וְלוֹ־הָיָ֨ה בֵ֜ן וּשְׁמ֤וֹ שָׁאוּל֙ בָּח֣וּר וָט֔וֹב וְאֵ֥ין אִ֛ישׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ מִשִּׁכְמ֣וֹ וָמַ֔עְלָה גָּבֹ֖הַּ מִכָּל־הָעָֽם׃
אוצר מדרשים
מושיבי עקרת הבית, שש עקרות הן בנשים (בפסיקתא פ' רני עקרה: שבע עקרות הן ובכ״י פארמא שש כמו כאן, לפי שאין מונה ציון בכלל נשים). ומה ראו אלו להיות עקרות, לפי שאין פועלין לפני כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות. ד״א מושיבי עקרת הבית, להושיב את שרי עקרה ליתן לה בית שנאמר הניקה בנים שרה, וכי כמה בנים הניקה והלא בן אחד היה לה שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע? אלא לפי שנאמר ויגדל הילד ויגמל וגו׳ למה עשה משתה ביום הגמל את יצחק ולא ביום שגדלו? אלא לפי שהיו או״ה אומרים לא ילדה שרה יצחק אלא השפחה, מה עשה הקב״ה יבש דדי מטרוניות שלהם ולא היו יכולין להניק את בניהן ובאין אצל אברהם ואומרין לו שתניק שרה את בניהן, אז אמר אברהם לשרה אין זו שעה של צניעות אלא קדש שמו של הקב״ה וגלי דדיך והניקי בניהן וידעו כי יצחק בנך, ולא הספיקה לגלות דדיה עד שהיו מוציאין חלב כשתי מעיינות, הה"ד וברכתי אותה, שתי ברכות בשתי דדיה, והיו כל המטרוניות אומרין מי יתן שינק בני מחלב צדקת, לכך נאמר הניקה בנים שרה (עי' פסיקתא פ' שוש אשיש). ד״א מושיבי עקרת הבית להושיב רבקה עקרה ליתן לה בית, שנאמר ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, אמר לה הקב״ה הרי כל העולם כלו בנוי בבטנך, שמזה ומזה יצאו מלכים, מזה ומזה יצאו אלופים, ונתן לה הקב״ה שני בתים בית עשו בעוה״ז ובית יעקב בעוה״ב, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו׳. ד״א מושיבי לאה עקרה לתת לה בית, שנאמר וירא ה׳ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ונתן לה הקב״ה שני כתרים כתר מלכות נטלה מרים, כתר כהונה נטלה יוכבד. ד״א מושיבי רחל עקרה ליתן לה בית, שנאמר ויזכור אלהים את רחל, ונתן לה הקב״ה שני בנים יוסף ובנימין, מיוסף עמדו שני שבטים זה יהושע וגדעון [יהושע מאפרים וגדעון ממנשה], שנאמר בכור שורו הדר לו, ומבנימין עמדו שני מלכים זה שאול ואיש בושת, שנאמר ולו היה בן ושמו שאול בחור (ש״א ט׳) ושתים שנה מלך (שם י"ג). ד״א, מושיבי חנה עקרה לתת לה בית שנאמר עד עקרה ילדה שבעה, והעמיד ממנה עשרים ושנים אלף לוים שנאמר כל אלה בנים להימן חוזה המלך וגו׳. ד״א, מושיבי אמו של שמשון עקרה לתת לה בית, שנאמר ותהר האשה ותלד בן ותקרא את שמו שמשון, וכתיב ותחל רוח ה׳ לפעמו וגו', ד״א מושיבי עקרת הבית להושיב את ציון עקרה ליתן לה בית תורה. אם הבנים שמחה, שהן שמחין באמם ואמם שמחה בהם, לפי שבעולם הזה אין מטבע של תורה יוצא, שאם ילך אדם אצל פלטורין ויאמר לו אשנה לך פרק אחד בקהל, ואומר לו אם יש לך בידך מעות ואם לאו איני יוצא מידך, אבל לעתיד לבוא אין מתבקש אלא תורה שנאמר הנה ימים באים נאום ה׳ והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה', ואומר ונעו מים ועד ים. ד״א אם הבנים שמחה אלו בני ציון שהם שמחים באמם ואמם שמחה בהם, משל למה״ד למלך שנשא אשה ויולדת לו בן ראשון ונתנו להגמון אחד שיגדלנו, ילדה לו בן שני ונתנו לאיפרכוס שיגדלנו, ילדה לו בן שלישי ונתנו לשלטון אחד שיגדלנו, כיון שעמדה מלדת התחילה מצטערת על בניה ואומרת למלך היכן הם בני?... מיד הקב״ה תוקע בשופר גדול ומעלן לירושלם, שנאמר כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו ובתקוע שופר תשמעו, ואומר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו', ואז ציון שמחה בבניה ובניה באמם, שנאמר ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם.
ספרי דאגדתא
[אסתר ב ה] ושמו מרדכי. הרשעים קודמין לשמן, נבל שמו (ש"א כה כה), גליות שמו (שם יז ד), שבע בן בכרי שמו (ש"ב כ כ"א), אבל הצדיקים שמן קודמין להם, ושמו מנוח (שופטים יג ב), ושמו שאול (ש"א ט ב), ושמו ישי (ש"א יז יב), ושמו אלקנה (שם א א), ושמו בועז (רות ב א), ושמו מרדכי. דומין לבוראן דכתיב ושמי ה' לא נודעתי להם (שמות ו ג).
רות רבה (לרנר)
ושמו בועז (רות ב: א) הרשעים קודמין לשמן: נבל שמו (ש"א כה: כה), גלית שמו (שם יז: ד), שבע בן בכרי שמו (ש"ב כ: כא). אבל הצדיקים שמן קודמין: ושמו קיש בן אביאל (ש"א ט: א), ושמו שאול (שם: ב), ושמו ישי (שם יז: יב), ושמו דוד, ושמו מרדכי (אסתר ב: ה), ושמו אלקנה (ש"א א: א), ושמו בועז. דומין לבוראן, ושמי י"י לא נודעתי להם (שמות ו: ג). התיבון ליה, והכתיב ולרבקה אח ושמו לבן (בראשית כד: כט)? ר' יצחק אמר, פלאן דוכסוס. ר' ברכייה אמר, מלובן ברשע. התיבון ליה, והכתי' ובני שמואל הבכור [ושני ואביה] (דהי"א ו: יג)? רבנן אמרין, זה רשע, וזה רשע. ר' יודן בר סימון אמר, לפי שנשתנו במעשים טובים זכו לרוח הקדש, דבר י"י אשר היה אל יואל בן פתואל (יואל א: א).