שמואל א יז:נא מדרש: מדרש לקח טוב, מדרש תנחומא ושמות רבה

וַיָּ֣רָץ דָּ֠וִד וַיַּעֲמֹ֨ד אֶל־הַפְּלִשְׁתִּ֜י וַיִּקַּ֣ח אֶת־חַ֠רְבּוֹ וַֽיִּשְׁלְפָ֤הּ מִתַּעְרָהּ֙ וַיְמֹ֣תְתֵ֔הוּ וַיִּכְרָת־בָּ֖הּ אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּרְא֧וּ הַפְּלִשְׁתִּ֛ים כִּֽי־מֵ֥ת גִּבּוֹרָ֖ם וַיָּנֻֽסוּ׃

מדרש לקח טוב

טוב היה להם לישראל שבכל עת צרתם היו חוסים בהקב״ה והיה מושיעם מה כתוב למעלה מן הענין וידר ישראל נדר ויאמר וכן הוא אומר (תהילים ק״ו:מ״ד) וירא בצר להם בשמעו את רנתם. אבל הכנענים באים בבטחונו של אדם שנאמר וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי. וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור וגומר. אולי אובל נכה בו ואגרשנו וגו'. וכן מצאנו בדוד שבא בבטחונו של מקום. ופלשתים באו בבטחונו של גלית ומה היה סופן נסו פלשתים שנאמר (שמואל א י״ז:נ״א) ויראו פלשתים כי מת גבורם וינוסו. וכן דוד אמר לגלית (שם) אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת. לכך נאמר טוב לחסות בה' מבטח בנדיבים. אין לך נביא ונדיב באומות העולם יותר מבלעם הרשע אבל לא הועיל לו לבלק בבטחו בו שנאמר הלא את אשר ישים ה' בפי אותו אדבר. וירא בלק יש ראיה שהיא שמועה כגון (שמות כ׳:ט״ו) וכל העם רואים את הקולות. כן בלק שמע וכאילו ראה. בלק בא ללוק דמם של ישראל. בן צפור בן שהיה מצפיר להלחם עם ישראל. את כל אשר עשה ישראל לאמורי. משעברו ישראל את נחלי ארנון ולקחו את כל גבול האמורי והחרימו את כל עריהם:
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש תנחומא

יֵשׁ גְּבוּרָה נַעֲשֵׂית טוֹבָה לִבְעָלֶיהָ, וְרָעָה לִבְעָלֶיהָ. טוֹבָה לִבְעָלֶיהָ זֹה גְּבוּרַת דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה (ש״‎א טז, יח). וּכְתִיב בּוֹ: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו (ש״‎א יח, ז). וּכְתִיב: וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד (ש״‎א יח, טז). רָעָה לִבְעָלֶיהָ, זֹה גְּבוּרַת גָּלְיָת שֶׁחֵרֵף וְגִדֵּף וְאָמַר בְּרוּ לָכֶם אִישׁ (ש״‎א יז, ח). לַסּוֹף, וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ (ש״‎א יז, נא), שֶׁמֵּת בְּאֶבֶן הַקָּלַע.
שאל רבBookmarkShareCopy

שמות רבה

דבר אחר: אם כסף תלוה את עמי, הה"ד (קהלת ה): יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע. אשרי אדם שהוא עומד בנסיונו, שאין בריה שאין הקב"ה מנסה אותה. העשיר מנסהו, אם תהא ידו פתוחה לעניים. ומנסה העני, אם יכול לקבל יסורין ואינו כועס, שנאמר (ישעיה נח): ועניים מרודים תביא בית. ואם עמד העשיר בנסיונו ועושה צדקות, הרי הוא אוכל ממונו בעוה"ז והקרן קיימת לו לעולם הבא, והקב"ה מצילו מדינה של גיהנם, שנאמר (תהלים מא): אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'. ואם עמד העני בנסיונו ואינו מבעט, הרי הוא נוטל כפלים לעתיד לבא, שנאמר (שם יח): כי אתה עם עני תושיע. ממי אתה למד? מאיוב, שנתייסר בעוה"ז ושלם לו הקב"ה כפלים, שנאמר (איוב מב): ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה. אבל העשיר שעינו רעה, הולך הוא וממונו מן העוה"ז, שנא' (קהלת ה): ואבד העושר ההוא בענין רע, שעינו רעה. כנגד גבאי צדקה. למה? שגלגל הוא בעולם, לא מי שהוא עשיר היום, עשיר למחר, ומי שהוא עני היום, עני למחר, אלא לזה מוריד ולזה מעלה, שנאמר (תהלים עה): כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. בא וראה! יש עושר שהוא עושה רע לבעליו, ויש עושר שעושה טוב לבעליו. עושה רע לבעליו, זה עשרו של קרח, שהוא היה עשיר מכל ישראל, וכתיב (במדבר טז): וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. דבר אחר: זה עשרו של המן הרשע, שנאמר (אסתר ה): ויספר להם המן את כבוד עשרו. וכתיב: ותלו אותו ואת בניו על העץ. ושהוא טוב לבעליו, זה עשרו של יהושפט, שנא' (ד"ה ב יח): ויהי ליהושפט עשר וכבוד לרב. ומה היה לו? ויצעק יהושפט וה' עזרו. ויש גבורה שהיא טובה לבעליה, ויש שהיא רעה לבעליה. טובה לבעליה, זה דוד, שכתוב (ש"א יח): הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו ומשם אהבוהו כל ישראל, שנאמר (שם): וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד. רעה לבעליה, זו גבורתו של גלית, שהיה עומד ומחרף. ומה היה ל? שמת ככלב, שנאמר (שם יז): ויראו הפלשתים כי מת גבורם וינוסו. ויש חכמה טובה לבעליה ויש רעה לבעליה טובה לבעליה, זה יהושע, שנאמר ( דברים לד): ויהושע בן נון מלא רוח חכמה. למה הוא דומה? לגיפיון שמשקה כל המדינה והכל משבחין אותו, אמר להם אחד: שבחו למעין שמספיק לזה. כך היו משבחים ליהושע, שהיה משקה כל ישראל מחכמתו. אמר להם: שבחו למשה שכך העמיד, שנאמר (שם): כי סמך משה את ידיו עליו. רעה לבעליה, זה בלעם, שנא' (במדבר כד): נאם שומע אמרי אל. ומה היה לו? (שם לא) ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב. לכך נאמר: עושר שמור לבעליו לרעתו:
שאל רבBookmarkShareCopy