שמואל א ב:ג מדרש: שמות רבה, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), מדרש תנאים ומדרש שמואל

ותתצב אחותו מרחוק - למה עמדה מרים מרחוק? אמר רבי עמרם בשם רב: לפי שהיתה מרים מתנבאת ואומרת: עתידה אמי, שתלד בן שיושיע את ישראל, כיון שנולד משה, נתמלא כל הבית אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה. אמר לה: בתי! נתקימה נבואתך, הינו דכתיב (שמות טו, כ): ותקח מרים הנביאה, אחות אהרן את התף, אחות אהרן ולא אחות משה?! אלא שאמרה נבואה זו, כשהיא אחות אהרן ועדין לא נולד משה, וכיון שהטילוהו ליאור, עמדה אמה וטפחה לה על ראשה. אמרה לה: בתי! והיכן נבואתך?! והינו דכתיב: ותתצב אחותו מרחוק וגו', לדעת מה יהא בסוף נביאותה. ורבנן אמרין: כל הפסוק הזה על שם רוח הקודש נאמר. ותתצב על שם (ש"א ג, י): ויבא ה' ויתיצב. אחותו על שם (משלי ז, ד): אמור לחכמה אחותי את. מרחוק על שם (ירמיה לא, ב): מרחוק ה' נראה לי. לדעת מה יעשה לו על שם (ש"א ב, ג): כי אל דעות ה' (וכל הענין):

דבר אחר: וירא בסבלותם ראה שאין להם מנוחה. הלך ואמר לפרעה: מי שיש לו עבד, אם אינו נח יום אחד בשבוע, הוא מת! ואלו עבדיך, אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע, הם מתים! אמר לו: לך ועשה להן כמו שתאמר. הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח. וירא איש מצרי מה ראה? אמר רבי הונא בשם בר קפרא: בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: אחד שלא שינו שמותם (כמו שכתוב בשיר השירים רבה ובויקרא רבה פרש ל"ב). ומנין שלא נחשדו על הערוה? שהרי אחת היתה ופרסמה הכתוב, שנאמר (ויקרא כד, י-יא): ושם אמו שלומית בת דברי וגו'. אמרו רבותינו זכרונם לברכה: נוגשים היו מן המצריים, ושוטרים מישראל. נוגש ממונה על עשרה שוטרים. שוטר ממונה על עשרה מישראל. והיו הנוגשים הולכים לבתי השוטרים בהשכמה, להוציאן למלאכתן לקריאת הגבר. פעם אחת הלך נוגש מצרי אצל שוטר ישראל, ונתן עיניו באשתו, שהיתה יפת תאר בלי מום. עמד לשעת קריאת הגבר, והוציאו מביתו, וחזר המצרי ובא על אשתו, והיתה סבורה שהוא בעלה, ונתעברה ממנו. חזר בעלה ומצא המצרי יוצא מביתו. שאל אותה: שמא נגע בך? אמרה לו: הן, וסבורה אני שאתה הוא. כיון שידע הנוגש שהרגיש בו, החזירו לעבודת הפרך, והיה מכה אותו ומבקש להרגו, והיה משה רואה אותו ומביט בו, וראה ברוח הקדש מה שעשה בבית, וראה מה שעתיד לעשות לו בשדה. אמר: ודאי זה חיב מיתה, כמו שכתוב (שם שם, כא): ומכה אדם יומת! ולא עוד, אלא שבא על אשתו של דתן, על כך חייב הריגה, שנאמר (שם כ, י): מות יומת הנואף והנואפת, והיינו דכתיב: ויפן כה וכה וגו', ראה מה עשה לו בבית, ומה עשה לו בשדה:

(דף יא) פיסקא וכן לענין הטובה מרים וכו׳ מי דמי התם שעתא חדא הכא ז׳ יומי אמר אביי אימא ולענין הטובה אינו כן א״ל רבא והא וכן לענין הטובה קתני אלא אמר רבא ה״ק וכן לענין הטובה דבאותה מדה ולעולם מדה טובה מרבה ממדת פורעניות (שמות ב ד) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו א״ר יצחק פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר ותתצב דכתיב (ש״א ג י) ויבא ה׳ ויתיצב ויקרא כפעם בפעם. אחותו (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את. מרחוק (ירמיה לא ב) מרחוק ה׳ נראה לי. לדעה (ש״א ב ג) כי אל דעות ה׳. מה (דברים י יב) מה ה׳ אלהיך שואל מעמך. יעשה (ש״א כה כח) יעשה ה׳ לאדוני בית נאמן. לו (שופטים ו כג) ויקרא לו ה׳ שלום: