שופטים טז:ל מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), במדבר רבה, בראשית רבה ואוצר מדרשים

(דף קט ע״ב) תנו רבנן עדת קרח אין להם חלק לעוה״ב שנאמר (במדבר טז לג) ותכס עליהם הארץ בעוה״ז ויאבדו מתוך דקהל לעוה״ב דברי ר׳ עקיבא ר׳ יהודה בן בתירא אומר הרי הן כאבדה המתבקשת שנאמר (תהלים קיט קעו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי. ויקח קרח אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו. קרח שעשה קרחה בישראל. בן יצהר בן שחרתיח עליו את כל העולם כצהרים. בן קהת בן שקהו שיני מולידיו. בן לוי שנעשה לויה בגיהנם וליחשב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם אמר רב שמואל בר יצחק יעקב בקש רחמים על עצמו שנאמר (בראשית מט ו) בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זה עדת קרח. דתן ואבירם דתן שעבר על דת אל אבירם שאיבר לבבו מעשות תשובה. ואון שישב באנינות פלת שנעשו לו פלאות. בן ראובן בן שראה והבין. אמר רב און אשתו הצילתו אמרה ליה מאי נפקא לך מינה אי מר רבה אנת תלמידא ואי מר רבה אנת תלמידא אמר לה מה אעביד הואי בעצה ואשתבעי לי בהדייהו אמרה ליה ידענא דכולה כנישתא קדישתא נינהו דכתיב (במדבר טז ג) כי כל העדה כלם קדושים אמרה ליה תוב דאנא מצילנא לך אשקיתיה חמרא וארויתיה ואגניתיה גואי אותיבה על בבא (דף קי) וסתרתא למזיה כל דאתא חזייה הדר אדהכי והכי אבילעו להו. אתתיה דקרח אמרה ליה חזי מאי קעביד משה איהו הוה מלכא לאחות שויא כהנא רבא לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא אי אתיא תרומה אמר תהוי לכהן אי אתו מעשר דשקליתו אתון אמר הבו חד מעשרה לכהן ועוד דגייז ליה למזייכו ומיטלל לכו כי כופתא עינא יהב במזייכו אמר לה הא איהו נמי קא עביד אמרה ליה כיון דכולהו רבותא דידיה אמר איהו נמי (שופטים טז ל) תמות נפשי עם פלשתים ועוד דקאמר לכו עבדיתו תכלתא אי ס״ד תכלתא מצוה אפיק גלימיה דתכלתא כסינהו לכולהו מתיבתך היינו דכתיב (משלי יד א) חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת. ואולת בידיה תהרסנו זו אשתו של קרח:

בַּיּוֹם הָעֲשִׂירִי נָשִׂיא לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי (במדבר ז, סו), הֲרֵי נוֹתְרוּ שְׁלשָׁה שְׁבָטִים, דָּן וְאָשֵׁר וְנַפְתָּלִי, מָה רָאָה דָן לְהַקְרִיב תְּחִלָּה לָהֶם, לְפִי שֶׁאָבִיו הִקִּישׁוֹ לִיהוּדָה, כְּמָה דְּתֵימָא (בראשית מט, טז): דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כַּמְיֻחָד שֶׁבַּשְּׁבָטִים, זֶה יְהוּדָה, לְפִיכָךְ הָיָה רֹאשׁ לְאֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ, כְּשֵׁם שֶׁיְּהוּדָה הָיָה רֹאשׁ לְכֻלָּם. (במדבר ז, סז): קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת וגו', הֲרֵי זֶה הִקְרִיב קָרְבָּנוֹ כְּנֶגֶד שִׁמְשׁוֹן, לְפִי שֶׁבִּרְכַּת יַעֲקֹב לְדָן לֹא הָיְתָה אֶלָּא עַל שֵׁם שִׁמְשׁוֹן, וְגַם גְּבוּרַת שִׁמְשׁוֹן לֹא הָיְתָה תְּלוּיָה אֶלָּא בִּנְזִירוּתוֹ, לְכָךְ הִקְרִיב נְשִׂיא דָן עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף, זֶה הָיָה נְזִיר טָהֳרָה, וּלְכָךְ קָרָא לוֹ קְעָרָה, שֶׁהוּא הָיָה מֵבִיא לֶחֶם. שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִן (במדבר ו, יג): וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר, עַד (במדבר ו, כ): וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יַיִן, מֵאָה וּשְׁלשִׁים תֵּיבוֹת. מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים וגו', שֶׁאוֹתָהּ שָׁעָה הֻתַּר לִשְׁתּוֹת יַיִן הַנִּשְׁתָּה בַּמִּזְרָק שֶׁחֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים, הֱוֵי: יָיִן. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שִׁבְעִים, כְּנֶגֶד נָזִיר שֶׁנִּטְמָא שֶׁנִּזְרְקָה נְזִירוּתוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ו, יב): וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ. וְיֵשׁ בּוֹ שִׁבְעִים תֵּיבוֹת, מִן (במדבר ו, ח): כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדוֹשׁ הוּא לַה', עַד כִּי טָמֵא נִזְרוֹ. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שִׁבְעִים, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּבִרְכַּת דָּן, מִן דָּן יָדִין עַמּוֹ וגו', עַד (בראשית מט, יז): וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר, עַל שְׁפִיטַת שִׁמְשׁוֹן, לְפִי שֶׁפָּסוּק הָאַחֲרוֹן (בראשית מט, יח): לִישׁוּעָתְךָ וגו', לֹא אֲמָרוֹ יַעֲקֹב אֶלָּא עַל שִׁמְשׁוֹן, וּלְכָךְ קָרָא מִזְרָק, שֶׁנִּזְרַק שִׁמְשׁוֹן מִן אֶחָיו, שֶׁלֹא רָצָה לִשָֹּׂא אִשָּׁה מִבְּנוֹת אֶחָיו כִּי אִם מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים. דָּבָר אַחֵר, מִזְרָק אֶחָד, עַל שֵׁם שֶׁקְּרָאוֹ נָחָשׁ וּשְׁפִיפוֹן, שֶׁהֵם נִזְרָקִים עַל הָאָרֶץ, שֶׁהָיוּ לָהֶם רַגְלַיִם וְהוֹלְכִים עַל גָּחוֹן, וְכֵן שִׁמְשׁוֹן הָיָה חִגֵּר בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו. מִזְרָק, עַל שֵׁם: וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים וגו', שֶׁנְּזִיר טֻמְאָה וּנְזִיר טָהֳרָה שְׁנֵיהֶם צְרִיכִין סֹלֶת חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלוֹת בַּשֶּׁמֶן, לְפִי שֶׁנְּזִיר טֻמְאָה אֵינוֹ יוֹצֵא בַּקָּרְבָּן הַמֵּבִיא עַל טֻמְאָתוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁתּוֹת יַיִן עַד שֶׁיָּבִיא עוֹד קָרְבָּן עַל נְזִירוּת טָהֳרָה. דָּבָר אַחֵר, שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת וגו', לְפִי שֶׁשִּׁמְשׁוֹן בֵּין קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּלַּח שְׂעַר נִזְרוֹ וּבֵין לְאַחַר שֶׁנִּתְגַּלַּח שְׂעַר נִזְרוֹ, הָיָה כִּנְזִיר טֻמְאָה, שֶׁעַל שֶׁטִּמֵּא עַצְמוֹ בַּגּוֹיָה הִיא גָּרְמָה לוֹ לְאוֹתוֹ גִּלּוּחַ, וּלְאַחַר גִּלּוּחַ הָרַג שִׁמְשׁוֹן בַּפְּלִשְׁתִּים, דִּכְתִיב (שופטים טז, ל): וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב (במדבר ז, סח), כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה דְבָרִים הָאֲמוּרִים בַּיַּיִן שֶׁנָּזִיר אָסוּר בָּהֶן, וְאֵלּוּ הֵן (במדבר ו, ג): מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, הֲרֵי שְׁנַיִם, (במדבר ו, ג): חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה, הֲרֵי אַרְבָּעָה, (במדבר ו, ג): וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה, הֲרֵי חֲמִשָּׁה, (במדבר ו, ג): וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל, הֲרֵי שִׁבְעָה, (במדבר ו, ד): כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, הֲרֵי שְׁמוֹנָה, (במדבר ו, ד): מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל, הֲרֵי עֲשָׂרָה. לָמָּה הָיְתָה שֶׁל זָהָב לְפִי שֶׁהַיַּיִן אָדֹם הוּא, כְּמָה דְתֵימָא (משלי כג, לא): אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, וְהַזָּהָב אָדֹם. לָמָּה הָיְתָה מְלֵאָה קְטֹרֶת, שֶׁכָּל הַמַּזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לְשֵׁם שָׁמָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, ב): לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'. (במדבר ז, סט): פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וגו', הֲרֵי כָּאן שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה, כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה מִינִין שֶׁהַנָּזִיר מֻזְהָר עֲלֵיהֶם: שְׁתִיַּת יַיִן, וַאֲכִילַת עֲנָבִים, וְטֻמְאַת מֵת. (במדבר ז, ע): שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, כְּנֶגֶד אַזְהָרַת שֵׂעָר, כְּמָה דְּתֵימָא (במדבר ו, ה): קָדשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ, דָּבָר אַחֵר, שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה, כְּנֶגֶד שָׁלשׁ אַזְהָרוֹת שֶׁהִזְהִיר הַמַּלְאָךְ לְאֵם שִׁמְשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים יג, יד): מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל. וְהַשָֹּׂעִיר, כְּנֶגֶד הָאַזְהָרָה שֶׁל שֵׂעָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים יג, ה): וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם (במדבר ז, עא), כְּנֶגֶד שְׁנֵי דְבָרִים שֶׁמְּשָׁלוֹ אָבִיו, נָחָשׁ וּשְׁפִיפוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, יז): יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח וגו'. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שֶׁנִּמְשַׁל בִּשְׁנֵי דְבָרִים מִפִּי שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, יַעֲקֹב מָשַׁל אוֹתוֹ לְנָחָשׁ וּשְׁפִיפוֹן, וּמשֶׁה לְגוּר אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כב): דָּן גּוּר אַרְיֵה. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שְׁתֵּי פְּעָמִים שֶׁכָּתוּב עָלָיו שֶׁהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְאֵלּוּ הֵן (שופטים טו, כ): וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים שָׁנָה, (שופטים טז, לא): וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁעֶשְׂרִים שָׁנָה שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחַיָּיו וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אַחַר מִיתָתוֹ הָיָה מוֹרָאוֹ שֶׁל שִׁמְשׁוֹן עַל פְּלִשְׁתִּים וְיָשְׁבוּ בְּהַשְׁקֵט. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךָ אֲשֶׁר הִפִּיל. (במדבר ז, עא): אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, לָמָּה שְׁלשָׁה מִינִים, כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה מִינִים שֶׁל קָרְבָּנוֹת שֶׁהָיָה מֵבִיא נְזִיר טֻמְאָה, שְׁתֵּי תוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעוֹלָה, וְכֶבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם. לָמָּה הָיוּ שֶׁל חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה מִינִים שֶׁהָיָה מֵבִיא נְזִיר טָהֳרָה, כֶּבֶשׂ לְעוֹלָה, וְכַבְשָׂה לְחַטָּאת, וְאַיִל לִשְׁלָמִים, וְסֹלֶת חַלּוֹת וּרְקִיקֵי מַצּוֹת וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שְׁלשָׁה מִינִים, כְּנֶגֶד שָׁלשׁ פְּעָמִים שֶׁהִכָּה שִׁמְשׁוֹן בַּפְּלִשְׁתִּים בְּחַיָּיו, וְאֵלּוּ הֵן (שופטים יד, יט): וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלשִׁים אִישׁ, (שופטים טו, ח): וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל יָרֵךְ וגו', (שופטים טו, טו): וַיַּךְ בָּהּ אֶלֶף אִישׁ, הָיוּ הַשְּׁלשָׁה מִינִים שֶׁל חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה הֲרֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר, כְּנֶגֶד הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ בַּלֶּחִי, וְנִקְרָא הַמַּעְיָן עַל שֵׁם הַנֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים טו, יט): עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי, וְהֵן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת. (במדבר ז, עא): זֶה קָרְבַּן אֲחִיעֶזֶר וגו', כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהִקְרִיב עַל סֵדֶר הַזֶּה, הִתְחִיל מְקַלֵּס אֶת קָרְבָּנוֹ, זֶה קָרְבַּן וגו':

יהי דן נחש עלי דרך - מה נחש זה מצוי בין הנשים, כך שמשון בן מנוח מצוי בין הנשים. מה הנחש נאסר בשבועה, כך שמשון בן מנוח נאסר בשבועה. (שופטים טו) ויאמר להם שמשון השבעו לי. מה נחש זה כל כחו אינו אלא בראשו, כך שמשון, (שם טז): אם גולחתי וסר ממני כחי. מה הנחש הזה ריסו מחלחל לאחר המיתה, כך, (שם): ויהיו המתים אשר המית במותו וגו'. הנושך עקבי סוס, (שם): קראו לשמשון וישחק לנו. אמר ר' לוי: כתיב (שם): ועל הגג כשלושת אלפים, אלו מה שהיו על שפת הגג, אבל מה שהיו לאחוריהם ולאחורי אחוריהם, אין בריה יודעת, ואת אמרת (שם): וירדו אחיו וכל בית אביהו וישאו אותו ויעלו ויקברו אותו וגו', בקבר מנוח אביו?! אלא יעקב אבינו בקש רחמים על הדבר, ויפול רוכבו אחור, יחזרו דברים לאחוריהם, לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסבור בו, שהוא מלך המשיח, כיון שראה אותו שמת, אמר: אף זה מת, לישועתך קויתי ה'. אמר רבי יצחק: הכל בקווי יסורין, בקווי קדושת השם, בקווי זכות אבות, בקווי תאותו של עוה"ב, בקווי יסורין, הה"ד (ישעיהו כו): אף אורח משפטיך. ה' קוינוך, אלו יסורין. לשמך, זו קדושת השם. ולזכרך, זו זכות אבות. תאות נפש, זו תאותו של עוה"ב. חנינה בקווי, (שם לג): ה' חננו לך קוינו. סליחה בקווי, (תהלים קל): כי עמך הסליחה. מה כתיב בתריה? קויתי ה', לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסובר בו, שגאולה מגעת בימיו, כיון שראה שמת, מיד אמר: לישועתך קויתי ה':