נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים׃
מדרש לקח טוב
נאוו לחייך בתורים. לשעבר דורשין אותי על עמידת הר סיני שהיו ישראל עומדין שורות. צוארך בחרוזים. אלו המחנות. שהיו כל אחד מכיר דגלו ושבטו. ד"א. צוארך בחרוזים אלו ע' זקנים שהיו חרוזים במרגליות הללו. ד"א. נאוו לחייך בתורים. הקב"ה אומ' לישראל מפני מה דמיתיך רעייתי לניסי מצרים לפי שהייתם עוסקין בתורה מתוך הדוחק בגלות. מהו בתורים. אלו תורות שבתורה. זאת [תורת] הבהמה והעוף. זאת תהיה תורת המצורע. זאת תורת המנחה. זאת תורת הקנאות. זאת תורת האשם. זאת תורת זבח השלמים. זאת התורה אדם כי ימות באהל. זאת תורת הנזיר. נאוו לחייך בתורים. מה הלחיים הללו לא נבראו אלא לדבור. כן לא נבראו ישראל אלא לתורה. צוארך בחרוזים. אלו התלמידים שיושבים חרוזות חרוזות לפני הרב. ובזכות התורה ישראל נוטלין מן הצרות.
שיר השירים רבה
נָאווּ לְחָיַיִךְ, מַה לְּחָיַיִם הַלָּלוּ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְדִבּוּר, כָּךְ משֶׁה וְאַהֲרֹן לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְדִבּוּר. בַּתֹּרִים, בִּשְׁתֵּי תוֹרוֹת, שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה. דָּבָר אַחֵר, בַּתֹּרִים, בְּתוֹרוֹת הַרְבֵּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא ו, ב): זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, (ויקרא ו, ז): זֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה, (ויקרא ו, יח): זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת, (ויקרא ז, א): זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם, (ויקרא ז, יא): זֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים, (במדבר יט, יד): זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל. דָּבָר אַחֵר, בַּתֹּרִים, בִּשְׁנֵי תְאָרִים, בִּשְׁנֵי אַחִים, זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁתָּאֲרָן טוֹבָה זֶה עַל זֶה, זֶה שָׂמֵחַ בִּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל זֶה, וְזֶה שָׂמֵחַ בִּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל זֶה. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס כְּתִיב (שמות ד, טו): וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לוֹ לֵאלֹהִים, לְתֻרְגְּמָן. וְאַתָּה תִּהְיֶה לוֹ לֵאלֹהִים, וְכִי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים נַעֲשָׂה משֶׁה לְאַהֲרֹן, דְּאַתְּ אֲמַרְתְּ וְאַתָּה תִּהְיֶה לוֹ לֵאלֹהִים, אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, משֶׁה כְּשֵׁם שֶׁמּוֹרָאִי עָלֶיךָ כָּךְ יִהְיֶה מוֹרָאֲךָ עַל אָחִיךָ, וְהוּא לֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא (שמות ד, כט ל): וַיֵּלֶךְ משֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים, הִקִּישׁ כְּתֵפוֹ לִכְתֵפוֹ, שֶׁעֲדַיִן הָיָה שָׂמֵחַ זֶה בִּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל זֶה, וְזֶה בִּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל זֶה, וּמִנַּיִן שֶׁהָיָה אַהֲרֹן שָׂמֵחַ בִּגְדֻלַּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, יד): וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתְךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי לֵב שֶׁשָֹּׂמַח בִּגְדֻלַּת משֶׁה אָחִיו יִלְבַּשׁ אוּרִים וְתֻמִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות כח, ל): וְנָתַתָּ אֶל חשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן. וּמִנַּיִן שֶׁהָיָה משֶׁה שָׂמֵחַ בִּגְדֻלַּת אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ב): כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן. אָמַר רַבִּי אַחָא וְכִי שְׁנֵי זְקָנִים הָיוּ לְאַהֲרֹן, דִּכְתִיב: עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהָיָה רוֹאֶה משֶׁה שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה יוֹרֵד עַל זְקָנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, הָיָה דוֹמֶה עָלָיו כְּאִלּוּ יוֹרֵד עַל זְקָנוֹ שֶׁל משֶׁה, וְהָיָה שָׂמֵחַ, לְכָךְ נֶאֱמַר: עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן.
שיר השירים רבה
צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים, אֵלּוּ שִׁבְעִים סַנְהֶדְּרִין, שֶׁהָיוּ חוֹרְזִים אַחֲרֵיהֶם בְּלוּנְיָא שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת. דָּבָר אַחֵר, נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים, אֵלּוּ סוֹפְרִים, וּמַשְׁנִים, מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת בֶּאֱמוּנָה. צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים, אֵלּוּ הַתִּינוֹקוֹת. דָּבָר אַחֵר, נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים, אֵלּוּ הָרַבָּנִין. צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים, אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים שֶׁחוֹזְרִין צַוְּארֵיהֶם לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה מִפִּיהֶם, כְּאָדָם שֶׁלֹא שָׁמַע דִּבְרֵי תוֹרָה מִיָּמָיו. דָּבָר אַחֵר, נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים, בְּשָׁעָה שֶׁמְיַלְּלִין הַהֲלָכָה אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, כְּגוֹן רַבִּי אַבָּא בַּר מִימִי וַחֲבֵרָיו. צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ חוֹרְזִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וּמִדִּבְרֵי תוֹרָה לִנְבִיאִים, וּמִנְּבִיאִים לִכְתוּבִים, וְהָאֵשׁ מִתְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתֵיהֶם וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִים כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי. וְכִי עִקַּר נְתִינָתָן מֵהַר סִינַי לֹא בָאֵשׁ הָיוּ נִתָּנִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, יא): וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם. בֶּן עַזַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ סְבִיבוֹתָיו, אֲזַלוּן וַאֲמַרוּן לְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי בֶּן עַזַּאי יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתָיו, הָלַךְ אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיִיתָ דּוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבְךָ. אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא בְּחַדְרֵי מֶרְכָּבָה הָיִיתָ עָסוּק, אָמַר לוֹ לָאו, אֶלָּא הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְחוֹרֵז בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וּמִתּוֹרָה לִנְבִיאִים, וּמִנְּבִיאִים לִכְתוּבִים, וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִים כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי, וְהָיוּ עֲרֵבִים כְּעִקַּר נְתִינָתָן, וְכֵן עִקַּר נְתִינָתָן מִסִּינַי לֹא בָאֵשׁ הָיוּ נִתָּנִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד, יא): וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ. רַבִּי אַבָּהוּ הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתָיו, אָמַר שֶׁמָּא אֵינִי חוֹרֵז בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּתִקְנָן, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי אִית דְּיָדַע לְמִחְרוֹז וְלָא יָדַע לְמִקְדַּח, וְאִית דְּיָדַע לְמִקְדַּח וְלָא יָדַע לְמִחְרוֹז, בְּרַם אֲנָא הֲוֵינָא חָרוֹזָא וַאֲנָא הֲוֵינָא קָדוֹחָא.