הִשְׁבַּ֥עְתִּי אֶתְכֶ֖ם בְּנ֣וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם אִֽם־תִּמְצְאוּ֙ אֶת־דּוֹדִ֔י מַה־תַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ שֶׁחוֹלַ֥ת אַהֲבָ֖ה אָֽנִי׃
מדרש תנאים
וכן את מוצא שכנסת ישראל משבחת להקב״ה בשעה שהיא חוזרת לבקשתו במדבר מה כנסת ישראל אומרת לאומות העולם השבעתי אתכם בנות ירושלם (שה״ש ה ח) מה אומות העולם אומ' לכנסת ישראל מה דודך מדוד (שם ה ט) אלו היית כאורה וכבודה בת נאים היה הדבר כן על אחת כמה וכמה שאת נאה וכבודה בת נאים מי יראך ולא ישבחך מה כנסת ישראל אומ' לאומות העו' (שם ה י - טז) דודי נאה ומשובח ממני אם אומר לכם מקצת שבחו שמא מכירים אתם אותו דודי צח ואדום ראשו כתם פז עיניו כיונים לחיו כערוגת הבושם שוקיו עמודי שש חכו ממתקים (מנ') [מכאן] אתה אומ' כשראו אותו על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול איזה הוא אלא כולן פתחו פיהן ואמ' (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו:
מדרש לקח טוב
השבעתי אתכם בנות ירושלם. זה השבועה שישראל משביעין את הנביאים בשעת הנחמה כשיבאו לנחם את ישראל והיו אומ' להם משביעין אנו עליכם שאם תשרה עליכם רוח הקדש ותמצאו את דודי מה תגידו לו על הצרות שקבלו ישראל בין האומות. כי חולת אהבה אני חולה אני בגלות על אהבת הקב"ה שנ' אלו כבתולה חוגרת שק על בעל נעוריה.
שיר השירים רבה
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, מַה חוֹלָה זוֹ מְצַפָּה לִרְפוּאָה, כָּךְ הַדּוֹר שֶׁבְּמִצְרַיִם מְצַפֶּה לַגְאֻלָּה.