וְעַתָּ֖ה מַמְלַכְתְּךָ֣ לֹא־תָק֑וּם בִּקֵּשׁ֩ יְהוָ֨ה ל֜וֹ אִ֣ישׁ כִּלְבָב֗וֹ וַיְצַוֵּ֨הוּ יְהוָ֤ה לְנָגִיד֙ עַל־עַמּ֔וֹ כִּ֚י לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֵ֥ת אֲשֶֽׁר־צִוְּךָ֖ יְהוָֽה׃ (פ)
מדרש תהילים
דבר אחר אשרי האיש. זה שאמר הכתוב (שמואל-ב ז יח) ויבא המלך דוד וישב לפני ה'. וכן תני רבי חייא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. רבי אמי בשם ריש לקיש אמר אין ישיבה בעזרה אלא מקום מלכי בית דוד בלבד. וכן הוא אומר וישב דוד. ולא כן אמר רב הונא בשם רבי ישמעאל אין ישיבה למעלה שנאמר (דניאל ז טז) קרבת על חד מן קאמיא. שאין להם קפיצת הרגל. שנאמר (יחזקאל א ז) ורגליהם רגל ישרה. וכתיב (ישעיה ו ב) שרפים עומדים ממעל לו. וכתיב (זכריה ג ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. למעלה אין ישיבה ודוד יושב. אמר רבי אמי אף למלכי בית דוד אין להם ישיבה. ומהו וישב שסמך עצמו. ולמי היתה ישיבה הוי אומר לכהן גדול. שנאמר (שמואל-א א ט) ועלי הכהן יושב על הכסא. אם כן מהו וישב לפני ה' שישב עצמו בתפלה. תמן תנינן עמוני ומואבי איסורן איסור עולם אבל נקבותיהן מותרות מיד. (שמואל-ב ז יח) ויאמר מי אנכי וגו' ומי ביתי כי הביאותני עד הלום. מה הוא עד הלום. לא די שבאתי בקהל אלא שעשיתני מלך. ואין הלום אלא מלך שנאמר (שמואל-א י כב) הבא עוד הלום איש. (שמואל-ב ז יט) ותקטן עוד זאת בעיניך כאינש דאמר לחבריה זעירא הדא באפך. (שם) ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק. שהייתי רחוק ונתקרבתי. (שם) וזאת תורת האדם. זאת שכתבת בתורתך (דברים כג ד) לא יבא עמוני ומואבי. לא כתבת אלא על האדם אבל נקבותיהן מותרות מיד. וזאת תורת האדם אברהם יצחק ויעקב אין כתיב כאן. אלא תורת האדם. ומי הוא משובח שבנביאים ומשובח שבמלכים. משובח שבנביאים זה משה. משובח שבמלכים זה דוד. את מוצא שכל מה שעשה משה עשה דוד. משה הוציא את ישראל ממצרים. ודוד הוציא את ישראל משעבוד מלכיות. משה עשה מלחמות בסיחון ועוג. ודוד עשה מלחמותיו של הקב"ה שנאמר (שמואל-א כה כח) כי מלחמות ה' אדוני נלחם. משה מלך על ישראל ויהודה שנאמר (דברים לג ה) ויהי בישורון מלך. ודוד מלך על ישראל ויהודה. משה קרע להם את הים. ודוד קרע להם את הנהרות שנאמר (תהלים ס ב) בהצותו את ארם נהרים. משה בנה מזבח. ודוד בנה מזבח. זה הקריב וזה הקריב. משה נתן להם חמשה חומשי תורה. וכנגדם נתן להם דוד ספר תהלים שיש בו חמשה ספרים. אשרי האיש. למנצח משכיל. מזמור לאסף. תפלה למשה. יאמרו גאולי. משה בירך את ישראל באשריך. ודוד בירך באשרי. (משלי ח ח) בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש. אין בהם לא קפדנות ולא עקמנות. מצינו שעקם הכתוב שתים ושלש אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז ח) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה. אמר רבי יודן בר' מנשיא אף כשבא לפתוח בסימני טהרה. (ויקרא יא ד) את הגמל כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן אלא כי מעלה גרה. (שם ז) ואת החזיר כי לא מעלה גרה אין כתיב כאן אלא כי מפריס פרסה. אמר דוד אף הקב"ה העיד עלי ואמר (שמואל-א יג יד) בקש ה' לו איש כלבבו. וכינה שמו לבוראו מה בוראו לא מוציא דבר מגונה מפיו אף דוד כן. היה לו לומר ארור האיש אשר הלך בעצת רשעים או אשרי האיש אשר הלך בעצת צדיקים. ולא אמר אלא לא הלך. כיוצא בדבר אתה אומר (ירמיה טו א) אם יעמוד משה ושמואל. אתה מוצא שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה. זה לוי וזה לוי. זה בנה מזבח וזה בנה מזבח. זה הקריב וזה הקריב. זה מלך וזה מלך. וכן הוא אומר (דברים יח טו) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים. וכן תמצא בירמיה. מה שכתוב בזה כתוב בזה. כיוצא בדבר דוד ושלמה. מה שכתוב בזה כתוב בזה. רבי יודן אומר המזמור הזה משובח מכל המזמורים:
אוצר מדרשים
ג׳) דבר אחר, אשרי תמימי דרך – זהו שאמר הכתוב הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ (משלי י׳ ט') – מי שהוא הולך בתמימות יהא מבושר שהקב״ה מצליח דרכיו, אבל מי שהוא מעקש דרכיו יודע מה שיש בו בשני דרכים מתפרסם בעולם, הוי וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ. דבר אחר, הולך בתום – זה אברהם, שנאמר התהלך לפני והיה תמים (בראשית י״ז:א׳), מה אמר לו הקב״ה לך לך מארצך וממולדתך, ולא השיב דבר להקב״ה לומר לו מה בין נשב כאן מה בין לילך לעיר אחרת, למה שמי שהוא מפנה מבית לבית מיצר, אין צריך לומר מעיר לעיר, ולא עיכב אלא מיד עשה כל מה שאמר לו שנאמר וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳, שמא הפסיד, כשבאו המלכים לא נפלו לפניו, שנאמר ויחלק עליהם לילה, ואף כשאמר לו קח נא את בנך את יחידך (שם כ״ב) היה לו להשיב ולא השיב, לומר אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, הריני מקריבו מהיכן אתה מברכני? – ולא השיבו, אלא מיד עשה כל מה שאמר לו הקב״ה, שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו. ואף הקב״ה עשה מה שהבטיחו ואעשך לגוי גדול, וכן עשה לו, ואברהם היו יהיה לגוי גדול, וכן הוא אומר וה׳ ברך את אברהם בכל (שם כ״ד). ואף משה כך אמר לישראל, מבקשים אתם שיהא הקב״ה עמכם, תפסו תמימות של אברהם, שהתמימות יפה לפני הקב״ה שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך (דברים י״ח:י״ג), כמו שהוא תמים שנאמר הצור תמים פעלו (שם ל״ב), ותורתו תמימה שנאמר תורת ה׳ תמימה (תהילים י״ט:ח׳), אף דוד פתח וקילס אשרי תמימי דרך, ובסוף אלפא ביתא הוא אומר תעיתי כשה אובד בקש עבדך. כשם שהשה תמים אף אני בתמימות עשיתי. דבר אחר, למה בסוף המזמורים אמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך? אמר ר׳ יהודה הלוי בר שלום בשם ר׳ חגי בר אלעזר, בנוהג שבעולם כבש שהוא אובד מן הצאן, וכן שור שהוא אובד מן המרעה מי מבקש את מי, הכבש לרועה או הרועה לכבש? הוי אומר הרועה את הכבש. כך אמר דוד לפני הקב״ה, רבש״ע בקש אותנו ככבש הזה, כמה שאמרת ע״י שמואל הנביא בִּקֵּשׁ ה׳ לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ (שמואל א י״ג:י״ד), בחנני ה׳ ונסני בתום שעשיתי, תעיתי כשה אובד בקש עבדך שאני תמים כשה, שנאמר שה תמים.
מדרש תהילים
דבר אחר אליך ה'. אמר שלמה (משלי כה כה) מים קרים על נפש עיפה. היה דוד מתיעף והיתה נפשו משתוקקת ומבקשת להיות בבית המקדש שנאמר (תהלים כו ח) אהבתי מעון ביתך. (שם פד ג) נכספה וגם כלתה נפשי. (שם יא) כי טוב יום בחצריך מאלף. (שם כד ג) מי יעלה בהר ה'. אמר לו הקב"ה אין אתה יודע. נקי כפים ובר לבב. מי שיש בידו שתי מדות הללו. מיד שמח ואמר יש בי. וכן הוא אומר (שמואל-א יג יד) בקש ה' לו איש כלבבו. לכך נאמר מים קרים על נפש עיפה. ואומר (תהלים קיט קו) נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך. נוטל שני שכרים שכר עשייה ושכר שבועה. לכך נאמר בך בטחתי. אמר רבי יצחק ב"ך בתורתך בעשרים ושתים אותיות: