שופטים טו:ח מדרש: במדבר רבה ומדרש שכל טוב

בַּיּוֹם הָעֲשִׂירִי נָשִׂיא לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי (במדבר ז, סו), הֲרֵי נוֹתְרוּ שְׁלשָׁה שְׁבָטִים, דָּן וְאָשֵׁר וְנַפְתָּלִי, מָה רָאָה דָן לְהַקְרִיב תְּחִלָּה לָהֶם, לְפִי שֶׁאָבִיו הִקִּישׁוֹ לִיהוּדָה, כְּמָה דְּתֵימָא (בראשית מט, טז): דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כַּמְיֻחָד שֶׁבַּשְּׁבָטִים, זֶה יְהוּדָה, לְפִיכָךְ הָיָה רֹאשׁ לְאֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ, כְּשֵׁם שֶׁיְּהוּדָה הָיָה רֹאשׁ לְכֻלָּם. (במדבר ז, סז): קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת וגו', הֲרֵי זֶה הִקְרִיב קָרְבָּנוֹ כְּנֶגֶד שִׁמְשׁוֹן, לְפִי שֶׁבִּרְכַּת יַעֲקֹב לְדָן לֹא הָיְתָה אֶלָּא עַל שֵׁם שִׁמְשׁוֹן, וְגַם גְּבוּרַת שִׁמְשׁוֹן לֹא הָיְתָה תְּלוּיָה אֶלָּא בִּנְזִירוּתוֹ, לְכָךְ הִקְרִיב נְשִׂיא דָן עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף, זֶה הָיָה נְזִיר טָהֳרָה, וּלְכָךְ קָרָא לוֹ קְעָרָה, שֶׁהוּא הָיָה מֵבִיא לֶחֶם. שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִן (במדבר ו, יג): וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר, עַד (במדבר ו, כ): וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יַיִן, מֵאָה וּשְׁלשִׁים תֵּיבוֹת. מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים וגו', שֶׁאוֹתָהּ שָׁעָה הֻתַּר לִשְׁתּוֹת יַיִן הַנִּשְׁתָּה בַּמִּזְרָק שֶׁחֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים, הֱוֵי: יָיִן. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שִׁבְעִים, כְּנֶגֶד נָזִיר שֶׁנִּטְמָא שֶׁנִּזְרְקָה נְזִירוּתוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ו, יב): וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ. וְיֵשׁ בּוֹ שִׁבְעִים תֵּיבוֹת, מִן (במדבר ו, ח): כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדוֹשׁ הוּא לַה', עַד כִּי טָמֵא נִזְרוֹ. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שִׁבְעִים, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּבִרְכַּת דָּן, מִן דָּן יָדִין עַמּוֹ וגו', עַד (בראשית מט, יז): וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר, עַל שְׁפִיטַת שִׁמְשׁוֹן, לְפִי שֶׁפָּסוּק הָאַחֲרוֹן (בראשית מט, יח): לִישׁוּעָתְךָ וגו', לֹא אֲמָרוֹ יַעֲקֹב אֶלָּא עַל שִׁמְשׁוֹן, וּלְכָךְ קָרָא מִזְרָק, שֶׁנִּזְרַק שִׁמְשׁוֹן מִן אֶחָיו, שֶׁלֹא רָצָה לִשָֹּׂא אִשָּׁה מִבְּנוֹת אֶחָיו כִּי אִם מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים. דָּבָר אַחֵר, מִזְרָק אֶחָד, עַל שֵׁם שֶׁקְּרָאוֹ נָחָשׁ וּשְׁפִיפוֹן, שֶׁהֵם נִזְרָקִים עַל הָאָרֶץ, שֶׁהָיוּ לָהֶם רַגְלַיִם וְהוֹלְכִים עַל גָּחוֹן, וְכֵן שִׁמְשׁוֹן הָיָה חִגֵּר בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו. מִזְרָק, עַל שֵׁם: וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים וגו', שֶׁנְּזִיר טֻמְאָה וּנְזִיר טָהֳרָה שְׁנֵיהֶם צְרִיכִין סֹלֶת חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלוֹת בַּשֶּׁמֶן, לְפִי שֶׁנְּזִיר טֻמְאָה אֵינוֹ יוֹצֵא בַּקָּרְבָּן הַמֵּבִיא עַל טֻמְאָתוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁתּוֹת יַיִן עַד שֶׁיָּבִיא עוֹד קָרְבָּן עַל נְזִירוּת טָהֳרָה. דָּבָר אַחֵר, שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת וגו', לְפִי שֶׁשִּׁמְשׁוֹן בֵּין קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּלַּח שְׂעַר נִזְרוֹ וּבֵין לְאַחַר שֶׁנִּתְגַּלַּח שְׂעַר נִזְרוֹ, הָיָה כִּנְזִיר טֻמְאָה, שֶׁעַל שֶׁטִּמֵּא עַצְמוֹ בַּגּוֹיָה הִיא גָּרְמָה לוֹ לְאוֹתוֹ גִּלּוּחַ, וּלְאַחַר גִּלּוּחַ הָרַג שִׁמְשׁוֹן בַּפְּלִשְׁתִּים, דִּכְתִיב (שופטים טז, ל): וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב (במדבר ז, סח), כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה דְבָרִים הָאֲמוּרִים בַּיַּיִן שֶׁנָּזִיר אָסוּר בָּהֶן, וְאֵלּוּ הֵן (במדבר ו, ג): מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, הֲרֵי שְׁנַיִם, (במדבר ו, ג): חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה, הֲרֵי אַרְבָּעָה, (במדבר ו, ג): וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה, הֲרֵי חֲמִשָּׁה, (במדבר ו, ג): וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל, הֲרֵי שִׁבְעָה, (במדבר ו, ד): כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, הֲרֵי שְׁמוֹנָה, (במדבר ו, ד): מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל, הֲרֵי עֲשָׂרָה. לָמָּה הָיְתָה שֶׁל זָהָב לְפִי שֶׁהַיַּיִן אָדֹם הוּא, כְּמָה דְתֵימָא (משלי כג, לא): אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, וְהַזָּהָב אָדֹם. לָמָּה הָיְתָה מְלֵאָה קְטֹרֶת, שֶׁכָּל הַמַּזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לְשֵׁם שָׁמָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, ב): לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'. (במדבר ז, סט): פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וגו', הֲרֵי כָּאן שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה, כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה מִינִין שֶׁהַנָּזִיר מֻזְהָר עֲלֵיהֶם: שְׁתִיַּת יַיִן, וַאֲכִילַת עֲנָבִים, וְטֻמְאַת מֵת. (במדבר ז, ע): שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, כְּנֶגֶד אַזְהָרַת שֵׂעָר, כְּמָה דְּתֵימָא (במדבר ו, ה): קָדשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ, דָּבָר אַחֵר, שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה, כְּנֶגֶד שָׁלשׁ אַזְהָרוֹת שֶׁהִזְהִיר הַמַּלְאָךְ לְאֵם שִׁמְשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים יג, יד): מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל. וְהַשָֹּׂעִיר, כְּנֶגֶד הָאַזְהָרָה שֶׁל שֵׂעָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים יג, ה): וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם (במדבר ז, עא), כְּנֶגֶד שְׁנֵי דְבָרִים שֶׁמְּשָׁלוֹ אָבִיו, נָחָשׁ וּשְׁפִיפוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, יז): יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח וגו'. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שֶׁנִּמְשַׁל בִּשְׁנֵי דְבָרִים מִפִּי שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, יַעֲקֹב מָשַׁל אוֹתוֹ לְנָחָשׁ וּשְׁפִיפוֹן, וּמשֶׁה לְגוּר אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כב): דָּן גּוּר אַרְיֵה. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שְׁתֵּי פְּעָמִים שֶׁכָּתוּב עָלָיו שֶׁהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְאֵלּוּ הֵן (שופטים טו, כ): וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים שָׁנָה, (שופטים טז, לא): וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁעֶשְׂרִים שָׁנָה שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחַיָּיו וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אַחַר מִיתָתוֹ הָיָה מוֹרָאוֹ שֶׁל שִׁמְשׁוֹן עַל פְּלִשְׁתִּים וְיָשְׁבוּ בְּהַשְׁקֵט. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךָ אֲשֶׁר הִפִּיל. (במדבר ז, עא): אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, לָמָּה שְׁלשָׁה מִינִים, כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה מִינִים שֶׁל קָרְבָּנוֹת שֶׁהָיָה מֵבִיא נְזִיר טֻמְאָה, שְׁתֵּי תוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעוֹלָה, וְכֶבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם. לָמָּה הָיוּ שֶׁל חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה מִינִים שֶׁהָיָה מֵבִיא נְזִיר טָהֳרָה, כֶּבֶשׂ לְעוֹלָה, וְכַבְשָׂה לְחַטָּאת, וְאַיִל לִשְׁלָמִים, וְסֹלֶת חַלּוֹת וּרְקִיקֵי מַצּוֹת וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שְׁלשָׁה מִינִים, כְּנֶגֶד שָׁלשׁ פְּעָמִים שֶׁהִכָּה שִׁמְשׁוֹן בַּפְּלִשְׁתִּים בְּחַיָּיו, וְאֵלּוּ הֵן (שופטים יד, יט): וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלשִׁים אִישׁ, (שופטים טו, ח): וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל יָרֵךְ וגו', (שופטים טו, טו): וַיַּךְ בָּהּ אֶלֶף אִישׁ, הָיוּ הַשְּׁלשָׁה מִינִים שֶׁל חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה הֲרֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר, כְּנֶגֶד הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ בַּלֶּחִי, וְנִקְרָא הַמַּעְיָן עַל שֵׁם הַנֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים טו, יט): עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי, וְהֵן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת. (במדבר ז, עא): זֶה קָרְבַּן אֲחִיעֶזֶר וגו', כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהִקְרִיב עַל סֵדֶר הַזֶּה, הִתְחִיל מְקַלֵּס אֶת קָרְבָּנוֹ, זֶה קָרְבַּן וגו':

הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור. מה שפיפון יוצא מחורו ונושך עקבי סוסים, שכך גזר עליו בוראו לישך בעקב, שנא' ואתה תשופנו עקב (בראשית ג ו), ומפיל בהן ארס ונופלין, רגלי סוס מתעקמות ועגבותיו טחות בקרקע וידיו עומדות פשוטות ורובץ ככלב, ולפיכך ויפל רכבו אחור, אף כך היה שמשון יוצא ומכה בפלשתים הפרשים והרגלים, שנא' ויך אותם שוק על ירך מכה רבה (שופטים טו ח), וכך משה רבינו חותם יזנק מן הבשן (דברים לג כב):