וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֗וֹת אֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ אֶל־שְׁנֵ֣י בָנֶ֔יךָ אֶל־חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָ֑ס בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד יָמ֥וּתוּ שְׁנֵיהֶֽם׃
מדרש שמואל
וזה לך האות (שמואל א' ב' ל"ד), רבי שמואל בר נחמן אמר דבר בריא אשר (יצא) [יבא] אל שני בניך אל חפני ופנחס וגו', ותדע והקימותי לי כהן נאמן (שם שם ל"ה), ודכוותה וזה לך האות כי אנכי שלחתיך (שמות ג' י"ב), רבי שמואל בר נחמן אמר דבר ברי כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים (שם) מבהוציאך את העם ממצרים תדע כי תעבדון את האלהים על ההר הזה (שם). והיה כל הנותר בביתך וגו' [וככר לחם] (שמואל א' ב' ל"ו) אין הלשון הזה אלא לשון פרנסה, כד"א ספחני אל אחת הכהונות לאכול פת לחם (שם).
אגדת בראשית
[ג] ד"א כי פקד ה'. זש"ה וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבוה (יחזקאל יז כד), זה פרעה הראשון, שנאמר וינגע ה' את פרעה וגו' (בראשית יב יז). והגבהתי עץ שפל (יחזקאל שם), זה אברהם שנתגדל. שנאמר שמעני אדוני וגו' (בראשית כג ו). הובשתי עץ לח (יחזקאל שם), זה אבימלך, [שנאמר] כי עצר עצר (בראשית כ יח). הפרחתי עץ יבש (יחזקאל שם), זו שרה. אני ה' דברתי ועשיתי (שם שם). וה' פקד את שרה. ד"א וידעו כל עצי השדה. זה שמואל, שנאמר וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע (ש"א ג כ). השפלתי עץ גבוה אלו בני עלי, שנאמר ביום אחד ימותו שניהם (שם ב לד). הגבהתי עץ שפל זה שמואל, שנאמר והנער שמואל משרת את ה' וגו' (שם ג א). וכן והנער שמואל הולך וגדל וטוב (שם ב כו). עליו נאמר ומצא חן ושכל טוב (משלי ג ד). ד"א הגבהתי עץ שפל זו חנה. הובשתי עץ לח זו פנינה, דכתיב ורבת בנים אומללה (ש"א ב ה). הפרחתי עץ יבש זו חנה. כי פקד ה' את חנה וגו'. ויגדל הנער שמואל עם ה' (שם ב כא). אמר דוד גדלו לי"י אתי ונרוממה שמו יחדיו (תהלים לד ד).
אגדת בראשית
פרק מ"א נביאים.
[א] ועלי זקן מאוד. [ושמע את כל אשר יעשון בניו וגו'] (ש"א ב כב). זש"ה אשרי אדם שומע לי וגו' כי מוצאי וגו'. וחוטאי חומס נפשו וגו' (משלי ח לד לה לו). מי גרם לעלי שיאריך ימים ויזקין הרבה, שהי' עוסק בתורה, שנאמר ועלי הכהן יושב על הכסא [על מזוזת היכל ה'] (ש"א א ט), היינו דכתיב אשרי אדם וגו' (משלי שם). למה כי מוצאי וגו' וחוטאי וגו', כל משנאי אהבו מות (שם שם), אלו בני עלי [דכתיב בהו] בני בליעל לא ידעו את ה' (ש"א ב יב), הרי צדיק גמור שנקרא רשע בעד בניו, שנאמר בני בליעל (שם), כאילו אמר בנים של בליעל, ובליעל בכל התור' רשע הוא, וכל ישראל היה שונאים אותו על בניו. שנאמר ומשפט הכהנים וגו', גם בטרם וגו' ותהי חטאת הנערים וגומר (ש"א ב יג טו יז), והיו ישראל רואין אותן ואומרים זה לזה ראה אלו כהניו של הקב"ה איך הם משתמשין, ובת קול משיבן, לעצמן הם עושין, שנאמר וחוטאי חומס נפשו כל משנאי אהבו מות (משלי ח לו), וכתיב ביום אחד ימותו שניהם (ש"א ב לד), שנאו החיים ואהבו את המות, ומתוך הצרה הזאת קפצה זקנה על עלי. ועלי זקן מאד.
[א] ועלי זקן מאוד. [ושמע את כל אשר יעשון בניו וגו'] (ש"א ב כב). זש"ה אשרי אדם שומע לי וגו' כי מוצאי וגו'. וחוטאי חומס נפשו וגו' (משלי ח לד לה לו). מי גרם לעלי שיאריך ימים ויזקין הרבה, שהי' עוסק בתורה, שנאמר ועלי הכהן יושב על הכסא [על מזוזת היכל ה'] (ש"א א ט), היינו דכתיב אשרי אדם וגו' (משלי שם). למה כי מוצאי וגו' וחוטאי וגו', כל משנאי אהבו מות (שם שם), אלו בני עלי [דכתיב בהו] בני בליעל לא ידעו את ה' (ש"א ב יב), הרי צדיק גמור שנקרא רשע בעד בניו, שנאמר בני בליעל (שם), כאילו אמר בנים של בליעל, ובליעל בכל התור' רשע הוא, וכל ישראל היה שונאים אותו על בניו. שנאמר ומשפט הכהנים וגו', גם בטרם וגו' ותהי חטאת הנערים וגומר (ש"א ב יג טו יז), והיו ישראל רואין אותן ואומרים זה לזה ראה אלו כהניו של הקב"ה איך הם משתמשין, ובת קול משיבן, לעצמן הם עושין, שנאמר וחוטאי חומס נפשו כל משנאי אהבו מות (משלי ח לו), וכתיב ביום אחד ימותו שניהם (ש"א ב לד), שנאו החיים ואהבו את המות, ומתוך הצרה הזאת קפצה זקנה על עלי. ועלי זקן מאד.