וְכ֤וֹבַע נְחֹ֙שֶׁת֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ וְשִׁרְי֥וֹן קַשְׂקַשִּׂ֖ים ה֣וּא לָב֑וּשׁ וּמִשְׁקַל֙ הַשִּׁרְי֔וֹן חֲמֵשֶׁת־אֲלָפִ֥ים שְׁקָלִ֖ים נְחֹֽשֶֽׁת׃
ספרא
[ה] אין לי אלא המרבה בקשקשים ובסנפרים כגון קיפונות; מנין אפילו אין לו אלא סנפיר אחד ואין לו אלא קשקשת אחת? תלמוד לומר "קשקשת". ר' יהודה אומר אף שני קשקשים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנאמר (ש"א יז, ה) "ושריון קשקשים הוא לבוש". ר' יוסי בן דורמסקית אומר לויתן דג טהור הוא שנאמר (איוב מא, ז) "גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים", (איוב מא, כב) "תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ". "גאוה אפיקי מגינים" – אלו קשקשים, "תחתיו חדודי חרש" – אלו סנפרים שלו.
מדרש לקח טוב
פס'. את זה תאכלו. ממשמע שנאמר אכול את שיש לו. ידענו אל תאכל את שאין לו. ולמה נישנו ליתן עליהן עשה ולא תעשה. מכל אשר במים. לרבות בורות שיחין ומערות. כל אשר לו סנפיר וקשקשת. סנפיר אלו כנפים ששוחין בה במים. קשקשת אלו הקליפין. וכן הוא אומר (ש"א יז) ושריון קשקשים פחות משנים שנא' קשקשת (בימים) [במים] כלל. בימים ובנחלים פרט. בימים זה ים הגדול שנאמר (בראשית א׳:י׳) ולמקוה המים קרא ימים. נחלים אלו נהרות אין לי אלא ימים ונחלים שהם בימות הגשמים ובימות החמה. ומנין לרבות כל מים ת"ל (בימים) [במים]. אותם תאכלו. לרבות טהור במעי טמא מה שאין כן בבהמה שהבהמה הנולד מן הטמא טמא ומן הטהור טהור. אבל בדגים היוצא מן הטמא והוא טהור טהור לפי שאין גידוליו בו:
מדרש שמואל
(הכה) [הנה] הכית את אדום וגו', [למה תתגרה ברעה ונפלת] וגו' (דה"ב כ"ה י"ט), אמר רבי חנינא מכאן מאן דמתגרי נפל מן הדין קרייה (הכה) [הנה] הכית את אדום וגו'. ויצא איש הבינים וגו' (שמואל א' י"ז ד'), ה' מה רבו צרי רבים קמו עלי (תהלים ג' ב'), אילו אחרים נתאוו למלכותי צרה היתה לי, על אחת כמה וכמה בני מתאווה למלכותי, אילו אחרים ניאפו את נשיי צרה היתה לי, על אחת כמה וכמה בני נואף את נשיי, אילו אחרים הרגו את בני צרה היתה לי, על אחת כמה וכמה בני הרג את בני ה' מה רבו צרי וגו'. (גובהו) [גבהו] שש אמות וזרת, וכובע נחושת על ראשו וגו' (שמואל א' י"ז ה'), אמר רבי חנינה ששים קינטרין היה לבוש גלית, [רבי אבא בר כהנא אמר מאה ועשרים], ולא פליגין ילמדו סתומין מן המפורשין, מה המפורשין ששים, אף הסתומין ששים.