיי אברהם: ויגוע - אמר ר' יהודה בר אלעי: החסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעיים בעשרה ועשרים יום, לאמר, שהחולי ממרק. ר' יהודה אמר: כל מי שנאמר בו גויעה, מת בחולי מעיים, כתיב (משלי לא): עוז והדר לבושה. כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעתיד לבא, ומראה להם הקדוש ברוך הוא, עד שהם בעולם הזה מתן שכרן, שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא, ונפשן שבעה והם ישינים. אמר רבי אלעזר: משל לסעודה, שעשה אותה המלך וזימן את האורחים, והראה להם מה שהם אוכלים ושותין, ושבעה נפשן וישנו להם. כך הקב"ה מראה להם לצדיקים עד שהם בעוה"ז, מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא, והם ישנים, שנאמר (איוב ב): כי עתה שכבתי ואשקוט. הוי, בשעת סילוקן של צדיקים, הקדוש ברוך הוא מראה להם מתן שכרן. כד דמך רבי אבהו, אחזו ליה תלת עשרי נהרי אפרסמון. אמר להון: אלין דמן? אמרו ליה: דידך. אמר: אלין דאבהו?! (ישעיה מט): ואני אמרתי לריק יגעתי, לתוהו והבל כחי כליתי, אכן משפטי את ה'. זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי ורבי יוסי בן פרטא, תלתיהון אמרין: אלין קרייה כד דמיכי. חד מנהון אמר: (תהלים לב): על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא כי בו ישמח לבנו וגו'. ואוחרנא אמר: (שם כג): תערוך לפני שולחן נגד צוררי וישמחו כל חוסי בך. ואוחרנא אמר: (שם פג): כי טוב יום בחצריך מאלף. ורבנן אמרי: (שם לב): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, הוי, בשעת סילוקן של צדיקים מהעולם, הקב"ה מראה להן מתן שכרן. בן עזאי אומר: (שם קטז): יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. ואימתי הקדוש ברוך הוא מראה להם שכרן שהוא מתוקן להם? סמוך למיתתן. הה"ד: המותה לחסידיו. לפיכך, (משלי לא): ותשחק ליום אחרון. מה בין מיתת נערים למיתת זקנים? ר' יהודה אומר: הנר הזה, בשעה שהוא כבה מאיליו יפה לו, ויפה לפתילה. ובשעה שאינו כבה מאליו, רע לו ורע לפתילה. רבי אבהו אמר: התאינה הזו בשעה שהיא נלקטת בעונתה, יפה לה ויפה לתאינה. ובשעה שהיא מתלקטת שלא בעונתה, רע לה ורע לתאינה. ר' חייא רבה ותלמידוי ואית דאמרי ר"ע ותלמידוי ואית דאמרי ר' יוסי בן חלפתא ותלמידוי, היו למודים להיות משכימין ויושבין ושונין תחת תאינה אחת, והיה בעל התאינה משכים ולוקטה. אמרו: שמא הוא חושדינו. מה עבדון? חלפון אתרון. אזל לגבייהו ואמר להון: רבותי! חדא מצוה דהויתון יתבין זכיין בי, יושבין ושונין תחת תאינתי, ביטלתם?! אמרו ליה: אמרנו, שמא את חושדינו פייסן וחזרו למקומן. מה עשה? השכים בשחרית ולא ליקטה, וזרחה עליה החמה והתליעו. אמרו: בעל התאינה יודע אימת היא עונתה של תאינה ללקוט ולוקטה, כך, הקב"ה יודע אימתי היא עונותן של צדיקים להסתלק מן העולם, ומסלקן, הה"ד (שיר ז): דודי ירד לגנו לערוגת הבושם. בשיבה טובה אמר ריש לקיש: שלושה הם שנאמר בהם שיבה: אברהם ושוה לו. דוד ושוה לו. גדעון ולא שוה לו. למה? (שופטים ח): ויעש אותו גדעון לאפוד לעבודת כוכבים: