בְּשֶׁ֣בֶת יִ֠שְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּ֨וֹן וּבִבְנוֹתֶ֜יהָ וּבְעַרְע֣וֹר וּבִבְנוֹתֶ֗יהָ וּבְכָל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ עַל־יְדֵ֣י אַרְנ֔וֹן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ לֹֽא־הִצַּלְתֶּ֖ם בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃
אסתר רבה
כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵין לָהֶם יְשִׁיבָה, אֲתִיבוּן וְהָכְתִיב כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ, אָמַר לָהֶם בְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ, יְשִׁיבָה שֶׁאֵינָה יְשִׁיבָה, אֲבָל יְשִׁיבָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל יְשִׁיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים יא, כו): בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ.
סדר עולם רבה
יהושע פרנס את ישראל עשרים ושמנה שנה, ויהי אחרי הדברים האלה וימת יהושע בן נון וגו', ויקברו אותו וגו' (יהושע כ״ד:כ״ט), בו בפרק מת אלעזר, שנאמר ואלעזר בן אהרן מת וגו' (שם כד לג), ויעבד ישראל את ה' וגו' אשר האריכו ימים (שם כד לא), ימים האריכו ולא שנים, ואחריו עתניאל בן קנז ארבעים שנה, צא מהן שני שעבוד של כושן רשעתים שמנה שנים, בימי כושן רשעתים, היה פסלו של מיכה, שנאמר ויקימו להם בני דן את הפסל וגו' (שופטים יח ל), ובימיו היתה פילגש בגבעה, ויקם וילך ויבא עד נכח וגו', ויאמר אליו אדניו וגו' (שם יט), ואחריו אהוד בן גרא שמנים שנה, יצא מהם שני שעבוד עגלון מלך מואב שמנה עשרה שנה, בימיו היה שמגר בן ענת, בסוף ימיו, אותו הפרק בימי עגלון היה ויהי בימי שפט השפטים וגו', ושם האיש אלימלך וגו', וימת אלימלך וגו' (רות א׳:א׳), ואומר אל בנתי וגו' (שם א יג), ואומר בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם (שופטים ב טו). נחשון בן עמינדב מת בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים. שלמון היה מבאי הארץ, ומת אחר יהושע, וגם כל הדור ההוא, ואלימלך אחיו של שלמון היה, אחריו דבורה וברק בן אבינעם ארבעים שנה, צא מהן שני שעבוד ליבין וסיסרא כ' שנים, ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה' (וימכרם) [ויתנם] ה' ביד מדין שבע שנים (שם ו א), וארבעים שנה של גדעון ושבע שני מדין לא עלו מתוכן, וישר אבימלך על ישראל וגו' (שם ט כב), ויקם אחרי אבימלך וגו', וישפט את ישראל עשרים ושלש שנה (שם י), אחריו יאיר הגלעדי שתים ועשרים שנה, צא מהן שנה אחת שעלתה לזה ולזה, ויסיפו בני ישראל וגו', ויחר אף ה' בישראל וימכרם ביד פלשתים וביד בני עמון, וירעצו וירצצו את [בני] ישראל וגו' שמנה עשרה שנה (שם), עד השנה השנית ליפתח, ובשנה השנית ליפתח אמר למלך בני עמון, בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובערעור ובבנותיה ובכל הערים וגו' שלש מאות שנה ומדוע לא הצלתם בעת ההיא (שם יא כו), עשה יפתח ו' שנים, אבצן מבית לחם ז' שנים, צא מהן שנה אחת שעלתה לזה ולזה, (ויעשו) [ויסיפו] בני ישראל [לעשות] הרע בעיני ה' (וימכרם) [ויתנם ה'] ביד פלשתים ארבעים שנה (שם יג א), עשרים שנה בימי יפתח, ועשרים בימי שמשון:
סדר עולם רבה
והימים אשר מלך דוד על ישראל וגו' (מלכים א ב יא), ואומר ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית וגו' (שם ו א), ובשנה השנית ליפתח, אמר למלך בני עמון בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה וגו' שלש מאות שנה וגו' (שופטים יא כו), ומן השנה השנית ליפתח ועד שנבנה הבית מאה וארבעים שנה, וארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, הרי ארבע מאות ושמונים שנה. בחצי היובל נבנה הבית, בשנה הרביעית בשבוע, וכן לשלמה, שנאמר בשנה הרבעית יסד בית ה' בירח זו. ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני וגו' (מלכים א ו׳:ל״ז-ל״ח), ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה (שם ז א), אז יקהל שלמה את זקני ישראל וגו', ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל (שם ח), מלמד שאין השכינה שורה אלא בהקהל, וכן הוא אומר וירא כל העם וירנו וגו' (ויקרא ט כד), ואומר ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' (שם ט ה), ובמתן תורה הוא אומר כי ביום השלשי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני (שמות יט יא), ובבית העולמים הוא אומר וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה וגו', וכל בני ישראל ראים ברדת וגו' (דברי הימים ב ז׳:א׳), ועל אותה שעה הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון וגו' ביום חתנתו (שיר השירים ג יא), ביום ח' שלאחר שבעת ימי המלואים, וביום שמחת לבו (שם) ביום גמר בית העולמים. ויאהב שלמה את ה' ללכת בחקות דוד (מלכים א ג ג) ארבע שנים עד שלא התחיל לבנות את הבית, אבל משהתחיל לבנות את הבית, ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד (שם ג א), באותו הפרק והדד שמע במצרים וגו', ויהי שטן וגו' (שם יא), ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים וגו', ומוצא הסוסים וגו', ותעלה ותצא וגו' (שם י), והמלך שלמה אהב וגו' (שם יא א), שתמצא לומר כי על אפי ועל חמתי וגו' (ירמיה לב לא), אבל לעת זקנת שלמה סמוך למיתתו שרתה עליו רוח הקדש, ואמר שלשה ספרים הללו, משלי, שיר השירים, קהלת. אחיה אמר לירבעם והיה אם תשמע וגו' (מלכים א יא לח), ומה בנה, לדוד נתן לו מלכות שלשים ושש שנה על ישראל, לו ל"ג ולבנו ג', ואילו זכה ירבעם בן נבט, היתה מלכות ישראל מסתיימת בידו, לו ל"ג ולבנו ג', וכן הוא אומר ואענה את זרע דוד (שם יא לט), מה תלמוד לומר למען זאת (שם), אלא כנגד ל"ו שנה שנתחתן שלמה בפרעה מלך מצרים, ומה תלמוד לומר אך לא כל הימים (שם), כבר גלוי לפניו שאסא עומד לקלקל: