וַיִּשְׁמַ֤ע אֱלִיאָב֙ אָחִ֣יו הַגָּד֔וֹל בְּדַבְּר֖וֹ אֶל־הָאֲנָשִׁ֑ים וַיִּֽחַר־אַף֩ אֱלִיאָ֨ב בְּדָוִ֜ד וַיֹּ֣אמֶר ׀ לָמָּה־זֶּ֣ה יָרַ֗דְתָּ וְעַל־מִ֨י נָטַ֜שְׁתָּ מְעַ֨ט הַצֹּ֤אן הָהֵ֙נָּה֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֲנִ֧י יָדַ֣עְתִּי אֶת־זְדֹנְךָ֗ וְאֵת֙ רֹ֣עַ לְבָבֶ֔ךָ כִּ֗י לְמַ֛עַן רְא֥וֹת הַמִּלְחָמָ֖ה יָרָֽדְתָּ׃
שמות רבה
נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן. דבר אחר: ומשה היה רועה, הדא הוא דכתיב (משלי ל, ה): כל אמרת אלוה צרופה, אין הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לאדם, עד שבודקהו בדבר קטן, ואחר כך מעלהו לגדולה. הרי לך שני גדולי עולם, שבדקן הקדוש ברוך הוא בדבר קטן, ונמצאו נאמנים והעלן לגדולה. בדק לדוד בצאן ולא נהגם אלא במדבר, להרחיקם מן הגזל, שכן אליאב אומר לדוד (ש"א יז, כח): ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר, מלמד, שהיה דוד מקיים המשנה, (ב"ק עט): אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא: נמצא אתה נאמן בצאן, בא ורעה צאני, שנאמר (תהלים עח, עא): מאחר עלות הביאו. וכן במשה הוא אומר: וינהג את הצאן אחר המדבר, להוציאן מן הגזל, ולקחו הקדוש ברוך הוא לרעות ישראל, שנאמר (שם עז, כא): נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן:
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(ע״ב) אמר רב יהודה אמר רב כל המתייהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, מהלל, דאמר מר התחיל מקנטרן בדברים וקאמר להו הלכה זו שמעתי ושכחתי. ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, מדבורה, דכתיב (שופטים ה ז) חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל וכתיב (שם) עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר ארשב״ל כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, ממשה, דכתיב (במדבר לא מא) ויקצוף משה על פקודי החיל וכתיב (שם) ויאמר אלעזר הכהן גו׳ מכלל דמשה איעלם מיניה. אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, מאלישע, דכתיב (מלכים ב ג יד) כי לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך וכתיב (שם) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳. א״ר מני בן פטיש כל אדם שכועס אפילו פוסקין לו גדולה מן השמים מורידין אותו. מנא לן מאליאב. דכתיב (ש״א יז כח) ויחר אף אליאב בדוד ויאמר וגו׳, וכי אזל שמואל לממשחינהו בכלהו כתיב בהו (שם טז) בזה לא בחר ה׳, ובאליאב כתיב (שם) ויאמר ה׳ אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו מכלל דמעיקרא הוה חזי:
עין יעקב
לב אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: כָּל הַמִּתְיַהֵר, אִם חָכָם הוּא, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וְאִם נָבִיא הוּא, נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ. אִם חָכָם הוּא [חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ], מֵהִלֵּל, דְּאָמַר מַר: הִתְחִיל מְקַנְטְרָן בִּדְבָרִים, וְקָאָמַר לְהוּ: הֲלָכָה זוֹ שָׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי. וְאִם נָבִיא הוּא, נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, מִדְּבוֹרָה, דִּכְתִיב: (שופטים ה׳:ז׳) "חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ, עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל", וּכְתִיב: (שם) "עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה, עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר". אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כָּל אָדָם שֶׁכּוֹעֵס, אִם חָכָם הוּא, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וְאִם נָבִיא הוּא, נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, אִם חָכָם הוּא, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, דִּכְתִיב: (במדבר ל״א:י״ד) "וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל" [וְגוֹ']. וּכְתִיב: (במדבר ל״א:י״ד) "וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן" וְגוֹ', מִכְּלַל, דְּמֹשֶׁה, אִיעַלֵם מִינֵיהּ! אִם נָבִיא הוּא, נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, מֵאֱלִישָׁע, דִּכְתִיב: (מלכים ב ג׳:י״ד) "כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא, אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ". וּכְתִיב: (שם) "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'". אָמַר רַבִּי מָנִי בֶּן פַּטִּישׁ: כָּל אָדָם שֶׁכּוֹעֵס, אֲפִלּוּ פּוֹסְקִין לוֹ גְּדֻלָּה מִן הַשָּׁמַיִם, מוֹרִידִין אוֹתוֹ. מְנָא לָן? מֵאֱלִיאָב, דִּכְתִיב: (שמואל א י״ז:כ״ח) "וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר" וְגוֹ'. וְכִי אָזַל שְׁמוּאֵל לְמִמְשְׁחִינְהוּ, בְּכוּלְּהוּ כְּתִיב בְּהוּ: (שם טז) "לֹא בָזֶה בָחַר ה'", וּבֶאֱלִיאָב כְּתִיב: (שם) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל: אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ, כִּי מְאַסְתִּיהוּ", מִכְּלַל, (דמעיקרא הוה חזי) [דַּהֲוָה רָחִים לֵיהּ עַד הָאִידְנָא].