שיר השירים ח:ז מדרש: במדבר רבה, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ומדרש לקח טוב

מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת־הָֽאַהֲבָ֔ה וּנְהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ אִם־יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת־כָּל־ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַהֲבָ֔ה בּ֖וֹז יָב֥וּזוּ לֽוֹ׃ (ס)

במדבר רבה

דָּבָר אַחֵר, וְהָיָה בִּמְקוֹם וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ח, ז): מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וגו', וְאוֹמֵר (שיר השירים ח, ז): אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת וגו', אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בִּשְׁתֵּי אֲהָבוֹת הַכָּתוּב הַזֶּה מְדַבֵּר, רֹאשׁוֹ מְדַבֵּר בְּאַהֲבָתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁאִם יִתְכַּנְסוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִטֹּל אֶת הָאַהֲבָה שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין יִשְׂרָאֵל אֵינָן יְכוֹלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וְאֵין מַיִם רַבִּים אֶלָּא אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יז, יב): הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים וגו'. (שיר השירים ח, ז): וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ, אֵלּוּ הֵם הַמְלָכִים וְהַשָֹּׂרִים שֶׁלָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ח, ז): וְלָכֵן הִנֵּה ה' מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים וגו'. וְסוֹפוֹ מְדַבֵּר בְּאַהֲבָתוֹ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁאִם מִתְכַּנְסִין כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְאוֹמְרִים אָנוּ מוֹכְרִים כָּל מָמוֹנֵינוּ וְעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲפִלּוּ אַתֶּם מוֹכְרִים אֶת מָמוֹנֵיכֶם לִקְנוֹת אֶת הַתּוֹרָה בִּזָּיוֹן הוּא עֲלֵיכֶם: אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ, בְּאֵיזוֹ אַהֲבָה בְּאַהֲבָתוֹ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, צז): מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ וגו', אָמְרוּ לוֹ לָמָּה אֵין אַתְּ מְקַבְּלֵנוּ, אוֹמַר לָהֶם שֶׁאַתֶּם חוֹטְאִים, אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל אֵינָם חוֹטְאִים, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (שיר השירים ח, ח): אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וגו', אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֵׁם שֶׁהַתִּינוֹקֶת הַזּוֹ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה וְהִיא חוֹטֵאת עַל אֲבוֹתֶיהָ אֵין אֲבוֹתֶיהָ מִתְרַעֲמִין עָלֶיהָ, לָמָּה, שֶׁהִיא קְטַנָּה, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהֵם חוֹטְאִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם, תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵּן שֶׁכֵּן בִּימֵי הוֹשֵׁעַ הִכְעִיסוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיָרְאָן (הושע ב, ו): כִּי בְנֵי זְנוּנִים וגו', (הושע ב, ד): כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וגו', (הושע א, ט): קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, וְעַל שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו לְשָׁעָה וְלֹא עָשָׂה אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְהַחֲזִירָן לַמּוּטָב וְלֹא יָכוֹל לִסְבֹּל אֲפִלּוּ אַחַת אֶלָּא עַד שֶׁהָיָה בִּמְקוֹמוֹ חָזַר בּוֹ: וְהָיָה בִּמְקוֹם וגו', אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אֲנִי רִאשׁוֹן לַטּוֹבָה וְאַחֲרוֹן לָרָעָה, רִאשׁוֹן לַטּוֹבָה (הושע ב, כה): וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי אַתָּה, וְאַחַר כָּךְ: וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי, אֲבָל בָּרָעָה אֲנִי אַחֲרוֹן (הושע א, ט): כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, וְאַחַר כָּךְ (הושע א, ט): וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּלֹא דַעַת סְבוּרִים מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם, שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ הוֹוֶה לָכֶם לֶאֱלוֹהַּ, לָאו, אֶלָּא מַהוּ וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם, אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם לֹא עַמִּי, שֶׁתְּבַקְּשׁוּ לְהַפְרִישׁ מִמֶּנִּי, אֲנִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם, אֵין דַּעְתִּי מִשְׁתַּוֵּית עִמָּכֶם, אֶלָּא בְּעַל כָּרְחֲכֶם תִּהְיוּ עַמִּי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יחזקאל כ, לב): וְהָעוֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם וגו', אֶלָּא מָה אֲנִי עוֹשֶׂה לָכֶם (יחזקאל כ, לג): חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם, הָא לָמַדְתָּ חִבָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַמָּקוֹם.
שאל רבBookmarkShareCopy

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

פיסקא. ויש זכות תולה שלש שנים. זכות דמאי אי לימא זכות דתורה הא אינה מצווה ועושה היא אלא זכות דמצוה ומי מגנה כולי האי והתניא את זו דרש רבי מנחם ברבי יוסי (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור תלה הכתוב המצוה בנר ואת התורה באור לומר לך מה נר אינו מאיר אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה ומה אור מאיר לעולם אף תורה מגינה לעולם ואמר (שם כב) בהתהלכך תנחה אותך וגו׳ בהתהלכך תנחה אותך בעוה״ז בשכבך תשמור עליך זו מיתה והקיצות היא תשיחך לעוה״ב משל לאדם שהיה מהלך בדרך באישון לילה ואפלה ומתירא מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחתים ומחיה רעה ומן הלסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך נזדמנה לו אבוקה של אור ניצול מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחתים ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הלסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך כיון שעלה עמוד השחר ניצול מחיה רעה ומן הלסטים ועדיין אינו יודע באיזו דרך מהלך כיון שהגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם ד״א עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה שנאמר (שה״ש ח ז) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה אמר ר׳ יוסף מצוה בעידנא דעסיק בה מגנה ומצלה בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנה אצולי לא מצלה תורה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסק בה מגנה ומצלה. מתקיף לה רבא אלא מעתה דואג ואחיתופל מי לא עסקו בתורה אמאי לא הגינה עלייהו אלא אמר רבא תורה בעידנא דעסיק בה מגנה ומצלה בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגני אצולי לא מצלה מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגני אצולי לא מצלה רבינא אמר לעולם זכות התורה ודקאמרת אינה מצווה ועושה נהי דפקודי לא מפקדי באגרא דמקריין בנייהו ומתניין בנייהו ונטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן מי לא מפלגי בהדייהו:
שאל רבBookmarkShareCopy

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

הגיעה לפרשת דרכים מאי פרשת דרכים אמר רב חסדא זה תלמיד חכם ויום המיתה רב נחמן בר יצחק אמר זה ת״ח ויראת חטא מר זוטרא אמר זה ת״ח דסלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא דבר אחר עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה אמר רב יוסף דרשיה ר׳ מנחם בר׳ יוסף להאי קרא כסיני ואלמלא דרשוהו דואג ואחיתופל הכי לא רדפו בתר דוד דכתיב (תהלים עא יא) לאמר אלהים עזבו רדפו ותפשוהו כי אין מציל מאי דרוש (דברים כג טו) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך לא הוו ידעיה דעבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה מאי (שה״ש ח ז) בוז יבוזו לו אמר עולא לא כשמעון אחי עזריה ולא כרבי יוחנן דבי נשיאה אלא כהלל ושבנא דכי אתא רב דימי אמר הלל ושבנא אחי הוו הלל עסק בתורה שבנא עבד עסקא לסוף א״ל תא נערוב ונפלוג יצתה בת קול ואמרה (שם) אם יתן איש כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו:
שאל רבBookmarkShareCopy