שמואל א יז:טז מדרש: רות רבה, מדרש תנחומא, ספרי דאגדתא ותנחומא בובר

וַתִּשֶֹּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה (רות א, יד), חָסֵר אל"ף, תָּשַׁשׁ כֹּחָן, שֶׁהֵן מְהַלְּכוֹת וּבוֹכוֹת. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אַרְבָּעִים פְּסִיעוֹת הָלְכָה עָרְפָּה עִם חֲמוֹתָהּ, וְנִתְלָה לִבְנָהּ אַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, טז): וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אַרְבָּעָה מִילִין הָלְכָה עָרְפָּה עִם חֲמוֹתָהּ, וְעָמְדוּ מִמֶּנָּהּ אַרְבָּעָה גִּבּוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא, כב): אַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁפֵּרְשָׁה עָרְפָּה מֵחֲמוֹתָהּ נִתְעָרְבוּ בָּהּ עֶרְוַת גּוֹיִם שֶׁל מֵאָה בְּנֵי אָדָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א יז, כג): וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וגו' מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים, מִמַּעַרְוֹת כְּתִיב, מִמֵּאָה עָרְלוֹת גּוֹיִם שֶׁנִּתְעָרוּ בָּהּ כָּל הַלַּיְלָה. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר אַף כֶּלֶב אֶחָד, דִּכְתִיב (שמואל א יז, מג): וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי.

וַיִּקַח קֹרַח. לָקַח טַלִּיתוֹ וְהָלַךְ לִטֹּל עֵצָה מֵאִשְׁתּוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה קַח אֶת הַלְּוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אוֹתָם, וְכֹה תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם וְגוֹ' (שם ח, ו-ז), מִיָּד עָשָׂה מֹשֶׁה כֵן לְקֹרַח. הִתְחִיל לְחַזֵּר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ. אָמְרוּ לוֹ: מִי עָשָׂה בְךָ כָּךְ. אָמַר לָהֶם: מֹשֶׁה עָשָׂה בִּי כָּךְ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא נְטָלוּנִי בְּיָדַי וְרַגְלַי וְהָיוּ מְנִיפִין אוֹתִי וְאוֹמְרִים לִי, הֲרֵי אַתָּה טָהוֹר. וְהֵבִיא אֶת אַהֲרֹן אָחִיו וְקִשְּׁטוֹ כְּכַלָּה וְהוֹשִׁיבוֹ בְּאֹהֶל מוֹעֵד. מִיָּד הִתְחִילוּ שׂוֹנְאֵי מֹשֶׁה לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאָמְרוּ, מֹשֶׁה מֶלֶךְ, וְאַהֲרֹן אָחִיו כֹּהֵן גָּדוֹל, וּבְנֵי אַהֲרֹן סְגָנֵי כְהֻנָּה. תְּרוּמָה לַכֹּהֵן, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַכֹּהֵן, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת לַכֹּהֵן. מִיָּד, וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי לֵוִי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כִּנֵּס אֶת עֲדָתוֹ, וְאָמַר לָהֶם: הִרְבֵּיתֶם עָלֵינוּ מַשְּׂאוֹי יֶתֶר מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם, טוֹב לָנוּ תַּחַת יַד מִצְרַיִם יוֹתֵר מִתַּחַת יְדֵיכֶם, שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה מֵתִים מִמֶּנּוּ חֲמִשָּׁה עֶשֶׂר אֶלֶף וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. וּבִקְּשׁוּ לְסָקְלָן. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, לֹא מְלוּכָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ, וְלֹא אַהֲרֹן כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תָּלִינוּ עָלָיו. אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא כָּךְ צִוִּיתַנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן וְגוֹ' (שמות כח, א), וַהֲרֵי עָמְדוּ כְּנֶגְדֵנוּ לְהָרְגֵנוּ. אָמַר לָהֶם: בֹּקֶר וְיוֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ. מַהוּ בֹּקֶר. אָמַר רַבִּי נָתַן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם יִתְקַבְּצוּ כָּל חַרְטוּמֵי מִצְרִים וִיבַקְּשׁוּ לַהֲפֹךְ אֶת הַבֹּקֶר לְעֶרֶב וְעֶרֶב לְבֹקֶר, לֹא יוּכְלוּ. כָּךְ, כְּשֵׁם שֶׁהִבְדַּלְתִּי בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, כָּךְ הִבְדַּלְתִּי אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. מִיָּד, וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא וְגוֹ'. לֹא נֵלֵךְ לֹא נָבוֹא אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לֹא נַעֲלֶה. וַעֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה, פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ (משלי יח, ז). פָּתְחוּ פִּיהֶם לְפֻרְעָנִיּוּת, לוֹמַר, שֶׁהֵם מֵתִים בִּיְרִידָה וְלֹא בַּעֲלִיָּה. כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ כָּךְ מֵתוּ, וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאוֹלָה. אָמַר מֹשֶׁה, הוֹאִיל וְלֹא רָצוּ לָבֹא, אֲנִי אֵלֵךְ אֶצְלָם, אוּלַי יִתְבַּיְּשׁוּ וְיַחְזְרוּ בָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֵךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם. כְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ, הִתְחִילוּ לְחָרֵף וּלְגַדֵּף, שֶׁנֶּאֱמַר: וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים. וְכִי יוֹשְׁבִין אוֹ כוֹרְעִין אוֹ נוֹפְלִין יוֹצְאִין בְּנֵי אָדָם. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁיָּצְאוּ כְּשֶׁהֵן מְחָרְפִין וּמְגַדְּפִין, שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן יְצִיאָה וְהַצָּבָה, וְנֶאֱמַר בְּגָלְיַת הַפְּלִשְׁתִּי יְצִיאָה וְהַצָּבָה, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּינַיִם (ש״‎א יז, ד), וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב (שם פסוק טז). מַה יְּצִיאָה וְהַצָּבָה הַתָּם בְּחֵרוּפִין וּבְגִדּוּפִין, אַף כָּאן בְּחֵרוּפִין וּבְגִדּוּפִין. לְכָךְ פָּתַח מֹשֶׁה וְאָמַר, אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמוּתוּן אֵלֶּה וְגוֹ'. וּכְתִיב: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ. בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשָׁה הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁכָּל הָעוֹזֵר בַּמַּחֲלֹקֶת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְאַבֵּד אֶת זִכְרוֹ. שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹאכַל אֶת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ. אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה, כַּמָּה קָשָׁה הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֵין קוֹנְסִין אֶלָּא מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, וּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה מִבֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וּבְמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח, תִּינוֹקוֹת בֶּן יוֹמָן נִשְׂרְפוּ וְנִבְלְעוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית, דִּכְתִיב: וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם, וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וַיִּקַּח קֹרַח.

[אסתר ב, ה] איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי. אמר ישעיה בטרם תחיל ילדה וגו' (ישעיה סו ז), אומנתו של הקב"ה אינו דומה לאומנות של בשר ודם, שהוא רואה את המכה ומתקן את הרטיה, עד שלא הביא את המבול התקין את נח, שנאמר נח איש צדיק תמים היה בדורותיו (בראשית ו ט), מה היה מתוקן לדבר, כיוצא בו אחד היה אברהם (יחזקאל לג כד), מתוקן היה לקנות שמים וארץ, שנאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ (בראשית יד יט), כיוצא בו וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים (שמות ב כה), ומי מתוקן לגואלן, ומשה היה רועה (שם ג א), כיוצא בו ויגש הפלשתי השכם והערב (ש"א יז טז), ומי מתוקן להרגו, ודוד בן איש אפרתי היה (שם שם לד), ואומר רועה היה עבדך לאביו בצאן (שם שם לד), ואף כאן עד שלא עמד המן העמיד הקב"ה גואלם, שנאמר איש יהודי היה.