שיר השירים א:ד מדרש: עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), ויקרא רבה ומדרש לקח טוב

מָשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ נַזְכִּ֤ירָה דֹדֶ֙יךָ֙ מִיַּ֔יִן מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ׃ (ס)

עין יעקב

יד אַשְׁכְּחֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה, דְּתָלִי וְקָאִי אַעִיבְּרָא דְּדָשָׁא, וְקָא בָּכֵי. אָמַר לֵיהּ: שִׁינְנָא, אַמַאי קָא בָּכִית? אָמַר לֵיהּ: מִי זוּטַר מַאי דִּכְתִיב בְּהוּ בְּרַבָּנָן: (ישעיהו ל״ג:י״ח) "אַיֵּה סֹפֵר? אַיֵּה שֹׁקֵל? אַיֵּה סֹפֵר אֶת הַמִּגְדָּלִים"? 'אַיֵּה סוֹפֵר', שֶׁהָיוּ סוֹפְרִים לְכָל אוֹתִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. 'אַיֵּה שׁוֹקֵל', שֶׁהָיוּ שׁוֹקְלִים כָּל קַלִּים וַחֲמוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה. 'אַיֵּה סוֹפֵר אֶת הַמִּגְדָּלִים', שֶׁהָיוּ שׁוֹנִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת בְּמִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר. וְאָמַר רַב אַמִי: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת בַּעְיֵי בָּעוּ דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל בְּמִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, וּתְנָן: שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אַנָן מַה תִּיהֲוֵי עֲלָן? אָמַר לֵיהּ: שִׁינְנָא, טִינָא הָיְתָה בְּלִבָּם! אַחֵר, מַאי? זֶמֶר יְוָנִי לֹא פָּסַק מִפּוּמֵיהּ. אָמְרוּ עָלָיו עַל אַחֵר: שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹמֵד מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, הַרְבֵּה סִפְרֵי מִינִין נוֹשְׁרִין לוֹ מֵחֵיקוֹ. שָׁאַל נִימוּס הַגַּרְדִי אֶת רַבִּי מֵאִיר: כָּל עֲמָר דְּנָחִית לְיוֹרָה, סָלִיק? אָמַר לֵיהּ: כָּל מַאן דַּהֲוָה נָקִי אַגַּב אִמֵּיהּ, סָלִיק, כָּל דְּלָא הֲוָה נָקִי אַגַּב אִמֵּיהּ, לָא סָלִיק. רַבִּי עֲקִיבָא עָלָה בְּשָׁלוֹם וְיָרַד בְּשָׁלוֹם, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: (שיר השירים א׳:ד׳) "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה". וְאַף רַבִּי עֲקִיבָא, בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדָחֲפוֹ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: (בני) הַנִּיחוּ לוֹ לְזָקֵן זֶה, שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְבוֹדִי. מַאי דָּרַשׁ?
שאל רבBookmarkShareCopy

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

רבי עקיבא עלה בשלום וירד בשלום ועליו הכתוב אומר (שה״ש א ד) משכני אחריך נרוצה. ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדחפו אמר להם הקב״ה הניחו לו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי (דף טז) מאי דרש אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן (דברים לג ב) ואתה מרבבות קודש אות הוא ברבבה שלו רבי אבהו אמר (שה״ש ה י) דגול מרבבה דוגמא הוא ברבבה שלו וריש לקיש אמר מהכא (ישעיה מז ב) ה׳ צבאות שמו אות הוא בצבא שלו ורבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מהכא (מ״א יט יא) לא ברוח ה׳ ואחר הרוח רעש לא ברעש ה׳ ואחר הרעש אש לא באש ה׳ ואחר האש קול דממה דקה:
שאל רבBookmarkShareCopy

ויקרא רבה

וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן (ויקרא ב, ב), תָּנֵי רַבִּי חִיָּא וַאֲפִלּוּ רִבּוֹת, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (משלי יד, כח): בְּרָב עָם הַדְּרַת מֶלֶךְ. (ויקרא ב, ב): וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, מִסַּלְתָּהּ וְלֹא כָּל סָלְתָּהּ, מִשַּׁמְנָהּ וְלֹא כָּל שַׁמְנָהּ, הֲרֵי שֶׁהֵבִיא מִנְחָתוֹ מִגּוֹלָה מֵאַסְפַּמְיָא וְרָאָה אֶת הַכֹּהֵן שֶׁהִקְמִיץ וְאָכַל אֶת הַשְּׁאָר, אָמַר אוֹי לִי, כָּל הַצַּעַר הַזֶּה שֶׁנִּצְטַעַרְתִּי בִּשְׁבִיל זֶה, וְהַכֹּל מְפַיְּסִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ וּמָה אִם זֶה שֶׁלֹּא נִצְטַעֵר אֶלָּא שְׁנֵי פְּסִיעוֹת בֵּין הָאוּלָם לַמִּזְבֵּחַ זָכָה לֶאֱכֹל, אַתָּה שֶׁנִּצְטַעַרְתָּ כָּל הַצַּעַר הַזֶּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא (ויקרא ב, ג): וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, רַבִּי חֲנִינָא בַּר אַבָּא אֲזַל לְחַד אֲתַר אַשְׁכָּחָא הָדֵין פְּסוּקָא רֹאשׁ סִדְרָא: וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, מַה פָּתַח עֲלָהּ (תהלים יז, יד): מִמְתִים יָדְךָ ה' מִמְתִים מֵחֶלֶד. מִמְתִים יָדְךָ ה', מַה גִּבּוֹרִים הֵם אֵלּוּ שֶׁנָּטְלוּ חֶלְקָן מִתַּחַת יָדְךָ ה', וְאֵיזֶה זֶה שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי. מִמְתִים מֵחֶלֶד, אֵלּוּ שֶׁלֹּא נָטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ. חֶלְקָם בַּחַיִּים, אֵלּוּ קָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ. וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם, אֵלּוּ קָדְשֵׁי הַגְּבוּל. יִשְׂבְּעוּ בָנִים, (ויקרא ו, יא): כָּל זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכְלֶנָּה. וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם, וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, אַהֲרֹן זָכָה לְבָנִים בֵּין כְּשֵׁרִים בֵּין פְּסוּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ב, ה): בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה רוֹדֵף שָׁלוֹם בְּיִשְׂרָאֵל. (מלאכי ב, ה): וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי, שֶׁקִּבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבִרְתֵת וּבְזִיעַ. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (מלאכי ב, ה): מִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת, אָמְרוּ בְּשָׁעָה שֶׁיָּצַק משֶׁה שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן, נִרְתַּע וְנָפַל לַאֲחוֹרָיו, וְאָמַר, אוֹי לִי שֶׁמָּא מָעַלְתִּי בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. הֵשִׁיבָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרָה לוֹ (תהלים קלג, א ג): הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ וגו' כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּוֹרֵד וגו'. מַה הַטַּל אֵין בּוֹ מְעִילָה אַף הַשֶּׁמֶן אֵין בּוֹ מְעִילָה. כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יוֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן, וְכִי שְׁנֵי זְקָנִים הָיוּ לְאַהֲרֹן וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הַזָּקָן זְקַן, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה אֶת הַשֶּׁמֶן יוֹרֵד עַל זְקַן אַהֲרֹן הָיָה שָׂמֵחַ כְּאִלּוּ עַל זְקָנוֹ יָרָד. (מלאכי ב, ו): תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, שֶׁלֹּא אָסַר אֶת הַמֻּתָּר וְלֹא הִתִּיר אֶת הָאָסוּר. בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי, שֶׁלֹּא הִרְהֵר אַחַר דַּרְכֵי הַמָּקוֹם, כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִרְהֵר אָבִינוּ אַבְרָהָם. וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן, שֶׁהֵשִׁיב פּוֹשְׁעִים לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים א, ד): מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ, מַה כְּתִיב בּוֹ בַּסּוֹף (מלאכי ב, ז): כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ וגו'.
שאל רבBookmarkShareCopy