וַתַּעֲלֵ֨הוּ עִמָּ֜הּ כַּאֲשֶׁ֣ר גְּמָלַ֗תּוּ בְּפָרִ֤ים שְׁלֹשָׁה֙ וְאֵיפָ֨ה אַחַ֥ת קֶ֙מַח֙ וְנֵ֣בֶל יַ֔יִן וַתְּבִאֵ֥הוּ בֵית־יְהוָ֖ה שִׁל֑וֹ וְהַנַּ֖עַר נָֽעַר׃
מדרש שמואל
ותעלהו עמה כאשר גמלתו וגו' (שמואל א' א' כ"ד). הכא את אמר ותביאהו בית ה' שילה (שם שם), ולהלן את אמר ויטוש משכן שילה (תהלים ע"ח ס'), ר' אליעזר בשם רבי יוסי ברבי חנינא בית שילה אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן, וירושלים בית אבנים מלמטן והתקרה מלמעלן, רבי זעירא בעי יכול אף הקרשים, אמר ליה רבי שמעון בן לקיש לא כן כתיב קרסיו קרשיו (שמות ל"ט ל"ג), ר' חייא בר אידי בעי יכול כגבהו של בית.
מדרש שמואל
והנער נער (שמואל א' א' כ"ד). בן שתי שנים, כדכתיב גם במעלליו יתנכר נער (משלי כ' י"א), בא שמואל ומצאן עומדין על קרבנותיהן, אמר להן מפני מה אין אתם שוחטין, אמרו לו הרי אנו ממתינין לכהן שיבא, דכתיב ושחט את בן הבקר לפני ה' (ויקרא א' ה'), אמר להן עמדו ושחטו, לא כן תנינן שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים אפילו בקדשי קדשים, כיון שבא עלי ומצאן ששחטו, אמר להן מי התיר לכם את השחיטה, אמרו לו נער אחד, אמר להן הביאוהו, הדא הוא דכתיב וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי (שם שם כ"ה), בקש לעונשו, באת אמו ונשתטחה על רגליו, הדא הוא דכתיב ותאמר בי אדני חי נפשך אדני וגו' (שם שם כ"ו), אמר לה לא אנא צליתי ואת קאים, אמר לה ימות ואנא מצלי וייתי חורן, אמרה אל הנער הזה התפללתי (שם שם כ"ז), מן דא ומן דא לא דידי ולא דידך הוא. וגם אנכי השאילתיהו לה' וגו' [הוא שאול לה'] (שם שם כ"ח), באותה שעה נצנצה בה רוח הקודש, כל ימים ששמואל קיים שאול קיים.
מדרש תהילים
ויביאם אל הר קדשו זה בית המקדש. ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם. שכינס ישראל באהליהם של שלשים ואחד מלך. ויטוש משכן שילה. כתוב אחד אומר (שמואל-א א כד) ותביאהו בית ה' שילה. וכתוב אחד אומר ויטוש משכן שילה. בית מלמטן אבנים ויריעות מלמעלן. רבי זעירא אומר קרשים היו שנאמר ויטש משכן שילה. ויתן לשבי עזו זה הארון: