שיר השירים ב:ה מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, מדרש לקח טוב ושיר השירים רבה

(דף כא) בעא מיניה רב אויא סבא מרב הונא בהמה חציה של עכו״ם וחציה של ישראל מהו לשחטה ביום טוב א״ל מותר א״ל וכי מה בין זה לנדרים ונדבות א״ל עורבא פרח כי נפק א״ל רבה בריה לאו היינו רב אויא סבא דמשתבח ליה מר בגויה דגברא רבה הוא א״ל ומה אעביד ליה אני היום (שיר ב ה) סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים ובעא מינאי מלתא דבעיא טעמא:

בָּעָא מִינֵיהּ רַב אַוְיָא סָבָא מֵרַב הוּנָא: בְּהֵמָה, חֶצְיָהּ שֶׁל נָכְרִי וְחֶצְיָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מַהוּ לְשָׁחְטָהּ בְּיוֹם־טוֹב? אָמַר לֵיהּ: מֻתָּר! אָמַר לֵיהּ: וְכִי מַה בֵּין זֶה לִנְדָרִים וּנְדָבוֹת? אָמַר לֵיהּ: עוּרְבָא פָּרַח. כִּי נָפַק, אָמַר לֵיהּ רַבָּה בְּרֵיהּ: לָאו הַיְנוּ רַב אַוְיָא סָבָא, דְּמִשְׁתַּבַּח לֵיהּ מַר בְּגַוֵּיהּ, דְּגַבְרָא רַבָּה הוּא? אָמַר לֵיהּ: וּמָה אַעָבִיד לֵיהּ? אֲנִי הַיּוֹם: (שה"ש ב) "סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת, רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים", וּבָעָא מִינָאִי מִלְּתָא, דְּבָעְיָא טַעְמָא.

סמכוני באשישות. אין אשישות אלא לשון חוזק כמו לאשישי קיר חרשת תהגו אך נכאים. בראשונה כשהיו ישראל בשלוותם היו חכמי ישראל דורשין להם דברי תוכחות ודברי כבושים כדי שיכנעו לכם ולא יצאו מדברי תורה והם הם אשישות כיון שירבו הצרות ויתחילו ימי חבלי המשיח להיות דורשין חכמים בדברי נחמות כדי לחזק לב ישראל לייחודו של הקב"ה שנ' רפדוני בתפוחים כשם שהתפוחים ריחם יפה כך דברי תורה ונחמות נאים לישראל. וכן דוד או' ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי.