יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃
מדרש אגדה
ד"א ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב ברכו ה' מלאכיו וגו' (תהלים קג כ), אשריהם הצדיקים שהם יתר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת אינם יכולים לשמוע בקול דברו, אלא עומדים (ומתריעין) [ומרתחין] ונבהלים, והצדיקים אינם כן, הלא תראה בשעה שעמדו על הר סיני לקבל התורה, ידע הקב"ה שאין יכולין לשמוע בקולו, בא משה והעמידן לפני הר סיני, שנאמר ויצא משה את העם, אמרו למשה ראית אותו, אמר להן הין, הרי נותן לי את התורה על הר סיני, אמרו לו מבקשים אנו לשמוע קולו, שנאמר ישקני מנשיקות פיהו (שה"ש א' ב'), כיון שאמרו כך, מיד נגלה עליהם הקב"ה, ואמר אנכי ה' אלהיך (שמות כ' ב'), הדיבור הראשון. וכיון ששמעו קולו מתו כולם, שנאמר נפשי יצאה בדברו וגו' (שה"ש ה' ו'), והיו כולם מתים נכנסה תורה לפני הקב"ה ובקשה עליהם רחמים והחזיר להם את נפשותיהם, שנא' תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהלים י"ט ח'), התחילו אומרים למשה אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' עוד ומתנו [וגו'] קרב אתה ושמע (דברים ה' כ"ב כ"ד), לפיכך כיון שעמד המשכן לא קרא אלא למשה שהוא יכול לעמוד, ואחרים לא היו שומעין את הקול, מלמד שעשה הקב"ה דרך כדי שיבא הקול למשה, שנאמר ודרך לחזיז קולות (איוב כ"ח כ"ו), שעשה הקב"ה דרך לקול שהיה הולך אצל משה, שנאמר ויקרא אל משה וידבר אליו:
מדרש לקח טוב
ישקני מנשיקות פיהו. יש בפסוק הזה זכירת מתן תורה. יום שדבר הקב"ה עם אבותינו בחורב כענין שנ' מן השמים השמיעך את קולו. ואו' הנה אנכי בא אליך בעב הענן. ואו' קול דברים אתם שומעים. והוציאו בלשון בקשה שכנסת ישראל מבקשת רחמים ואומ' ישקני מנשיקות פיהו על שראה שלמה ארך הגלות וראה שישראל ישבו ימים בלא נביא ובלא כהן מורה ובלא תורה שהתורה נתחלקה לכמה פנים מפני חסרון החכמה שנעדרה מבני אדם וישראל מבקשים רחמים ואו' רבונו של עולם כמה שהוצאת את אבותינו ממצרים ונתת להם התורה וקרבתנו לעבודתיך כן עוד יהי רצון שישקני הקב"ה מנשיקות פיהו. מלשון נשקו בר. והוא נשיקות התורה שיגלה הקב"ה משיחו וישלח את אליהו להיות מורה צדק וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. ולשון מלשון משמע לשון נשיקה ממש. ומרוב אהבת הקב"ה לישראל זכר בנשיקה הזו פיהו לפי שדרך מלכי מזרח מלכי דרום להיות נושקים על היד אבל כאן מנשיקות פיהו. ופירושו על התורה שלמדני דעת שנ' ונתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה. ואו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ואו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו ואת משפטי תשמרו ועשיתם. וגם משמע ישקני לשון זי"ן שהתורה נמשלת ככלי זי"ן כענין שנ' רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. זו התורה שמזכה את האדם בעולם הזה ובעולם הבא. אבא מרי ז"ל פיר' ישקני יטהרני מלשון כמשק גבים. וכן בתלמוד אמרו רז"ל משיקין את המים בכלי אבן לטהרם ופירושו גם על התורה שמטהרת את לומדיה מכל אשמה ועון. ולאחר שאמרו ישראל זה לזה ישקני מנשיקת פיהו בדרך שעשה לאבותינו במצרים חוזרין ואו' כלפי שכינה כי טובים דודיך מיין.
שיר השירים רבה
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, הֵיכָן נֶאֶמְרָה, רַבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא אָמַר בַּיָּם נֶאֶמְרָה, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שיר השירים א, ט): לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה. רַבִּי יוּדָא בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר בְּסִינַי נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁיר הַשִּׁירִים, שִׁיר שֶׁאָמְרוּ אוֹתוֹ הַשִּׁירִים הַשּׁוֹרְרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, כו): קִדְמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים. תָּנֵי מִשּׁוּם רַבִּי נָתָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹד גְּדֻלָּתוֹ אֲמָרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה, לַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֲמָרוּהוּ, שִׁיר הַשִּׁירִים, שִׁיר שֶׁאֲמָרוּהוּ שָׁרִים שֶׁל מַעֲלָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּסִינַי נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשָּׁקֵנִי מִנְשִׁיקוֹת פִּיהוּ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֶאֶמְרָה, וּמַיְתֵי לָהּ מִן הֲדָא קְרָיָא (שיר השירים ד, טז): עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן. עוּרִי צָפוֹן, זוֹ הָעוֹלָה הַנִשְׁחֶטֶת בַּצָּפוֹן. וּבוֹאִי תֵימָן, אֵלּוּ שְׁלָמִים שֶׁנִּשְׁחָטִין בַּדָּרוֹם. הָפִיחִי גַנִּי, זֶה אֹהֶל מוֹעֵד. יִזְּלוּ בְשָׂמָיו, זֶה קְטֹרֶת הַסַּמִּים. יָבֹא דּוֹדִי לְגַנּוֹ, זוֹ הַשְּׁכִינָה. וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת. רַבָּנִין אָמְרִין בְּבֵית עוֹלָמִים, וּמַיְתִין לָהּ רַבָּנִין אַף אִינוּן מֵהַאי קְרָא; עוּרִי צָפוֹן, זוֹ הָעוֹלָה הַנִּשְׁחֶטֶת בַּצָּפוֹן. וּבוֹאִי תֵימָן, הַשְּׁלָמִים שֶׁנִּשְׁחָטִים בַּדָּרוֹם. הָפִיחִי גַנִּי, זֶה בֵּית הָעוֹלָמִים, יִזְּלוּ בְשָׂמָיו, זוֹ קְטֹרֶת הַסַמִּים. יָבֹא דוֹדִי, זוֹ הַשְּׁכִינָה. וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת. וְרַבָּנִין אָמְרֵי כֻּלְּהוֹן חֳרֵי, כֻּלָּהּ בְּבֵית הָעוֹלָמִים נֶאֶמְרָה אָמַר רַבִּי אַחָא אַפִּרְיוֹן וּדְבַתְרֵיהּ, וְרַבָּנִין עָבְדִין יַתְהוֹן פְּתִיחָה (במדבר ז, א): לְוַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא דְּאָמַר בַּיָּם נֶאֶמְרָה, יַשְׁרֵי עָלֵינוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירוֹת הַרְבֵּה. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֲמָרוּהוּ, יִתֵּן לָנוּ מִנְּשִׁיקוֹת שֶׁנָּשַׁק לְבָנָיו. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֶאֶמְרָה, יוֹרִיד לָנוּ הָאֵשׁ וִיקַבֵּל קָרְבְּנוֹתָיו. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר בְּסִינַי נֶאֶמְרָה, יוֹצִיא לָנוּ נְשִׁיקוֹת מִתּוֹךְ פִּיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ.