שמואל א טז:כב מדרש: רות רבה, רות רבה (לרנר) ומדרש שמואל

וַיִּשְׁלַ֣ח שָׁא֔וּל אֶל־יִשַׁ֖י לֵאמֹ֑ר יַעֲמָד־נָ֤א דָוִד֙ לְפָנַ֔י כִּֽי־מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃

רות רבה

וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים (רות ב, ה), עַל כַּמָּה הָיָה מְמֻנֶּה, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר מִרְיָם עַל אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם הָיָה מְמֻנֶּה, מִן הֲדָא (דברי הימים ב ב, טז יז): וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וגו' וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף סַבָּל וגו', דַּעֲבַד כֵּן יָכֵיל קָאֵים וְיָדַע מַה דְּהוּא עָבַד. לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת. וְלָא הֲוָה חַכִּים לָהּ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ נְעִימָה וּמַעֲשֶׂיהָ נָאִים, הִתְחִיל שׁוֹאֵל עָלֶיהָ, כָּל הַנָּשִׁים שׁוֹחֲחוֹת וּמְלַקְּטוֹת וְזוֹ יוֹשֶׁבֶת וּמְלַקֶּטֶת. כָּל הַנָּשִׁים מְסַלְּקוֹת כְּלֵיהֶם, וְזוֹ מְשַׁלְשֶׁלֶת כֵּלֶיהָ. כָּל הַנָּשִׁים מְשַׂחֲקוֹת עִם הַקּוֹצְרִים, וְזוֹ מַצְנַעַת עַצְמָהּ. כָּל הַנָּשִׁים מְלַקְּטוֹת בֵּין הָעֳמָרִים, וְזוֹ מְלַקֶּטֶת מִן הַהֶפְקֵר. וְדִכְוָותֵיהּ (שמואל א יז, נה): וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי, וְלָא הֲוָה חַכִּים לֵיהּ, אֶתְמוֹל הֲוָה מְשַׁלַּח לֵאמֹר לְיִשַּׁי (שמואל א טז, כב): יַעֲמָד נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי, וְעַכְשָׁיו הוּא שׁוֹאֵל עָלָיו, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָאָה שָׁאוּל אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ, הִתְחִיל שׁוֹאֵל עָלָיו, אִם מִפֶּרֶץ הוּא, מֶלֶךְ הוּא. אִם מִזֶּרַח הוּא, שׁוֹפֵט הוּא. וְהָיָה שָׁם דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְאָמַר לוֹ אֲפִלּוּ הוּא מִפֶּרֶץ לֹא פָּסוּל הוּא, לֹא פְּסוּל מִשְׁפָּחָה הוּא, לֹא מֵרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה הוּא. אָמַר לוֹ אַבְנֵר וְלֹא כְּבָר נִתְחַדְּשָׁה הֲלָכָה עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית, אָמַר לוֹ אִם כֵּן אֲדוֹמִי וְלֹא אֲדוֹמִית, מִצְרִי וְלֹא מִצְרִית, אֲנָשִׁים לָמָּה נִתְרַחֲקוּ לֹא (דברים כג, ה): עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, הָיָה לָהֶם לַנָשִׁים לְהוֹצִיא לִקְרַאת נָשִׁים. נִתְעַלְּמָה הֲלָכָה מֵעֵינָיו שֶׁל אַבְנֵר לְשָׁעָה. אָמַר לוֹ שָׁאוּל הֲלָכָה שֶׁנִּתְעַלְּמָה מֵעֵינֶיךָ צֵא וּשְׁאַל לִשְׁמוּאֵל וּבֵית דִּינוֹ. כֵּיוָן שֶׁבָּא אֵצֶל שְׁמוּאֵל בְּבֵית דִּינוֹ אָמַר לוֹ הֲדָא מִנַּיִן אִית לָךְ, לֹא מִן דּוֹאֵג, דּוֹאֵג מִינִי הוּא וְאֵינוֹ יוֹצֵא בְּשָׁלוֹם מִן הָעוֹלָם, לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר, דִּכְתִיב (תהלים מה, יד): כָּל כְּבוּדָה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה, לְאִשָּׁה שֶׁלֹא לְהוֹצִיא, וְלָאִישׁ לְהוֹצִיא (דברים כג, יד): וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ, לָאִישׁ לִתֵּן שָׂכָר וְלֹא לָאִשָּׁה. וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר נַעֲרָה מוֹאֲבִיָה הִיא. וְאַתְּ אֲמַרְתְּ מַעֲשֶׂיהָ נָאִים וּנְעִימִים. אֶלָּא, רַבָּתָה רִפְּתָה לָהּ.
שאל רבBookmarkShareCopy

רות רבה (לרנר)

ודכוותה: וכראות שאול [את דוד] יוצא לקראת הפלשתי [אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער] (ש"א יז: נה). ולא הוה חכים [ליה]? אתמול הוה משלח ואומר לישי, יעמד נא דוד לפני [כי מצא חן בעיני] (ש"א טז: כב). ועכשיו הוא שואל עליו? אלא כיון שראה שאול את ראש הפלשתי בידו התחיל שואל עליו. אמר, אם מפרץ הוא מלך הוא, אם מזרח הוא, [שופט הוא]. והיה שם דואג [האדומי] באותה שעה ואמר, אפי' מפרץ הוא לא (מפסול) [פסול] משפחה הוא, לא מרות המואביה הוא? אמר לו אבנר, כבר נתחדשה הלכה, עמוני (דברים כג: ד) - ולא עמונית, מואבי (שם) - ולא מואבית. אמר לו, [אם כן] אדומי (שם: ח) - ולא אדומית, מצרי (שם) - ולא מצרית. אנשים על זה נתרחקו, על דבר שלא קדמו אתכם בלחם ובמים (שם: ה), היה להם לנשים להוציא. נתעלמה הלכה מעיניו של אבנר לאותה שעה. אמר לו שאול, אבנר הלכה שנתעלמה ממך צא ושאל לשמואל ובית דינו. כיון שבא אצל שמואל אמר לו, הדא מן לך, לא מן דואג? מיניי הוא, ואינו יוצא בשלום מן העולם. ולהוציאך חלק א"א, כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה: יד) - לאיש להוציא, ולא לאשה להוציא. ואשר שכר עליך [את בלעם בן בעור] (דברים כג: ה) - על האיש ליתן שכר, ולא לאשה.
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש שמואל

וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר וגו' בן מי זה הנער (שמואל א' י"ז נ"ה), וכי לא היה מכירו ואתמול הוא משלח ואומר לישי יעמוד נא [דוד] לפני כי מצא חן בעיני (שם ט"ז כ"ב), והכא הוא שואל עליו, אלא כיון שראה ראש הפלשתי בידו. אמר לאבנר בן נר צא ובדוק מאי זו משפחה הוא, אם מפרץ הוא מלך הוא, ואם מזרח הוא שופט הוא, והיה שם דואג האדומי, אמר אפילו מפרץ הוא פסול, לא בן רות המואביה הוא, אמר לו אבנר [ולא] כבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, אמר לו אם כן מצרי ולא מצרית. אדומי ולא אדומית, אמר לו האנשים הללו למה נתרחקו לא על דבר שלא קדמו אתכם בלחם ובמים. היה להם להוציא הנשים [לקראת נשים], נתעלמה הלכה מאבנר לשעה, אמר לו שאול לאבנר הלכה שנתעלמה ממך, צא ולמד משמואל ובית דינו, כיון שבא אצל שמואל, אמר ליה הדא (מינך) [מנה] לך לא משל דואג, דואג מיניי הוא, ואינו יוצא בשלום מן העולם, להוציאך חלק אי איפשר [דכתיב] כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מ"ה י"ד), הא לאיש לקדם ולא לאשה, ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור (דברים כ"ג ה'), הא לאיש ליתן שכר אבל לא לאשה.
שאל רבBookmarkShareCopy