שופטים יא:כה מדרש: מדרש לקח טוב

וְעַתָּ֗ה הֲט֥וֹב טוֹב֙ אַתָּ֔ה מִבָּלָ֥ק בֶּן־צִפּ֖וֹר מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב הֲר֥וֹב רָב֙ עִם־יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־נִלְחֹ֥ם נִלְחַ֖ם בָּֽם׃

מדרש לקח טוב

פס'. וישב ישראל בשטים. בלק וכל בני פלטורין שלו לקחו עצה אמרו אין לנו מה לעשות אלא עצתו של בלעם. בלעם @?![א]@?? בלעם בעצתו. בלק שבא ללוק דמן של ישראל. כתוב אחד אומר (יהושע כד) וילחם עם ישראל. וכתוב אחד אומר (שופטים יא) ואם נלחם נלחם בם. אלא שבא ללחם ולא נלחש. מיד הלכו והפקידו את בנותיהם ככל דברי רבותינו שאמר בענין הזכור למעלה לכך נאמר וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ואומר (במדבר ל״א:ט״ז) הן הנה היו לבני ישראל וגומר. והלא ממדין הביאום אלא מלמד שמדין ומואב היו בזו העצה שנתן בלעם כדי להכשיל את ישראל שכיון שראו ישראל שלא היה כח לבלעם לקללם מיד נתגאלו בעריות ונפלו מהם עשרים וארבעה אלף. בשטים. שנתעסקו בדבר של שטות. וכן הוא אומר (משלי י) נואף אשה חסר לב וגו'. ד״א וישב ישראל בשטים. בכל מקום שנאמר ישיבה אינה אלא לשון צרה. בקין נאמר (בראשית ד) ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד. (שם לז) וישב יעקב. נמכר יוסף. (שם) וישבו לאכל לחם. וימסרו את יוסף. (שמות ל״ב:ו׳) וישב העם לאכל ושתה וגומר. וישב ישראל בשטים. ויהיו המתים. ויחל העם לזנות אל בנות מואב. נעשו חולין מקדושתן. אל בנות מואב. כי שטים בעבר הירדן מערבות מואב. כי מדבר ישימון הוא למערב ארץ מואב סמוך לירדן כדרך יום:
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש לקח טוב

פס'. ואשד הנחלים. ואשד הוא לשון שפך. הנחלים מקום מדרון כמו (דברים ג) אשדות הפסגה. ומשם היו באים עד הבאר. והיו ישראל אומרים שירה עליהם כדרך שאמר משה ובני ישראל שירה על הים וראיה לדבריהם כי אלו המסעות לא נזכרו בפרשת אלה מסעי לא בארה ולא נחליאל ולא מתנה ולא במות לפיכך דרשום חכמי ישראל למדרש נאה. וכן אמר דוד (תהילים קל״ו:ד׳) לעושה נפלאות גדולות לבדו. לפי שאין בעל הנס מכיר בנסו. ד״א על כן יאמר בספר מלחמות ה'. בספר. זה ספר התורה. מלחמות ה'. שנעשו במצרים. את והב. אתא ויהב. בא ונתן אותות ומופתים. בסופה. בים סוף. וראו את שונאיהם מתים בים סוף. וכן אמר דוד (שם עח) אשר שם במצרים אותותיו וגו'. ואת הנחלים ארנון. זה מלחמת האמורי. ד״א על כן יאמר בספר מלחמות ה'. כיון שהגיעו ישראל עד נחלי ארנון אשר במדבר היוצא מגבול האמורי מיד שמחו. אמרו אע״פ שאמר לנו הקב״ה שלא להתגרות במואב הותרנו ליקח את הארץ מיד האמרי וכן אמרו רבותינו עמון ומואב טהרו בסיחון ובעוג. כיצד לפי שאמר הקב״ה למשה (דברים ב׳:י״ט) וקרבת מול בני עמון אל תצורם ואל תתגר בם. אבל כיון שבא סיחון ולקח את חשבון ממואב הותרה ארצם לישראל לכבשה. ומנין שכבשה סיחון דכתיב כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי. (פירוש) ויקח את כל ארצו מידו. כלומר כל ארצו של סיחון היא שלקחה ממואב. גם שמצאנו למואב היתה ארץ הוא ממה שלקה סיחון. אלא את כל ארצו מוסב לסיחון. שמידו של מואב לקחה. עד ארנון כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי. וכן הוא אופר ביפתח כששלח אל מלך בני עמון (שופטים י״א:כ״ה) הטוב טוב אתה מבלק בן צפור הרוב רב עם ישראל אם נלחום נלחם בם. לפי שישראל לא לקחו מיד מואב ועמון כלום אלא מסיחון ועוג. סיחון כמו שאמרנו (עז) עוג דכתיב (דברים ג׳:י״א) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים וגו'. לכך נאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה' כלומר שהיו מספרים זה לזה. מלחמות ה' שעשה ושעתיד לעשות. את והב. את יהב. יו״ד וא״ו משתמשין כמו (בראשית לו) שפו ואונם. (דה״א א) שפי ואונם. היו אומרין אותן בסופה בזריזות כמו (ישעיה כט) סופה וסערה באדם שאמר להכירו מי יתן שהייתי במקום פלוני מרוב שידול. ואת הנחלים ארנון. ואכבוש נחלי ארנון מיד האמורי. ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער וגו'. לימד על כל אלו שנכבשו לפני ישראל שכבר הותרו להם מחמת סיחון ועוג:
שאל רבBookmarkShareCopy