שמואל א טו:כט מדרש: מדרש תהילים, אגדת בראשית וויקרא רבה

דבר אחר עד אנה ה'. אמרה כנסת ישראל להקב"ה יש מלך בלא כסא יש מלך בלא פלטורין. עד אנה ה' תשכחני. אינשית מה דאמרת לשמואל נבייא שאתה נצחונן של ישראל. שנאמר (שמואל-א טו כט) וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם. ואומר (במדבר כג יט) לא איש אל ויכזב. א"ר שמואל מה הפסוק הזה לא ראשו כסופו ולא סופו כראשו אלא בשעה שהקב"ה גוזר להביא טובה בעולם לא איש אל ויכזב ובשעה שהוא גוזר רעה ההוא אמר ולא יעשה. כך בשעה שאמר הקב"ה לאברהם (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע. לא איש אל ויכזב. ובשעה שאמר לו (שם כב ב) קח נא את בנך. ההוא אמר ולא יעשה. ובשעה שאמר לו (שם טו יד) וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי. לא איש אל ויכזב. ובשעה שאמר לו (שם יג) ועבדום וענו אותם. ההוא אמר ולא יעשה. ובשעה שאמר (שמות ג טז) פקד פקדתי אתכם. לא איש אל ויכזב. ובשעה שאמר לו (דברים ט יד) הרף ממני ואשמידם. ההוא אמר ולא יעשה. א"ר ברכיה מעשה היה בחסיד אחד שהיה דורש (שמות כב כא) כל אלמנה ויתום לא תענון. אלמנה אחת שמעה אותו אתיא לגביה. אמר לה זילי השתא ובתר כן אתיא. אמרה ליה אי לאו דשמעית יתך אומר כל אלמנה ויתום לא אתיתי לגבך ואת אמר לי זילי ואתיא. כך אמרה כנסת ישראל רבונו של עולם לא באנו אצלך אלא סמיכים מה שכתב כי לא לנצח ישכח אביון ואת מנשי יתנא:

[ה] ד"א וה' פקד את שרה. זש"ה וגם נצח ישראל לא ישקר וגו' (ש"א ט"ו כ"ט), אמר הקב"ה לא אהיה כבשר ודם, אלישע בשר ודם מפני שהאכילה אותו השונמית, שנאמר ותחזק בו לאכל לחם (מ"ב ד ח), אמר לה למועד הזה כעת חיה את חובקת בן (שם שם טז). וקיים. שנאמר ותהר האשה ותלד בן למועד הזה וגו' (שם שם יז). על אחת כמה וכמה אני שאמרתי לאברהם (למועד הזה) [שוב אשוב אליך] כעת חיה והנה בן לשרה אשתך (בראשית יח י), שאני מקיים, לפיכך אמר בלעם לא איש אל ויכזב וגו' (במדבר כג יט), אלא מה כתיב, ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו (בראשית כא ב), אמר דוד כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד (תהלים לג ט).

דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קב, יח): פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם, שֶׁנִּצְּחוּ יִשְׂרָאֵל בַּדִּין וְנִמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶם וְהֵן אוֹמְרִים נָצְחוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טו, כט): וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם, הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל אִם קִיַּמְתֶּם מִצְוַת לוּלָב שֶׁנִּקְרָא נָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, יא): נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח, הֲרֵי אַתָּה מְבֻשָּׂר שֶׁנִּצַּחְתָּ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם. אָמַר רַבִּי אָבִין, פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר, וְאָמַר רַבִּי אָבִין אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לַעֲמֹד עַל אַפּוֹ שֶׁל דָּוִד, פְּעָמִים שֶׁקּוֹרֵא עַצְמוֹ עָנִי, פְּעָמִים שֶׁקּוֹרֵא עַצְמוֹ מֶלֶךְ, הָא כֵיצַד בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה צוֹפֶה וּמַבִּיט שֶׁצַּדִּיקִים עֲתִידִין לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ כְּגוֹן: אָסָא, יְהוֹשָׁפָט, חִזְקִיָּה וְיֹאשִׁיָּה, הָיָה קוֹרֵא עַצְמוֹ מֶלֶךְ, שֶׁנֶאֱמַר (תהלים עב, א): אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן, וּבְשָׁעָה שֶׁצּוֹפֶה רְשָׁעִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן: אָחָז, מְנַשֶּׁה, אָמוֹן, הָיָה קוֹרֵא עַצְמוֹ עָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, א): תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף. רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי פָּתַר קְרָיָה בַּפּוֹעֵל הַזֶּה, מָה הַפּוֹעֵל הַזֶּה יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר לִכְשֶׁיַּפְלִיג מְלַאכְתּוֹ קִמְעָא וְיַלְקִישֶׁנָּה בַּסּוֹף כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ל, מב): וְהָיוּ הָעֲטֻפִים לְלָבָן, מַהוּ הָעֲטֻפִים, רַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי חִלְקִיָה אָמַר לַקִּישָׁא. דָּבָר אַחֵר, פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר, הָיָה לוֹ לוֹמַר לֹא בָזָה תְּפִלָּתוֹ, וְאִם לֹא בָזָה תְּפִלָּתָם, הָיָה לוֹ לוֹמַר פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָרִים, אֶלָּא פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר, זֶה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁהָיָה עַרְעָר מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים, וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם, זוֹ תְּפִלָּתוֹ וּתְפִלַּת אֲבוֹתָיו, דִּכְתִיב (דברי הימים ב לג, יג): וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ, מַהוּ וַיֵּעָתֶר לוֹ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּעֲרָבְיָא צָוְוחִין לַחֲתִירָתָא עֲתִירָתָא. (דברי הימים ב לג, יג): וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ, בַּמֶּה הֱשִׁיבוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יוֹנָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא, בָּרוּחַ הֱשִׁיבוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר מַשִּׁיב הָרוּחַ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (דברי הימים ב לג, יג): וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר מְנַשֶּׁה אִית דִּין וְאִית דַּיָּנָא. רַבִּי יִצְחָק פָּתַר קְרָיָא בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ שֶׁאֵין לָהֶם לֹא מֶלֶךְ וְלֹא נָבִיא, לֹא כֹהֵן וְלֹא אוּרִים וְתֻמִּים, וְאֵין לָהֶם אֶלָּא תְּפִלָּה זוֹ בִּלְבָד, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַל תִּבְזֶה אֶת תְּפִלָּתָם, (תהלים קב, יט): תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן, מִכָּאן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל הַשָּׁבִים, (תהלים קב, יט): וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא אוֹתָן בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. דָּבָר אַחֵר, תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן, זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, שֶׁהָיָה נָטוּי לְמִיתָה, וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ, שֶׁבְּרָאָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, דָּבָר אַחֵר, תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן, זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי שֶׁהָיוּ נְטוּיִין לְמִיתָה, וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ, שֶׁבְּרָאָן בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. דָּבָר אַחֵר, תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן, אֵלּוּ דּוֹרוֹת הַלָּלוּ שֶׁהֵם נְטוּיִין לְמִיתָה, וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִבְראוֹת אוֹתָן בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, וּמֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת, לִקַּח לוּלָב וְאֶתְרוֹג וּנְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.