וַיַּ֨עַן שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־שָׁא֗וּל וַיֹּ֙אמֶר֙ אָנֹכִ֣י הָרֹאֶ֔ה עֲלֵ֤ה לְפָנַי֙ הַבָּמָ֔ה וַאֲכַלְתֶּ֥ם עִמִּ֖י הַיּ֑וֹם וְשִׁלַּחְתִּ֣יךָ בַבֹּ֔קֶר וְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ אַגִּ֥יד לָֽךְ׃
תנחומא בובר
[וירא יעקב כי יש שבר במצרים]. זש"ה האומר לחרס ולא יזרח וגו' (איוב ט ז), (אלא על יעקב ועל בניו אומר שנמשלו בהן, שנאמר והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי), הרי כל חכמתו של איוב, ומי אינו יודע שאם אמר הקב"ה לשמש או לכוכבים שלא יזרחו, שאינן זורחין, שנאמר האומר לחרס ולא יזרח וגו', אלא על יעקב ועל בניו הוא אומר [שנמשלו בהן שנאמר הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (בראשית לז ט)], האומר לחרס ולא יזרח, כ"ב שנה שעשה יוסף במצרים חוץ מאביו, נגנז רוח הקדש מיעקב ומבניו, ולא היה רחוק מהם אלא מהלך ד' ימים או ה' ימים, ולא היו יודעים שבמצרים היה, וקודם לכן נביאים גדולים היו יעקב ובניו, רצונך לידע כיון שאמר להם יוסף את החלום, מהו אומר, הבא נבא אני ואמך ואחיך, וכשנמכר לא היו יודעין היכן הוא, הוי האומר לחרס ולא יזרח, למה כך, שלא יהו הנביאים מתגאים, לכך הודע להם הקב"ה כחו והראה להם שאינן כלום, וכן אתה מוצא בגדול הנביאים, על שאמר והדבר אשר יקשה מכם וגו' (דברים א יז), אמר לו הקב"ה אתה יכול לפתור דבר קשה, חייך שאני מראה לך, וכיון שהגיע לפניו עסקן של בנות צלפחד, התחיל מתקשה בו ולא היה יודע מה לומר, והקריב משפטן לפני ה', שנאמר ויקרב משה את משפטן לפני ה' (במדבר כז ה). א"ל הקב"ה לא הייתה אומר הדבר אשר יקשה מכם וגו', הרי מה שהנשים יודעות אין אתה יודע, שנאמר כן בנות צלפחד דוברות וגו' (שם שם ז), אלו דנות יפה ממך, ואף שמואל שהיה שקול כנגד משה ואהרן, על שאמר לשאול אנכי הרואה (ש"א ט יט), א"ל הקב"ה אתה אמרת אנכי הרואה, חייך למחר אני מראה לך אם רואה אתה, שנאמר מלא קרנך שמן ולך (בא) [אשלחך] אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך (ש"א טז א), כיון שהלך מה כתיב, ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו (שם שם ז), א"ל הקב"ה אתה הוא שאמרת אנכי הרואה, אל תבט אל מראהו וגו' (שם שם ז). ואף יעקב [ובניו] היו נביאים וחכמים, ולא היה דבר נטמן מהם, כיון שנמכר יוסף לא היו יודעים בו עד [שבקש] הקב"ה, לפיכך האומר לחרס ולא יזרח וגו'.
ספרי דברים
והדבר אשר יקשה מכם, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אתה דן דין קשה, חייך שאני מודיעך שאי אתה דן דין קשה אני מביא עליך דין שתלמיד תלמידך יכול לשמעו ואתה אי אתה יכול לשמעו ואיזה זה זה דינן של בנות צלפחד, וכן הוא אומר (במדבר כז ה) ויקרב משה את משפטן לפני ה', כיוצא בו אתה אומר (ש"א ט יח-יט) ויגש שאול את שמואל בתוך השער וגו' ויען שמואל את שאול ויאמר אנכי הראה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הוא רואה, אני מודיעך שאי אתה רואה, אימתי הודיעו בשעה שאמר לו (שם טז א) מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך, מהו אומר (שם טז ו) ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא אמרת אנכי הרואה, (שם טז ז) אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו סליק פיסקא
אגדת בראשית
[ג] ד"א וירא יעקב. זש"ה האומר לחרס ולא יזרח וגומר (איוב ט ז). הרי כל חכמתו של איוב, וכי אינו יודע שאם יאמר הב"ה לחרס ולירח ולכוכבים שלא יזרחו, שאין זורחין, אלא על יעקב ובניו אמר, שנמשלו בחרס ובכוכבים, שנאמר והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (בראשית לז ט). עשרים ושתים שנה עשה יוסף חוץ מאביו, ונסתלקה רוח הקודש מיעקב ובניו, ולא היה רחוק מהם אלא שלשת ימים, ולא היו יודעין שבמצרים היה, וקודם כך נביאים גדולים היו יעקב ובניו, רצונך לידע כיון שאמר להם יוסף את החלומות מה אמרו לו הבא נבא אני ואמך ואחיך (בראשית לז י'), וכשנמכר לא היה יודעין היכן הוא, האומר לחרס וגומר, ולמה כך, אלא כדי שלא יהיו הנביאים מתגאין, מתשש להן הקב"ה כחן, ומראה להן שאינן כלום, וכן את מוצא משה גדול הנביאים, על שאמר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי (דברים א יז), אמר לו הקב"ה אתה יכול ליפתור דבר קשה, חייך אני מראה לך, כיון שהגיע לפניו עסקן של בנות צלפחד, התחיל מקשה לפניו, ולא היה יודע מה לומר, אלא ויקרב משה את משפטן לפני ה' (במדבר כז ה), אמר לו הקב"ה משה לא היית אומר והדבר אשר יקשה מכם וגו', אמר לו הרי מה שהנשים יודעות אין אתה יודע, שנאמר כן בנות צלפחד דוברות וגו' (שם שם ז), הנשים דנו דין יפה ממך. אף שמואל שהיה שקול כמשה, על שאמר לשאול אנכי הרואה (ש"א ט יט), אמר לו הקב"ה מחר אני מראה אם אתה הרואה, שנאמר מלא קרנך שמן וגו' (ש"א טז א), כיון שהלך מיד וירא את אליאב וגו' (שם שם ו), אמר לו הקב"ה אתה הוא שאמרת אנכי הרואה, הרי לא ראית, שנאמר אל תביט אל מראהו וגו' (שם שם ז), למה האומר לחרס וגומר (איוב ט ז). אף אלישע אדם גדול היה, את מוצא שכל הניסים שעשה אליהו, אלישע עשה כפלים, שנאמר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי (מ"ב ב ט), ובא לו שעה ולא ידע כלום, אימתי כשראה השונמית באת אצלו, אמר לגחזי רוץ נא לקראתה וגומר (שם ד כו), ולא ידע שמת הילד בסוף הרגיש ואמר לגחזי הרפה לה כי נפשה מרה לה וה' העלים ממני ולא הגיד לי (שם שם כז). הרי למדת שהכל מן הקב"ה, אם ביקש ראו בני אדם, ואם ביקש שמעו, דכתיב אוזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם (משלי כ יב) לכך נאמר האומר לחרס וגו'.