שיר השירים ה:ד מדרש: דברים רבה, מדרש לקח טוב, אוצר מדרשים ומדרש תהילים

דּוֹדִ֗י שָׁלַ֤ח יָדוֹ֙ מִן־הַחֹ֔ר וּמֵעַ֖י הָמ֥וּ עָלָֽיו׃

דברים רבה

דָּבָר אַחֵר, וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, אֵין לְךָ דָּבָר גָּדוֹל מִן הַתְּשׁוּבָה, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּרוֹמִי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְגָזְרוּ סַנְקְלִיטִין שֶׁל מֶלֶךְ לוֹמַר מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם לֹא יִהְיֶה בְּכָל הָעוֹלָם יְהוּדִי, וְהָיָה סַנְקְלִיטוֹ שֶׁל מֶלֶךְ יְרֵא שָׁמַיִם, בָּא אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְגִלָּה לוֹ אֶת הַדָּבָר, וְהָיוּ רַבּוֹתֵינוּ מִצְטַעֲרִים הַרְבֵּה, אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ יְרֵא שָׁמַיִם אַל תִּצְטַעֲרוּ, מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם אֱלֹהֵיהֶן שֶׁל יְהוּדִים עוֹמֵד לָהֶם, בְּסוֹף עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה יָמִים גִּלָּה לְאִשְׁתּוֹ אֶת הַדָּבָר, אָמְרָה לוֹ וַהֲרֵי שָׁלְמוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה יָמִים, אָמַר לָהּ עוֹד חֲמִשָּׁה יָמִים, וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ צַדֶּקֶת מִמֶּנּוּ, אָמְרָה לוֹ אֵין לְךָ טַבַּעַת, מוֹץ אוֹתָה וָמוּת, וְסַנְקְלִיטִין נִטָּל עָלֶיךָ שְׁלשִׁים יָמִים אֲחֵרִים, וְהַגְזֵרָה עוֹבֶרֶת. שָׁמַע לָהּ וּמָץ אֶת טַבַּעְתּוֹ וָמֵת. שָׁמְעוּ רַבּוֹתֵינוּ וְעָלוּ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ לְהַרְאוֹת לָהּ פָּנִים, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ חֲבָל לַסְּפִינָה שֶׁהָלְכָה לָהּ וְלֹא נָתְנָה הַמֶּכֶס, כְּלוֹמַר הַצַּדִּיק הַזֶּה לֹא מָל. אָמְרָה לָהֶן אִשְׁתּוֹ יוֹדַעַת אֲנִי מָה אַתֶּם אוֹמְרִים, חַיֵּיכֶם לֹא עָבְרָה הַסְּפִינָה עַד שֶׁנָּתְנָה מֶכֶס שֶׁלָּהּ, מִיָּד נִכְנְסָה לְתוֹךְ הַקִּיטוֹן וְהוֹצִיאָה לָהֶן קוּפְסָה שֶׁהָיְתָה הַמִּילָה בְּתוֹכָהּ וּסְמַרְטוּטִים מְלֵאִים דָּם נְתוּנִים עָלֶיהָ, וְקָרְאוּ עָלָיו רַבּוֹתֵינוּ הַמִּקְרָא הַזֶּה (תהלים מז, י): נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה, מַהוּ מָגִנֵּי אֶרֶץ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם נַעֲשֵׂיתִי מָגֵן עֹז, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, א): אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, לָזֶה אֲנִי נַעֲשָׂה מָגִנִּים הַרְבֵּה, כֵּיצַד, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם (בראשית יב, ב): וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וְאַחַר כָּךְ מָל, וְזֶה לֹא הִבְטַחְתִּי אוֹתוֹ, מַהוּ מְאֹד נַעֲלָה, זֶה נִתְעַלָּה מְאֹד מֵאַבְרָהָם. דָּבָר אַחֵר, וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל פְּרַגְּרִיטָא בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מְשַׁלֵּחַ פַּדְּגוֹגוֹ אַחֲרָיו, וְאָמַר לוֹ חֲזֹר בְּךָ בְּנִי, וְהָיָה הַבֵּן מְשַׁלְּחוֹ וְאָמַר לְאָבִיו בְּאֵלּוּ הַפָּנִים אֲנִי חוֹזֵר בִּי וַאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ לְפָנֶיךָ. וְהָיָה אָבִיו מְשַׁלְּחוֹ וְאוֹמֵר לוֹ בְּנִי, יֵשׁ בֵּן מִתְבַּיֵּשׁ לַחֲזֹר אֵצֶל אָבִיו, וְאִם אַתָּה חוֹזֵר, לֹא אֵצֶל אָבִיךָ אַתָּה חוֹזֵר, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּחַ יִרְמְיָה לְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁחָטְאוּ וְאָמַר לוֹ, לֵךְ אֱמֹר לְבָנַי חִזְּרוּ בָכֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, יב): הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וגו', וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְיִרְמְיָה בְּאֵלּוּ הַפָּנִים אָנוּ חוֹזְרִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, כה): נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ וגו', וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּחַ וְאוֹמֵר לָהֶם בָּנַי אִם חוֹזְרִים אַתֶּם לֹא אֵצֶל אֲבִיכֶם אַתֶּם חוֹזְרִים, מִנַּיִן (ירמיה לא, ט): כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וגו', אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִרְמְיָהוּ לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל חַיֵּיכֶם אֵינִי כּוֹפֵר בָּכֶם, אַתֶּם אֲמַרְתֶּם לִי בְּסִינַי (שיר השירים ה, ד): וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו, אַף אֲנִי כָּךְ אוֹמֵר לָכֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, ט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם וגו'.
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש לקח טוב

דודי שלח ידו מן החור. כיון שראה הקב"ה את ישראל מתעצלין מן התשובה כאדם עצל שהוא במטה והוא מתעצל לירד ממנה מיד שלח מכתו שנ' דודי של ידו מן החור שאין השם שולח המכה ביד כח מן הפתח או מן החלון אלא מעט מן החור כדי להפחידם ולבהלם להחזירם בתשובה מגרה בהם האומות ומפחידם כדרך שעשה בימי המן ומחזירן למוטב ומעי המו עלי. הומה לבי בקרבם מפני אויב ומתנקם מפני עקת רשע כי ימיטו וגו'. כל זה עושה השם והופך לב האומות לשנוא עמו כדי שיקראו לו ויצעקו אליו שנ' בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד י"י אלהיך ושמעת בקולו. ושב י"י אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך.
שאל רבBookmarkShareCopy

אוצר מדרשים

ב׳) עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה: טעון הדחה, ושטיפה, עיטור, ועיטוף, חי, ומלא, ומחזיק רביעית, ואוחזו בשתי ידיו, ונותן עיניו בו ואינו מניחו ע״ג הקרקע, ונותנו במתנה לאשתו. מלא יין – שנאמר מלא ברכת ה׳ (דברים ל״ג:כ״ג), ומזוג (?) – שנאמר ממולח טהור (שמות ל׳ ל״ה) ותרגום מערב דכי, ואוחזו בימינו – שנאמר שויתי ה׳ לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט (תהילים ט״ז:ח׳-ט׳), ומשלחו לאנשי ביתו – שנאמר דודי שלח ידו מן החור (שיר השירים ה׳:ד׳), ושותהו בשתי פעמים (?) – שנאמר מחציתו חמשים ומאתים וגו׳ (שמות ל׳). ומדיחו – שנאמר שבע רצון וגו' (דברים ל״ג:כ״ג), מחזיק רביעית – שנאמר ונסכו רביעית ההין (במדבר כ״ח:ז׳), מה של אלהים ברביעית אף אנשים. מעוטף ומעוטר – שנאמר ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן (אסתר ח׳:ט״ו) הסמיך עטוף לעטור, ונאמר כי תעטרנו ברכות טוב. מבושם (?) – שנאמר קטורת לפני ה׳ (במדבר י״ז:ה׳).
שאל רבBookmarkShareCopy