שמואל א ב:ה מדרש: עין יעקב, מדרש שכל טוב, אגדת בראשית ובראשית רבה

אמר רבן גמליאל אחשורוש מלך הפכפך היה ואמר רבן גמליאל עדיין צריכין אנו למודעי דתניא רבי אליעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים. רבה אמר (שם טז) לפני שבר גאון. אביי ורבא דאמרי תרווייהו (ירמיה נא) בחוסם אשית את משתיהם. אשכחיה רבה בר אבהו לאליהו אמר ליה כמאן חזייא אסתר ועבדה הכי אמר ליה ככולהו תנאי וככלוהו אמוראי: ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו וכמה רוב בניו רב (חסדא) אמר שלשים י' מתו וי' נתלו וי' שמחזרים על הפתחים רבנן אמרי אותם שמחזרים על הפתחים ע' היו שנאמר (ש"א ב) שבעים בלחם נשכרו אל תקרי שבעים אלא שבעים ורמי בר (חמא) [אבא] אמר כולן מאתים ושמונה היו שנאמר ורוב בניו ורוב בגמטריא הכי הוי. ורוב בגמטריא מאתן וארביסר הוי אמר רב נחמן בר יצחק ורב כתיב.

ירויחו דורשי הפרשה וישכילו וסמוך לה פרשה שכר שביעה, זש"ה שביעים בלחם [נשכרו] (ש"א ב ה), לאה שהיתה שביעה בד' בנים נשכרה עוד וילדה את יששכר וזבולון, ורעבים חדלו (שם), ורחל שהיתה חדלה ורעבה לבניה מלהוליד עד שלאה היתה עיקרה מן הבית ילדה שבעה, ו' בנים א' נקבה:

פרק כ"ט נביאים.
[א] כי פקד ה' את חנה (ש"א ב כ"א). זש"ה האני אשביר ולא אוליד (ישעי' סו ט), זו חנה, שנאמר עד עקרה ילדה שבעה (ש"א ב ה). [אם אני המוליד ועצרתי] (ישעי' שם). אם אני המוליד לשרה ועצרתי לבית אבימלך, [שנאמר] כי עצר עצר (בראשית כ יח). ד"א אם אני המוליד לישראל, שנאמר העמוסים מני בטן וגו' (ישעי' מו ג), ועצרתי לא"ה, שנאמר כל הגוים כאין נגדו וגו' (שם מ יז), שכך כתיב והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאום ה' (שם יד כב). שם זה מטבע שלה. שאר ולא יהיה שריד וגו' (עובדי' א יח), ונין זה מלכות, ונכד זה אלוף. ד"א אם אני המוליד לציון, שנאמר כי חלה גם ילדה ציון את בניה (ישעי' סו ח). ועצרתי זה סדום. ויושביה כמו כן ימותון (שם נא ו). זו סדום, שנאמר אלה בני שעיר החורי [יושבי הארץ] (בראשית לו כ), אבל לישראל וישועתי לעולם תהיה (ישעי' שם).