וַיֵּ֤לֶךְ יִפְתָּח֙ עִם־זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד וַיָּשִׂ֨ימוּ הָעָ֥ם אוֹת֛וֹ עֲלֵיהֶ֖ם לְרֹ֣אשׁ וּלְקָצִ֑ין וַיְדַבֵּ֨ר יִפְתָּ֧ח אֶת־כָּל־דְּבָרָ֛יו לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה בַּמִּצְפָּֽה׃ (פ)
תנחומא בובר
וישלח אלהים רוח רעה (שם שם כג), ולבסוף כתיב ותבא אליהם קללת יותם בן ירובעל (שם שם נז), מה כתיב שם ויגידו ליותם [וילך ויעמד בראש הר גרזים] (שם שם ז), ולמה עמד על ראש הר גריזים לקלל, ולא ניתנו הקללות אלא בהר עיבל, אלא כך אמר יותם, הכותים עתידים לומר הר גריזים שלנו הוא, ששם ניתנו הברכות, ואינן יודעים ששם נותנין הקללות, היאך הוא הדבר, אלא אותן שהיו עומדין בהר עיבל ומקללין, למי היו מקללין, לא לאלו שועמדין כנגדן, ואלו שמברכין, למי היו מברכין לא לאלו שכנגדן, נמצאו הקללות באות על הר גריזים, והברכות על הר עיבל, לפיכך אמר יותם איני עומד ומקלל את אחי ואת אנשי שכם אלא על הר גריזים, התחיל אומר הלוך הלכו העצים (שם שם ח), אמר ר' מישא משל הם הדברים מה שאמר יותם, כיצד, הלוך הלכו העצים אלו ישראל, ויאמרו לזית (שם), זה עתניאל בן קנז, שהוא משבטו של יהודה, שנאמר זית רענן (ירמיה יב טז), ומה אמר להם עתניאל, החדלתי את דשני (שופטים ט ט), שמן זית זך, הלכו אצל דבורה ויאמרו [העצים] לתאנה (שם שם י) זו דבורה, אמרה להן החדלתי את מתקי (שם שם יא), ותשר דבורה (שם ה א), ויאמרו העצים לגפן (שם ט יב), אמר להם החדלתי את תירושי (שם שם יג), לגפן זה ברק וגדעון, משול בנו גם אתה (שם ח כב), אמר להן לא אמשול (שם שם כג), כיון שראו כך, ויאמרו כל העצים אל האטד (שם ט יד), זה אבימלך, כשם שהאטד הזה מלא קוצים, כך אבימלך מלא מעשים רעים, כיון שאמרו לו למלוך מה אמר להן וזכרתם כי עצמכם [ובשרכם אני] (שם שם ב), ורוח הקדש צווחת רבים מבקשים פני מושל (משלי כט כה), מה אמר להן, באו חסו בצלי (שופטים ט טו). לא טוב לכם להמליך לי לעצמי ולא לשבעים איש, מיד וישימו [העם] אותו עליהם (שם יא יא). אמר להם יותם אם באמת (שם שם ט טז), וכתיב ותבא אליהם קללת יותם (שם שם נז), אימתי וישלח אלהים רוח רעה (שם שם כג), אשריהם הצדיקים שבכל מקום שהן הולכין הקב"ה משמרן, והם מנוכרין בין האומות שנאמר ונודע בגוים זרעם (ישעיה סא ט).
ספרי במדבר
ויהי העם כמתאוננים. אין ויהי אלא שהיה להם דבר מתחילה. מלמד שהיו מקולקלים, וחזרו לקלקולם הראשון. ויהי העם. אין העם אלא הרשעים, שנאמר שמות יז מה אעשה לעם הזה, (במדבר יד) עד אנה ינאצוני העם הזה, (ירמיה יג) העם הזה העם המאנים לשמוע. וכשהוא קוראן "עמי" – אין עמי אלא כשרים, שנאמר שמות ז שלח עמי ויעבדני, (מיכה ו) עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי, (מיכה ו) עמי זכור נא: כמתאוננים. אין מתאוננים אלא מתרעמים, מבקשים עלילה לפרוש מאחרי המקום; שכן הוא אומר ביורם בן אחאב מלכים ב ה דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי. וכן הוא אומר בשמשון (שופטים יד) כי תואנה הוא מבקש מפלשתים. רבי אליעזר אומר: אין כמתאוננים אלא כמתלהמים. וכן הוא אומר (משלי כו) דברי נרגן כמתהלמים. וכן הוא אומר (דברים א) ותרגנו באהליכם. מהו כמתלהמים? סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסם, שנאמר (משלי כו) והם ירדו חדרי בטן. ר' יהודה אומר: אין כמתלהמים אלא כמדוים את עצמם, שנאמר (דברים כו) לא אכלתי באוני ממנו. רבי אומר: כמתאוננים רע – אין לי אלא עבודה זרה, שנאמר [[דברים לא] כי תעשו הרע בעיני ה': באזני ה'. מלמד שהיו ישראל מתכוונים להשמיע את המקום. היה רבי שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקלל את המלך, היה המלך עובר. אמרו לו: שתוק, שלא ישמע המלך. אמר להם מי אמר לכם? שלא היתה כוונתי כי אם להשמיעו! אף ישראל מתכוונים להשמיעו למקום! וישמע ה'. שמע המקום ונתמלא עליהם חימה: ותבער בם אש ה'. ירדה אש מן השמים והיתה קופלת בהם מתחתיה, עד שלא עמדו, לא בין החיים למתים ולא בין המתים לחיים. אבל אי אתה יודע במי נגעה האש תחילה, והרי הוא אומר "ותאכל בקצה המחנה", יש אומרים אלו הגרים הנתונים בקצה המחנה. ר' שמעון בן מנסיא אומר: ותאכל בקצה המחנה – במוקצים שבהם, בגדולים שבהם, וכן הוא אומר (שופטים יא) וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין.