שמואל א ד:יט מדרש: עין יעקב, מדרש שמואל, ויקרא רבה ובראשית רבה

וְאֵיזֶהוּ רֹב מִנְיָנוֹ? מֵאָה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה. אָמַר לוֹ רַבִינָא לְרָבָא: תָּנָא, מִנְיָנָא אָתָא לְאַשְׁמוּעִינָן? [קָא מַשְׁמַע לָן, כִּדְתַנְיָא: 'חָסֵר', שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא מָאתַיִם, וְ'יָתֵר', שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים וְאֶחָד, כֻּלָּן עוֹלִין לְמִנְיַן מֵאָה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה. זִיל בָּתַר רוּבָּהּ דְּאִינְשֵׁי]. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שֶׁשָּׁלְקוּ זוֹנָה אַחַת שֶׁנִּתְחַיְּבָה שְׂרֵפָה לַמֶּלֶךְ, בָּדְקוּ וּמָצְאוּ בָּהּ מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם. אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא בְּאִשָּׁה בְּדַקְתֶּם? שֶׁהוֹסִיף לָהּ הַכָּתוּב שְׁנֵי צִירִים וּשְׁתֵּי דְּלָתוֹת. תַּנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁצִּירִים לְבַּיִת, כָּךְ צִירִים לָאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א ד׳:י״ט) "וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד כִּי נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁדְּלָתוֹת לַבַּיִת, כָּךְ דְּלָתוֹת לָאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ג׳:י׳) "כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי". רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁמַּפְתֵּחַ לַבַּיִת, כָּךְ מַפְתֵּחַ לָאִשָּׁה. שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כ״ט:ל״א) "וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ".

וכלתו אשת פנחס וגו' (שם שם י"ט), תאני שלש נשים מתו חיות, אמנו רחל, וכלתו של עלי, ומיכל בת שאול, אמנו רחל ויהי בצאת נפשה כי מתה [ותקרא שמו] (בראשית ל"ה י"ח), וכי מתה היא מדברת, אלא מתה ואינה מתה, וכלתו של עלי, ותכרע ותלד כי נהפכו ציריה עליה (שמואל א' ד' י"ט), (ומיכל בת שאול) [ולמיכל בת שאול] לא היה לה (ילד) [ולד] עד יום מותה (שמואל ב' ו' כ"ג), [אמר רבי יהודה בר סימון עד יום מותה לא היה לה], ביום מותה היה לה, הה"ד והששי יתרעם לעגלה (דה"א ג' ג'). ולמה נקרא שמה עגלה, א"ר יודה בר ר' סימון על שפועה ומתה כעגלה.

דָּבָר אַחֵר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, ח): וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ דְּלָתוֹת לְבַיִת, כָּךְ יֵשׁ דְּלָתוֹת לְאִשָּׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ג, י): כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ מַפְתְּחוֹת לְבַיִת כָּךְ לְאִשָּׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ל, כב): וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ צִירִים לְבַיִת כָּךְ יֵשׁ צִירִים לְאִשָּׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א ד, יט): וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד כִּי נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ. בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא, עַל יְדֵי שֶׁמִּתְגָּאֶה לָצֵאת (איוב לח, ט): בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ, זֶה הַשְּׁפִיר (איוב לח, ט): וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ, זֶה הַשִּׁלְיָא. (איוב לח, י): וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי, אֵלּוּ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים. (איוב לח, י): וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם, אֵלּוּ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים הָאֶמְצָעִים. (איוב לח, יא): וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף, אֵלּוּ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים. (איוב לח, יא): וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַלֶּיךָ, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר בְּעוֹן גְּלָלֶיךָ, לְפִי שֶׁהַוָּלָד הַזֶּה כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא, יוֹצֵא מָלֵא גְלָלִין וְכָל מִינֵי סֵירוּחִין וְהַכֹּל מְחַבְּקִין אוֹתוֹ וּמְנַשְׁקִין אוֹתוֹ וּבְיוֹתֵר אִם הוּא זָכָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר.