פָּשַׁ֙טְתִּי֙ אֶת־כֻּתָּנְתִּ֔י אֵיכָ֖כָה אֶלְבָּשֶׁ֑נָּה רָחַ֥צְתִּי אֶת־רַגְלַ֖י אֵיכָ֥כָה אֲטַנְּפֵֽם׃
מדרש לקח טוב
פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה. אמרת כנסת ישראל לפני הקב"ה פתחי פתח התשובה כדי שאגאלך והיא אומרת במה אשוב כבר פשטתי את כתנתי לבוש המלכות ולבוש הכהונה ולבוש הנבואה כל אחת ואחת [נקראת] כתונת לעצמה וכן זמן שהיה בית המקדש קיים היינו הולכין ומקריבין קרבנות והקב"ה סולח לעונות משחרב בית המקדש ונתנה ביד הגוים אין אנו יודעים במה נשוב לפתוח פתח התשובה והיא אומרת פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה לחזור לקדמותי.
שיר השירים רבה
פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִלּוּ תַּמָּה שֶׁבַּתַּמּוֹת יוֹדַעַת לִפְשֹׁט וְלִלְבּשׁ, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי, רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרֵי יוֹם שֶׁנִּזְדַּוֵּג לָהֶם נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע לְיִשְׂרָאֵל פָּשַׁט מֵהֶם שְׁנֵי לְבוּשִׁים גְּדוֹלִים, לְבוּשׁ כְּהֻנָּה וּלְבוּשׁ מַלְכוּת. רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי, מִטִּנּוּף עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, יוֹדַעַת הָיִיתִי שֶׁאָבָק שֶׁל אוֹתוֹ מָקוֹם מַשִּׁיאֵנִי לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אַף עַל פִּי כֵן דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, וְכִי מַה טִּיבוֹ שֶׁל חוֹר זֶה לִהְיוֹת מְגַדֵּל שְׁרָצִים, אֶלָּא כָּךְ אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל נִסִּים שֶׁעָשִׂיתָ לִי עַל יְדֵי כּוֹרֶשׁ, לֹא הָיָה מוּטָב לַעֲשׂוֹתָן לִי עַל יְדֵי דָנִיֵּאל, וְעַל יְדֵי אָדָם צַדִּיק, אַף עַל פִּי כֵן, מֵעַי הָמוּ עָלָיו. אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּזַר טַב אֲנָא, אַתּוּן אָמְרִין וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו, גַּם אֲנִי אָמַרְתִּי (ירמיה ד, יט): מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה. דָּבָר אַחֵר פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ, אֲפִלּוּ תַּמָּה שֶׁבַּתַּמּוֹת יוֹדַעַת לִפְשֹׁט וְלִלְבּשׁ, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה, אֶלָּא מַהוּ זֶה, לְפִי שֶׁשֵּׁנַת הָעֲצֶרֶת עֲרֵבָה, וְהַלַּיְלָה קְצָרָה, אָמַר רַבִּי יוּדָן אַף פּוּרְטַעְנָא לֹא עָקְצָה בָהֶם. רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי, מִטִּנּוּף שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, יוֹדַעַת הָיִיתִי שֶׁאָבָק שֶׁל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מַשִּׁיאֵנִי לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אַף עַל פִּי כֵן דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר. אָמַר רַבִּי אַמֵּי כְּעָנִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ צְדָקָה, אַף עַל פִּי כֵן וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו וְהוּא אָמַר לִי (ירמיה לא, יט): הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'.
מדרש לקח טוב
רחצתי את רגלי איככה אטנפם. ואם שמא יעלה בלב האומות שאבוא בדתם להתערב עמהם גם זה הלילה לי להטנף בע"ז שכבר רחצתי רגלי ממנה משחרב בית המקדש ראשון בטלה ע"ז מהם כי ישראל בין אומות העולם לא בנימוסי אומות העולם באין וגם אין בהם כח לעבוד השם כהוגן מפני האומות ומפני שחרב מקדשם ואין לעשות חוקי התורה כראוי אז"ל דרש רחצתי את רגלי אלו דברי שכינה לישראל כלומ' והלא כשעשותם העגל אמרתי כי לא אעלה בקרבך אבל עוד שכינתי ביניכם כך אתם אם פשטתם בגדיכם עוד תעדי תופייך.