שיר השירים א:ו מדרש: מדרש שכל טוב, מדרש אגדה, מדרש לקח טוב ושיר השירים רבה

אַל־תִּרְא֙וּנִי֙ שֶׁאֲנִ֣י שְׁחַרְחֹ֔רֶת שֶׁשֱּׁזָפַ֖תְנִי הַשָּׁ֑מֶשׁ בְּנֵ֧י אִמִּ֣י נִֽחֲרוּ־בִ֗י שָׂמֻ֙נִי֙ נֹטֵרָ֣ה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לֹ֥א נָטָֽרְתִּי׃

מדרש שכל טוב

בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים. מגיד שמונין חדשים ליציאת מצרים, אין לי אלא חדשים, שנים מנין, ת"ל בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן (שמות מ יז), לאחר שנבנה בית המקדש היו מונים לבניינו, שנאמר ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה [את שני הבתים] את בית ה' (מ"א ט י), לא זכו למנות לבניינו מנו לחורבנו, שנאמר [בעשרים וחמש שנה וגו'] אחר אשר הוכתה העיר (יחזקאל מ א), זהו שאמר הכתוב שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי (שה"ש א ו), לא רצו למנות למלכי ישראל, מנו למלכי גוים, שנאמר [ביום עשרים וארבעה לחדש] בששי בשנת שתים לדריוש (חגי א טו):
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש אגדה

א"ר לוי משל למטרונה שהכניסה למלך שני הדסים ואיבדה אחת מהם, והיתה מצירה עליו, אמר לה המלך שמרי את זה כאלו ששמרת את שניהם, כך ישראל כשעמדו על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז), איבדו את נעשה, אמר להם הקב"ה שמרו את נשמע כאילו שמרתם את שניהם וכיון שלא שמעו אמר הקב"ה שמעו דבר ה'. ר' אבין ור' חייא בש"ר יונתן כתיב בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים וגו' (שה"ש א ו). אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע מי גרם לי שאהא נוטרה את הכרמים על שם שכרמי שלי לא נטרתי, מי גרם לי שאהא מפרשת שתי חלות בסוריא על שם שלא הפרשתי חלה אחת כתקונה בארץ ישראל סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא על אחת:
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש לקח טוב

אל תראוני שאני שחרחורת. אומרת כנסת ישראל לאומות העולם. אל תבזוני שאני שחרחורת מן העונות ודומה לו ושמתיך כרואי. לשון בזיון כמו ויך באניש בית שמש כי ראו בארון י"י. ומה בזיון נהגו בו שהיו קוצרין ומשתחוים. ויש או' כי כך היו או' מי שהכעיסך שהלכת עמנו ומי פייסך ואתה בא אלינו. והיא אומרת לאומות שהם או' כבר שכח אותך השם נטשך ובחר בנו. וכנסת ישראל אומרת מי להם ע"ג ומה אני שעברתי על קצת המצוות גליתי ונשתעבדתי לכם אתם שלא קיימתם אחת מן המצוות וכלם (וכולכם) פשע וחטאה אם יבא הקב"ה לפקוד עליכם מה תקומה יש בכם. וכן הוא או' ועשיתי באף ובחמה נקם על כל הגוים אשר לא שמעו. משלו רז"ל משל למה הדבר דומה לשפחה כושית שיצאת למלאת מים מן המעיין. והיתה אומרת לחברותיה למחר אדני מגרש את אשתו ונושא אותי. אמרה לה למה. אמרה להן על שבאת להסב אצלו וראה ידיה מפחומות אמרו לה פחותה ומה גברתך על שראה כעלה ידיה מפחומות הוא חפץ לגרשה את שכולך שחורה וכעורה על אחת כמה וכמה. ד"א. אל תראוני שאני שחרחורת. אומרת כנסת ישראל לאומות אעפ"י שאני נתונה תחת ידיכם בקצפו של השם אין אתם רשאין לראות כענין שנ' וקצף גדול אני קוצף על הגוים [השאננים] אשר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה. וראיה לדבר שכל המקטרג על ישראל לוקה. אין לך שהיה מחבב את ישראל יותר ממשה רבנו ועל שאמ' שמעו נא המורים נגזר עליו שלא יכנס לארץ. ישעיהו אל שאמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. כתי' ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה. גחלת לא נאמ' אלא רצפה רצץ הפה שאמ' גנאי על כלי (?) אליהו על שאמר' כי עזבו בריתך בני ישראל ואת מזבחותיך הרסו הראה לו עוגת רצפים כל זה רוץ הפה שאמ' קיטגוריא על בני. מיד אמ' לו השם ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך כביכול אי איפשר בנביאותך אוי להם לאומות העולם כמה דינם גדול על מה שעושין לישראל וכן הוא או' כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו. שחרחורת. ולא שחורה ממעי אמי ששזפתני השמש כאדם שהשמש מכה עליו והשמש רואה אותו ומשחירו ולא שזפתו עין איה. אינו דומה כיעור ממעי אמו לכיעור מקריי שהכיעור מן השמש יכול הוא לישב ימים בבית ויחזור לכמות שהיה. כך ישראל עין השמש והירח והכוכבים שהשתחוו להם הם גרמו להם הגלות כיון שיתמרקו עונותיהן מיד הם חוזרין לקדמותם. ששזפתני השמש עד שהיו משתחוים לשמש כענין שנ' אחוריהם אל היכל י"י והמה משתחוים קדמה לשמש הוא שהנביא או' כי שתים רעות עשה עמי אחת שהיא שתים אחוריהם להיכל ומשתחוים לשמש.
שאל רבBookmarkShareCopy