וַיַּגִּ֣דוּ לְיוֹתָ֗ם וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַֽיַּעֲמֹד֙ בְּרֹ֣אשׁ הַר־גְּרִזִ֔ים וַיִּשָּׂ֥א קוֹל֖וֹ וַיִּקְרָ֑א וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְע֤וּ אֵלַי֙ בַּעֲלֵ֣י שְׁכֶ֔ם וְיִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם אֱלֹהִֽים׃
אוצר מדרשים
כ״ו) ממשל, כיצד? הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך ויאמרו לזית וגו׳ לתאנה וגו׳ (שופטים ט׳:ז׳-ח׳), וכי העצים מבקשים מלך? אלא ישראל הוא שאמרו לעתניאל בן קנז ולדבורה ולגדעון שינהגו שררה על ישראל, ולא קבלו. כיוצא בו החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר תנה את בתך לבני לאשה (מלכים ב י״ד:ט׳) וכי מה נשואין יש בחוח ובארזים, אלא כנגד שכם ויעקב אבינו. וכן אתה מוצא בנביאים וכתובים שדברו משלים. במה דברים אמורים בדברי קבלה (נביאים וכתובים) אבל בדברי תורה ומצוה אי אתה יכול לדורשן מלשון משל חוץ משלשה דברים שר׳ ישמעאל דורשן בלשון משל והלכה כדבריו בשנים: אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו (שמות כ״א:י״ט) על בוריו, שאם אתה אומר על מקלו חולה הוא, אלא מלמד שקרא הכתוב משענת "גופו" כאלו נשען על מקלו. כיוצא בו אם זרחה עליו השמש (שם כ״ב) וכי השמש לו לבדו זרחה? אלא מה השמש שלום בעולם אף הגנב אם ידוע שלא בקש רק שלום הרי בעה״ב חייב עליו בדמיו. באלו שנים הלכה כר״י, והשלישי ופרשו השמלה (דברים כ״ב:י״ז) מחוורים הדברים כשמלה.
תנחומא בובר
וישלח אלהים רוח רעה (שם שם כג), ולבסוף כתיב ותבא אליהם קללת יותם בן ירובעל (שם שם נז), מה כתיב שם ויגידו ליותם [וילך ויעמד בראש הר גרזים] (שם שם ז), ולמה עמד על ראש הר גריזים לקלל, ולא ניתנו הקללות אלא בהר עיבל, אלא כך אמר יותם, הכותים עתידים לומר הר גריזים שלנו הוא, ששם ניתנו הברכות, ואינן יודעים ששם נותנין הקללות, היאך הוא הדבר, אלא אותן שהיו עומדין בהר עיבל ומקללין, למי היו מקללין, לא לאלו שועמדין כנגדן, ואלו שמברכין, למי היו מברכין לא לאלו שכנגדן, נמצאו הקללות באות על הר גריזים, והברכות על הר עיבל, לפיכך אמר יותם איני עומד ומקלל את אחי ואת אנשי שכם אלא על הר גריזים, התחיל אומר הלוך הלכו העצים (שם שם ח), אמר ר' מישא משל הם הדברים מה שאמר יותם, כיצד, הלוך הלכו העצים אלו ישראל, ויאמרו לזית (שם), זה עתניאל בן קנז, שהוא משבטו של יהודה, שנאמר זית רענן (ירמיה יב טז), ומה אמר להם עתניאל, החדלתי את דשני (שופטים ט ט), שמן זית זך, הלכו אצל דבורה ויאמרו [העצים] לתאנה (שם שם י) זו דבורה, אמרה להן החדלתי את מתקי (שם שם יא), ותשר דבורה (שם ה א), ויאמרו העצים לגפן (שם ט יב), אמר להם החדלתי את תירושי (שם שם יג), לגפן זה ברק וגדעון, משול בנו גם אתה (שם ח כב), אמר להן לא אמשול (שם שם כג), כיון שראו כך, ויאמרו כל העצים אל האטד (שם ט יד), זה אבימלך, כשם שהאטד הזה מלא קוצים, כך אבימלך מלא מעשים רעים, כיון שאמרו לו למלוך מה אמר להן וזכרתם כי עצמכם [ובשרכם אני] (שם שם ב), ורוח הקדש צווחת רבים מבקשים פני מושל (משלי כט כה), מה אמר להן, באו חסו בצלי (שופטים ט טו). לא טוב לכם להמליך לי לעצמי ולא לשבעים איש, מיד וישימו [העם] אותו עליהם (שם יא יא). אמר להם יותם אם באמת (שם שם ט טז), וכתיב ותבא אליהם קללת יותם (שם שם נז), אימתי וישלח אלהים רוח רעה (שם שם כג), אשריהם הצדיקים שבכל מקום שהן הולכין הקב"ה משמרן, והם מנוכרין בין האומות שנאמר ונודע בגוים זרעם (ישעיה סא ט).