וַיִּשְׁמַ֤ע שָׁאוּל֙ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־דִּבְרֵ֥י הַפְּלִשְׁתִּ֖י הָאֵ֑לֶּה וַיֵּחַ֥תּוּ וַיִּֽרְא֖וּ מְאֹֽד׃ (פ)
אסתר רבה
וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וגו' (אסתר ב, ד), מִי הָגוּן לְדָבָר זֶה, מָרְדֳּכַי, אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי דִּכְוָותֵיהּ (שמות ב, כה): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים, מִי הָגוּן לְדָבָר זֶה, משֶׁה, וּמשֶׁה הָיָה רֹעֶה. וְדִכְוָותֵיהּ (שמואל א ח, כב): וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ וגו', מִי הָגוּן לְדָבָר זֶה, שָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ט, א): וַיְהִי אִישׁ מִבִּנְיָמִין וּשְׁמוֹ קִישׁ. וְדִכְוָותֵיהּ (שמואל א יז, יא): וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי [האלה] וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד. מִי הָגוּן לְדָבָר זֶה, דָּוִד, (שמואל א יז, יב): וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אֲבִירָם אָמַר תַּרְתֵּי, כְּתִיב (שופטים ד, ג): וְהוּא לָחַץ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה, מַהוּ בְּחָזְקָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּחֵרוּפִין וּבְגִדּוּפִין, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מלאכי ג, יג): חָזְקוּ עָלַי דִבְרֵיכֶם, מִי הָגוּן לְדָבָר זֶה, דְּבוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים ד, ד): וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אֲבִירָם אָמַר חוֹרֵי (שופטים י, יח): וַיֹּאמְרוּ הָעָם שָׂרֵי גִלְעָד אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָחֵל לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן יִהְיֶה לְרֹאשׁ לְכֹל ישְׁבֵי גִלְעָד, מִי הָגוּן לְדָבָר זֶה, יִפְתָּח (שופטים יא, א): וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חָיִל.
מדרש שמואל
תוחלת ממושכה וגו' (משלי י"ג י"ב), תוחלת ממושכה מחלת לב, זה שמארס את האשה ואינה נושאה מיד, ועץ חיים תאוה באה (שם), זה שמארס את האשה ונושאה מיד. ד"א תוחלת ממושכה מחלת לב, זה דוד שנמשח ומלך לאחר שתי שנים, ועץ חיים תאוה באה, זה שאול שנמשח ומלך מיד. (ושאול לכד את המלוכה על ישראל) [ובזכות מה בזכות מעשים טובים] שהיה עניו, שהיה שפל רוח, שהיה ירא חטא, שהיה מבזבז נכסיו וחס על נכסיהן של ישראל, יהודה בר נחמן בשם רבי שמעון בן לקיש שהיה בן תורה, (כתיב) [דכתיב] בי מלכים ימלוכו (משלי ח' ט"ו), (וילחם סביב בכל אויביו, מהו בכל אשר יפנה ירשיע. ירשיע יחייב), תני (רבי שמעון בן יוחי) [רבי ישמעאל] עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע את הקול ואינו מתיירא, וכיון שחטא ויאמר את קולך שמעתי וגו' (בראשית ג' י'), אמר רבי אחא עד שלא חטא היה שומע את הקול אגריון, וכיון שחטא היה שומע את הקול נימורין, [וכן עד שלא חטאו ישראל מה כתיב תמן ומראה כבוד ה' כאש אוכלת] וגו' (שמות כ"ד י"ז), אמר רבי אבא בר כהנא שבע מחיצות של אש היו (לישראל) תוספת זו לתוך זו ולא היו מזדעזעין, וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור לא היו יכולין להקביל, רבי פנחס ורבי אבין בר רבי חנין אף הסרסור הרגיש עמהם, (וייראו מגשת אליו, עד שלא חטאו) [שנאמר] מלכי צבאות ידודון ידודון (תהלים ס"ח י"ג), רבי יודן בר רבי אייבו מלאכי אין כתיב כאן אלא (מלאכי) [מלכי] מלכיהון דמלאכייה, וכיון שחטאו אפילו לפני הגליורין לא היו יכולין לעמוד, [שנאמר] כי יגורתי מפני האף והחמה (דברים ט' י"ט), עד שלא חטא דוד, [מה כתיב] ה' אורי וישעי ממי אירא (תהלים כ"ז א'), וכיון שחטא [מה כתיב ביה] ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים וגו' (שמואל ב' יז, ב'), עד שלא חטא שלמה [היה רודה בשידה ושידות, שנאמר] עשיתי לי שרים ושרות וגו' (קהלת ב' ח'), וכיון שחטא הנה מטתו שלשלמה וגו' (שה"ש ג' ז'), עד שלא חטא שאול [מה כתיב ביה] ובכל אשר יפנה ירשיע, [מהו בכל אשר יפנה ירשיע, ניצחן], וכיון שחטא [מה כתיב ביה] וישמע שאול וכל ישראל את דברי הפלשתי האלה ויחתו ויראו מאד (שמואל א' י"ז י"א).